רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קצג

לו תנהו לי ואמר אין לך בידי חייב ופירש רש"י ז"ל אין לך כגון שאמר לא היו דברים מעולם משמע בפירוש לא היו דברים מעולם בין בפועל בין בדבור דאם לא כן אמאי חייב הא אין טענתו דלא היו דברים מעולם סותרת מה שהודה לפני העדים כשאמר לו מנה לי בידך והלה אומר הן דמצי טעין אמנה היתה אותה הודאה שהודיתי אבל מעולם לא לויתי ממנו כלום ולא היה לי עמו שום משא ומתן בפועל כלל מכל מקום מצי טעין שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאו זה וכתב עליו הודאה זו שאין טענתו זאת סותרת טענתו דלא היו דברים מעולם שהרי לפי טענתו זאת נמי לא היה לו עמו שום משא ומתן כלל לא בפועל ולא בדבור אם כן מכל הני משמע דכל הני רבוותא סבירה להו דאפילו להרי"ף והרמב"ם ז"ל ולשאר כל הפוסקים דסבירה להו דבכתב ידו שאין בו עדים אפילו שהוחזק בבית דין שהוא כתב ידו הרי הוא כמלוה על פה ומהימן לומר פרעתי לא מהימן לטעון אמת שהיא חתימתי אבל שמא מצא חתימתי בסוף המגלה וכתב עליה מה שרצה כמו שכתב הטור

ואם תאמר בשלמא להרמב"ם ורבינו יצחק והרשב"א והראב"ד והר"ז הלוי והרמ"ה דסבירא להו דבכתב ידו שהוחזק בבית דין אינו נאמן לומר פרעתי דין הוא שלא יהא נאמן לומר נמי אמנה היו דברי או כתבתי ללות ולא לויתי וכיוצא בהן משום דלאו כל כמיניה לבטל כתב ידו שהוחזק בבית דין אלא לגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל ושאר כל הפוסקים דסבירא להו דנאמן לומר פרעתי למה לא יהא נאמן נמי לומר אמנה היו דברי או כתבתי ללוות ולא לויתי וכיוצא בהן במגו דאי בעי אמר פרעתי יש לומר לא אמרינן מגו אלא היכא דהוה מצי למטען טענתא מעליתא מהך דקא טעין כדאיתא בפרקא קמא דכתובות גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים דאמר רב נחמן עד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא התם דאיכא מגו ופירש רש"י מגו דאי בעיא טענה טענה מעלייתא מהך כגון משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה וקא פסלה נפשה שמע מנא קושטא קאמרה וגבי היא אומרת מוכת עץ אני אי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתך ואית לה מאתן וקאמרה מוכת עץ אני קודם לכן ואין לה אלא מנה ובפרק האשה שנתארמלה גבי היא אומרת מוכת עץ אני וכו' הניחא לרבי אלעזר דאמר טענתייהו במנה ולא כלום מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתך ואית לי מאתן וקאמרה מעקרא דלית לה אלא מנה מהמנא אלא לר1בי יוחנן דאמר טענתייהו במאתים ומנה מאי מגו איכא ובשבועות פרק שבועות הדיינין כתב הרא"ש גבי מילתא דרב פפא דאמר המלוה לחברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר פרעתיך שלא בעדים אפילו שבועה אינו צריך ואם אמר לו פרעתיך לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן וכו' ואם תקשה לך כיון דיכול לומר פרעתיך לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים יהא נאמן גם כן לומר פרעתיך ביני לבינך במגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים יש לומר דאין זה מגו טוב דיותר נוח לו לומר פרעתיך ביני לביניך ושכחתי התראתך שהתרית בי לפורעך בעדים ממה שיאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת היא כי יאמרו העולם הרוצה לשקר מרחיק את עדיו ואם כן בנדון דידן נמי ליכא למימר יהא נאמן לומר אמנה היו דברי או כתבתי ללות ולא לויתי במגו דאי בעי אמר פרעתי משום דאין זה מגו טוב דיותר נוח לו לומר אמנה היו דברי או כתבתי ללוות ולא לויתי ממה שיאמר פרעתי מפני שאז יאמר העולם משקר הוא דאם לא כן שטרא בידיה דמלוה מאי בעי דכל אינו רגיל לפרוע עד שיחזור לו שטרו כדכתבו התוספות בשם רבינו יצחק

ואם כן הא דכתב הטור בסימן ס"ט שאם הוציא המלוה כתב ידו של לווה שכתוב בו אני הבא על החתום מודה שאני חייב לפלוני מנה וחתם למטה ונתנו לו בינו לבינו וטען הלווה ואמר אמת שהיא חתימתי אבל מעולם לא חתמתי על הודאת הלואה אלא שכחתיו וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאה זה וכתב עליה או שטען אמנה היתה הודאה זו ביני לבינו אבל לא לויתי הלואה זו מעולם הואיל ולא כפר בחתימתו נאמן בהסת במגו שאם היה רוצה היה אומר פרעתי ליתא מכמה טעמי חדא משום דלא אמרינן במגו לולא היכא דהוה מצי טעין טענה מעלייתא מהך דקא טעין והכא ליכא למימר הכי משום דטענת פרעתי גרועה טפי מטענת אמנה היו דברי כדפרישית ועוד אם איתא דמצי טעין כי האי גונא אם כן הא דאמרינן בפרק שני דכתובות ודוקא אחספא אבל אמגלתא לא דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עלה מאי דבעי ואתי למגבי מיניה לא משכחת בה דליגבי ביה מכיון דמצי טעין אמת שהיא חתימתי אבל מעולם לא חתמתי על הודאת הלואה זו אלא שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאה זה וכתב עליה זאת ההודאה של הלואה זו דבשלמה בטענת פרעתי איכא למימר אף על גב דמהימן לומר פרעתי לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ותו לא מצי למגבי ביה מכל מקום חיישינן דילמא לא ידע האי דאידך אשכח לחתימת ידיה וכתב עליה הודאת הלואה זו וטען האמת בקושטא דמילתא ואמר לא היו דברים מעולם ובתר הכי אפיק אינך חתימת ידיה ותו לא מצי טעין פרעתי דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואתי למגבי ביה כדתרץ הרא"ש והר"ן והמרדכי ז"ל אלא בטענת אמת שהיא חתימתי אבל מעולם לא חתמתי על הודאת הלואה זו, אלא שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאה זה וכתב עליה זאת ההלואה אם הוא נאמן במגו שאם היה רוצה היה טוען פרעתי כדכתב הטור תו לא משכחת דלגבי ביה משום דאפילו אם תמצא לומר דלא ידע האי דאידך אשכח לחתימת ידיה וכתב עליה הודאת הלואה זו וטען האמת בקושטא דמילתא ואמר לא היו דבאים מעולם ובתר הכי אפיק אינך חתימת ידיה נהי דתו לא מצי טעין פרעתי עתי דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי מכל מקום מצי טעין אמת שהוא כתב ידי אבל מעולם לא חתמתי על הודאה זו אלא שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה ואפשר שמצאה זה וכתב עליה מה שרצה אבל לא היו דברים מעולם כי לא לויתי הלואה זו מעולם וגם לא הודתי על הלואה ז' אפילו בדיבור מעולם מכיון שאין טענתו ראשונה דלא היו דברים מעולם נסתרת בזאת הטענה וליכא למימר משכחת לה דלגבי ביה כגון בששתק כשראה חתימת ידו ולא טעין