רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קצא

שאלה כהן שנשא גרושה ועודה תחתיו ויש לו בנים ממנה מהו לעלות לספר תורה במקום כהן

תשובה כהן שנשא נשים בעבירה זרעו מחולל אבל הוא אינו מחולל דכתיב ולא יחלל זרעו אבל כופין אותו ואפילו בשוטים עד שיגרש וכדאמרינן ביבמות דאם לא רצה כופין שנאמר וקדשתו אפילו בעל כרחו וכל עוד שלא גירש אין נוהגין בו קדושה דתנן בבכורות בפרק אלו מומין הנושא אשה בעבירה פסול עד שידור הנאה ונראה דאפילו גרשה ואפילו מתה פסול עד שידור הנאה מן הנשים שאסור בהן ושידור על דעת רבים שלא יוכל להתירו חכם וכדאיתא התם בגמרא הרשב"א. סא

וששאלתם על אדות הששה אלפים וחמש מאות לבנים שגבה רבי זכריה וולקו יצ"ו מרבי יאודה פרנס יצ"ו בערכאות הישמעלים על ידי כתב ידו שהוחזק בבית דין שהיה כתוב בו מודה אני יאודה לפני החתומים איך נתחייבתי למרת קלי ששה אלפים מדודים שקבלתי ממנה וחמש מאות לבנים מכרישפי עד ששה עשר חדשים סך ששה אלפים וחמש מאות לבנים ולא היו עדים חתומים בו ורבי יאודה היה צועק ואומר אמת שהוא כתב ידי אבל אמנה היו דברינו שכתבתי ללוות ולא לויתי והדיין לא השגיח בדבריו ואחר מות הדיין ההוא וקם דיין אחר במקומו הלך רבי יאודה הנ"ל לפני הדיין ההוא ותבע מרבי זכריא הנ"ל המעות שגבה ממנו על ידי כתב ידו ואמר לדיין ההוא למה גבה ממני המעות הנז' ע"י כתב ידי שלא היו בו עדים והם דברים בטלים ובקש הדיין לחקור מחכמי היהודים אם הכתב ידו של לווה היוצא מתחת ידו של מלוה או הבא מכחו גובין בו אף על פי שאין בו עדים אם לאו והלכו לפניו קצת מנכבדי הקהלות ואמרו שזה הכתב הוא כחרס בעלמא אם מפני שהלווה טוען ואומ' אמנה היו דברינו וכתבתי ללוות ולא לויתי ואם מפני שכתוב בו ששה אלפים מדודים וחמש מאות מכרישפי עד ששה עשר חדשים ונראה מזה שהחמש מאות לבנים הם ממעות של רבית ושטר שכתוב בו רבית אין גובין לא הקרן ולא הרבית ואם מפני שכתוב בו לפני החתומים ואין עדים חתומים בו ונראה מזה שנמלך בו ובטלו ומצאו זה מושלך על הארץ ולקחו מידו ובקשתם ממני להודיעכם דעתי בזה אם יוכל רבי יאודה הנזכר לעיל להוציא הממון מידי רבי זכריא וולקו באלה הטענות אם לא

התשובה נראה לי לעניות דעתי שאין להוציא הממון מידי רבי זכריא בטענות הללו דאי משום דכתיב ביה בההיא כתב ידו וחמש מאות לבנים מכרישפי עד ששה עשר חדשים דמחזי דהוו מעות של רבית וכתבו אותם מחשבון כרישפי כמנהג הבעלי רבית הא לאו מילתא הוא דמאן לימא לן דהוו מעות של רבית דילמא כרישפי ממש היה שמכרה לו שהרי דרכה של אותה אשה ואומנותה היה שתמכור כרישפי לכל העולם ואם מפני שרבי יאודה הנ"ל מעיד על כתב ידו זה שהחמש מאות לבנים היו ממעות של רבית אלא שנמלך ולא לוה בו נהי דמהימן לאסהדי עלה דההיא אתתא אפילו אם היה מודה שלוה ועבר על לאו דלא תשיך אף על פי שאין אדם משים עצמו רשע משום דפלגינן דיבור דלגביה דידיה לא מהימן וגבי דידה מהימן כההיא דפרק זה בורר דבר ביתוס אסהידו בי תרי סהדי חד אמר קמאי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזיף בריביתא ופסליה רבא לבר בייתוסא ופריך התם והא רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לה להעיד והוה ליה רשע ומשני רבא לטעמיה דאמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ופלגין דיבורי מכל מקום הני מילי היכא דאיכא ער אחד מצטרף עמו אבל הכא דליכא עד אחד מצטרף עמו מי מהימן ואפילו אם תמצא לומר שהיה נאמן לבדו מבלתי שיהיה עד אחר מצטרף הני מילי היכא דאינו נוגע בעדותו כההיא דבר בייתוס אבל הכא דלהנאת עצמו הוא לא

ועוד אפילו אם היה נאמן לומר שהן מעות של רבית או אם היו עדים אחרים מעידים על זה למה יהיה השטר בטל לגמרי נהי שהרבית לא יגבה בו מ"מ הקרן לכולי עלמא גובה בו דעד כאן לא קמפלגי קצת מרבוותא וקאמרי דשטר שכתוב בו רבית אינו גובה בו לא הקרן ולא הרבית אלא כשהלוה טוען שטר מזויף הוא ולא היו דברים מעולם דסבירה להו שהעדים החתומים בשטר של רבית פסולי עדות דאוריתא הוו משום דקא עברי על לאו דלא תשימון עליו נשך אחד הלווה ואחד המלוה ואחד הערב והעדים וכיון דפסולי עדות הן הוה ליה ההוא שטרא כחרס בעלמא ואין גובין בו לא הקרן ולא הרבית אף על פי שרוב הגאונים סוברים שהעדים החתומים בשטר שיש בו רבית אינם פסולי עדות דקרא דלא תשימון עליו ליו נשך דלכולי עלמא במלוה ולווה לחודיהו הוא דמשמע להו ולא על העדים כדאמרינן גבי לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו וכיון דקרוב הדבר להיות שוגגין בו אינן נפסלים בזה אלא אם כן התרו בהם מתחלה ואחר כך עברו בו דכתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בפרק שנים עשר מהלכות עדות אבל בנדון דידן שהלווה מודה שהוא כתב ושהוא מוחזק בבית דין שהוא כתב ידו והרי הוא כאלו הודה בפיו מה שכתוב בו איך יתכן שלא יפרע כל הקרן שכתוב בו והא דתניא במציעא פרק איזהו נשך שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא הקרן ולא הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית לית הלכתא כרבי מאיר דאף על גב דאמרינן בכתובות פרק אף על פי הלכה כרבי מאיר בגזרותיו היינו דוקא בגזרותיו אבל לא בקנסותיו והכא קנסא בעלמא הוא דבכי האי גונא נמי פסקו בהלכות גיטין כרבנן דרבי מאיר במעוברת חברו ומנקת חברו דאם נשא יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ולא כרבי מאיר דאמר לא יחזיר עולמים דהינו קנסא וראיה מדקא מיבעי ליה בפרק החולץ אי אינסיבא לכהן מאי שמא לא החמירו עליו לגרש כיון דאינו יכול לחזור ולכנוס משמע דלישראל שרי אלמא אין הלכה כרבי מאיר ועוד דאפילו לרבי מאיר נמי כבר פירש ריב"ם דהאי קנסא היינו דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי מיהא גבי על פי אותו שטר שיש בו רבית דעדים אינם פסולים שאינם עידי חמס דאינם מרויחים כלל בדבר זה והא דתניא בתוספתא דמכלתין המוציא שטר שיש בו רבית יקרענו דמשמע דלא גבי ביה אפילו מבני חרי דאי גבי ביה אמאי יקרענו יש לומר שאסור להשהותו כמו שתרצו התוספות.