רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קצ

גרסינן וכן מצאתיה בתשובת הגאונים מפני שהוא פסול והיא פסולה וה"פ מפני שהוא פסול כדתנן בבכורות הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור והיא פסולה חללה וכל מקום שהוא פסול על ידה והיא פסולה על ידו קנסו אותו כתובה כלומר לא קנסוה משאר כל הנשים דהאי דקנסוה רבנן לשנייה כתובה כדי שלא תתעכב אצלו הוא דכיון דלא תהוי לה כתובה מיניה שבקה ליה ונפקא אבל הכא לא צריך דממילא שבקה ליה דכיון שהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם אלמא כל זמן שעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל אלא הרי הוא פסול כחלל גמור ותניא נמי בתורת כהנים מנין שאם אינו רוצה וכו' תלמוד לומר וקדשתו על כרחו פירש רש"י בפירוש החומש שאם נשא אשה פסולה הלקהו ויסרהו עד שיגרש והיינו דקתני בבריתא דיבמות וכופין אותו להוציא משמע דכל עוד שלא יגרש אינו מקודש בקדושתו של אהרן דאם לא כן מאי וקדשתו מקודש ועומד הוא, ותניא נמי בתורת כהנים לא יטמא בעל בעמיו להחלו נהג כמנהג זה הרי הוא חולין יכול יהא חולין לעולם תלמוד לומר בעמיו להחלו בזמן שהיא עמו הרי הוא חולין פירש הרי הוא בקדושתו ומזה כתב רש"י ז"ל להחלו באשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו אלמא כל זמן שלא פירש ממנה ועודה עמו מחולל קרייה רחמנא וכיון שהוא מחולל בעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל לא לקרא בתורה במקום כהן ולא לישא את כפיו אלא הרי הוא כחלל לכל דבריו כל זמן שעודה עמו ואף על פי שנדר הנאה ממנה מהיום כיון שמתייחד ומסתתר עמה בחזקת אשתו הרי הוא בחזקת שבא עליה משום דאין אפוטרופוס לעריות כדאיתא בפרקא קמא דכתובות וגדולה מזו אמדו שאפילו כהן שגירש את אשתו אסור לדור באותו מבוי שהיא דרה בו כדתניא בכתובות פרק האשה שנתאלמנה המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור במבוי זה ופירש רש"י שאם היה כהן אפילו לא נשאת לא תדור עמו במבוי אחד שמא יבא עליה וכהן אסור בגרושה והתוספות כתבו בשלא נשאת משום דאיסור גרושה קילה ליה אבל אם נשאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה משום דאסור אשת איש חמירא ליה והשתא דברים קל וחומר ומה אם כשגרשה ורחוק ממנה כמה בתים אם הם במבוי אחד אסור משום דחיישינן שמא יבא עליה מפני שלבו גס בה כשלא גרשה וישב עמו בבית אחד מבעיא הא ודאי פשיטא שהוא בחזקת בא עליה כל זמן שעודה עמו ואף על מי שנדר הנאתו ממנה והרי הוא עובר על כל ביאה וביאה בבל יחל דברו נוסף על אסור חלוצה שבה אפילו הכי הרי הוא בחזקת בא עליה שהרי לרש"י ז"ל אפילו בנשואה דאסור אשת איש חמיר טפי אסור לדור עמה במבוי אחד שלא יבא עליה כל שכן באסור לאו דקיל ולבעלי התוספות ז"ל נמי דקאמרי דוקא שלא נשאת משום דאיסור גרושה קילא ליה אבל אם נשאת לא הני מילי בנשואה דאיסור אשת איש במיתה וחמיר טפי אבל במודר הנאה ממנה דאין בו אלא אסור לאו מה לי לאו אחד מה לי שני לאוין וכל שכן באסור חלוצה שאינו אלא מדברי סופרים וכל זה כשנדר הנאה ממנה מעכשיו אבל בשלא נדר הנאה ממנה מעכשיו אלא לאחר זמן קצוב שהוא עצמו מודה שמשמש עמה עד אותו זמן הקצוב לית דין ולית דיין דודאי הוא מחולל בה כל זמן שעודה עמו והא דתניא בפרק שני דקידושין הוא עצמו יוכיח ש שעובר עבירה ואינו מתחלל ופירש רש"י דלא יחלל זרעו כתיב זרעו מחולל והוא אינו מחולל אינו אלא מאותה חללות דזרעו שהיא פסלות הגוף שאינו חוזר לכשרותו אבל מחללות שאינה אלא מחמת רוע מעשיו כל זמן שהוא נוהג בהם וכשפירש מהם חוזר לכשרותו לא מיעטיה קרא דהא אתא קרא דלהחלו ורבייה באותו חללות שהוא מחולל בה כל זמן שעודה עמו וליכא לאקשויי אי הכי היכא דעבר ועבד בעודה עמו אמאי עבודתו כשרה והלא מחולל קרייה רחמנא דאיכא למימר דלא זה בלבד אלא אפילו חלל גופיה שנולד מפסולי כהונה אם עבר ועבד עבודתו כשרה משום דכתיב ברך י"י חילו ופועל ידיו תרצה ודרשו רבותינו ז"ל אף חולין שבו תרצה

ומה שטוען שמחמת אונסו שמגזמין עליו להוציא עליו עדים זוממים בערכאות לחייבו ממון שאינו מחויב בו הוא עובר בה עד הזמן הקצוב איננה טענה מכמה אנפי חדא דלא הותר לו לעבור מחמת אונס ממון כדתנן העדים שאמדו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו הרי אלו נאמנים ופרשו בגמרא אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמדו אנוסים היינו מחמת ממון אינן נאמנים מאי טעמא אין אדם משים עצמו רשע אלמא אינו רשאי לעבור מחמת אונס ממון ואם עבר מחמת אונס ממון הרי זה רשע דלא ניתן לו רשות לעבור אלא מחמת אונס נפשות בלבד דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל מחמת שאר אונסים אפילו מחמת צער ייסורים דחמירי טפי לא

ועוד דאפילו בטענת נפשות נמי לא אמרי אלא בשאר עבירות אבל בשלשה עבירות דעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים דקיימא לן כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים ואף על גב דאיסור חלוצה אינו אלא מדברי סופרים ואינו בכלל גלוי עריות מכל מקום כיון דאיסור ביאה הוא בכלל גלוי עריות דחוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים דקאמרי לאו דוקא הני אלא הוא הדין נמי באבי זדא דידהו וראיה מההיא דשילהי פרק בן סורר מאותו שנתן עיניו באשה וחלה בחולי גדול ואמרו הרופאים שאין לו תקנה עד שתבעל לו ואמרו חכמי' ימות ואל תבעל לו ימות ואל תעמוד נגדו ערומה ימות ואל תספר עמו אפילו מאחורי הגדר ופליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה ובעי תלמודא בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה משום דגלוי עריות היא אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי טעמא משום שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אלמא לאו דוקא גלוי עריות בלבד אמרו אלא אפילו בפנויה ואפילו בדבור בעלמא ואפילו שלא ב בפניו שאין בכל אלו אלא איסור הנאת פנויה בלבד משום דאביזרא דידיה הוא כל שכן בנדון דידן שהוא איסור ביאה דרבנן והעובר על דברי חכמים חייב מיתה זהו הנראה לי לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא מזרחי