רבי אליהו מזרחי(רא"ם) יט

דעל מיטתו ביום דקא חשיב לה הפסקה וצריך לחזור ולברך וכן הר"ם ז"ל כדאיתא בהגהות מכל מקום מכיון שהמנהג הוא שלא לברך וכל אותם הגדולים דלעיל סוברים כן אין לברך כל עקר וכל שכן שיש לסמוך אההיא דמנחות פרק שתי הלחם דתנן ארבעה כהנים נכנסים שנים בידם ב' סודרים ושנים בידם ב' בזיכין אלו מושיבין ואלו מניחין משום שנאמר תמיד לפני ה' ורבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין וא"כ מניחין אף זו היתה תמיד ואמר רבי יוחנן מדברי רבי יוסי למדנו אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחר שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו לעמי הארץ רבא אמר מצוה לאומרו לעמי הארץ ולפי זה כבר נפטרנו בקרית שמע של שחרית וערבית ממצות לא ימוש והויא ליה תלמוד תורה דלאחר קרית שמע רשות לבעלי הדחק הטדודים בבלבולם ואינם יכולים לעסוק בתורה ולקבוע עתים בתורה ומכיון שכן הוא כבר נפטדנו בברכת התורה (ו) דשחרית כל אותו היום עד עמוד השחר דלמחר כפי שפסק רבינו תם או עד הערב דהיינו עד שינת הלילה לפי דברי שאר הפוסקים כדאמרן וכבר ידעת הכלל הגדול שבידינו שכל דבר שאנו מסופקים בו אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף ברכות כל דבר שיסתפק לך אם הוא טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה ולעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה זה מה שנראה לי בזה הדרוש לעניות דעתי ואולם על הדרוש השלישי והוא אם הלכה כרבי מאיר דאמר פותח ורואה גולל ומברך או כרבי יהודה דאמר פותח ורואה ומברך הא לא צריכה לפנים ולא לפני ולפנים דהא אפסיקא הלכתא בגמרא בהדיא כרבי יהודא כדאיתא במגילה פרק בני העיר ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח ורואה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא ופריך התם תלמודא ולימא הלכה כרבי יהודה ומשני משום דמהפכי להו כלומר מחלפים השיטה ומשימים ר' מאיר במקום ר' יהודה ורבי יהודה במקום רבי מאיר ואי אמר סתם הלכה כרבי יהודה הא רבי יהודה פותח ורואה גולל ומברך קאמר קא משמע לן בהדייא דהלכה פותח ורואה ומברך ומשום הכי נמי הוצרך שמואל לומר הלכה כר' יהודה ולא סמיך אכללי דעירובין פרק מי שהוציאוהו רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה משום דמהפכי להו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא פרק י"ב מהלכות תפלה כל אחד מהקוראים פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וליכא מאן דפליג עליו זהו הנראה לי לעניות דעתי והשם הוא היודע כי מרוב חיבתי ואהבתי להפיק רצונך יען ראיתיך בתכלית החשק והכוסף כתבתי שורותים אלו וכל מי שאוהב לדעת את ה' אבל זולת זה כבר הייתי מתרשל מלכתוב כלל מרוב הטרדות והיגונות והצרות התכופות הבאות עלינו מידי יום ביומו אין צרה פוטרת את חברתה מהם מחוץ ומהם מבפנים מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה עד שנתרשלתי מרוב אלה הצרות מלהשיב על השאלות והדרושים אשר נפלו בין רבני נפולי ובין רבני פדואה ובקשוני קצת מהם להודיע גם אני העני המחזר אחרי החררה עניות דעתי ומיעוט ידיעתי ולא השיבותי דבר עד היום ועתה בעונות הרבים אנחנו עומדים על הנסיעה לנסוע מהמדינה כי החל הנגף ונתבלבלו מאד להרחיק נדוד אנה ואנה ונסמכנו על השם אשר הוא סומך נופלים נאם הטרוד והעלוב אליא בכ"ר אברהם מזרחי זלה"ה. שאלה ז

נשאל נשאלתי מהקהל הקדוש קהל מיסיני יצ"ו על ראש חדש אלול שחל להיות בשבת מה מפטירין אם עניה סוערה משום שבעה דנחמתא או והיה מדי חדש בחדשו משום ר"ח ושבת דע שאין זה תלוי אלא במנהג לפי שענין ז' דנחמ' לא הוזכר בתלמוד הבבלי כלל וענין שבת ור"ח הוזכר בפי' שמפטירין והיה מדי חדש בחדשו אבל בפסיקתא שנינו דמבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין בענין הפרשה דומה בדומה משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע ג' דפורענותא דש"ח וז' דנחמתא נוע"א דק"ש וב' דתיובתא ד"ש והביאה בעל המנהיג לפני ט"ב ונראה מדבריו ז"ל שאין משנין בדנחמתא כלל אפילו כד איקלע ריש ירחא דאלול בשבת כיון שהביאה ולא חלק וכן פסק המרדכי פרק בני העיר אע"פ שכתב שבשבילייא נהגו לומר השמים כסאי אך שאין משנין הביאו לפסק וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בספר אהבה שכתב שמנהג פשוט בעירנו שאומרים אחר ט"ב ז' דנחמתא ולא חלק ובעל הטורים שכתב בהפך נראה לו שדבר הבבלי עקר ואין נראה שדבדי התלמוד אינו אלא בשאר שבתות אבל בז' דנחמתא שלא דבר בו התלמוד כלל סמכינן אפסיקתא שלא חלק לפיכך הנראה נכון כמנהג שלא ישנו בז' דנחמתא כלל ופוק חזי מאי עמא דבר דרובא דעלמא הכי הוא דנהיגי ואין משנין מפני השלום ושלום על כל ישראל מה שכתב ואינו נראה כן שדברי התלמוד אינן אלא בשאר שבתות דמשמע דסבירא ליה שהתלמוד אינו חולק על הפסיקתא הוא שבוש גמור בלי ספק שהרי כל ההפטרות שנזכרו בתלמוד אינן אלא מענין הקריאה שקראו בתורה אם מענין פרשת השבוע בכל שבתות דעלמא ואם מענין פרשת החדש כשחל ר"ח בשבת ואם מענין פרשת שקלים כשחל ר"ח אדר בשבת ואם מענין פרשת החדש כשחל ר"ח ניסן בשבת ואם מענין פרשת חנוכה כשחל ר"ח טבת בשבת אבל שיפטירו בהפטרה שאיננו מענין הקריאה לא אשכחן בשום דוכתא אלא בהפטרת מחר חדש ותו לא משום דאותו שבת הוי יום ההכרזה כדאמר רב הונא ד"ח שחל להיות בא' בשבת מקדים ומפטיר ויאמר לו יהונתן וכן כתב הרמב"ם ז"ל בנוסח ההפטרות כדעת התלמוד כל הפטרה והפטרה מעין פרשת השבוע אפילו בשבתות דלאחר ט"ב דכתב באחרונה ונהגו העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחד ט"ב עד ראש השנה וכן כתב בפרק י"ג מהלכות תפלה ומנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמתא וכו' ואם היו דברי התלמוד אינן אלא בשאר שבתות אבל בז' דנחמתא לא א"כ התלמוד ס"ל כמו הפסיקתא ומאי נהגו הא כולי עלמא מודו בהו ועוד האיך כתב בנוסח ההפטרות שלאחר ט"ב ההפטרות של ענין הפרשה מאחר שהתלמוד ס"ל כפסיק או אפילו אם לא התברר לנו דעת התלמוד אם הוא