רבי אליהו מזרחי(רא"ם) יח

הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש ופירש רש"י ז"ל ברכה אחרונה של ק"ש אמת ואמונה אמת ויציב שאף על פי שקרית שמע הפסיק בנתים מברכות דלפניה סמוכה והויא ליה סמוכה לחברתה משמע דברכות אחרונות דק"ש סמוכות לברכות ראשונות דקרית שמע ומטעם זה ראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקריאת שמע דשחרית אף על פי שהיא ברכה אחת מפני שהיא סמוכה עם הראשונות והוי להו יותר מאחת דיש לומר דרש"י ז"ל הלך לשטתו שפסק ש שראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקרית שמע סמוכה לברכות ראשונות דקרית שמע אבל הרמב"ם ז"ל פירש הבריתא הזאת בתרי טעמי חוץ מברכה הסמוכה לחברתה מפני שדי בפתיחת ברוך דברכה שלפניה שהוא עונה לכאן וחוץ מברכה אחרונה דק"ש מפני שאין ראוי להפסיק בברוך בין אלהיכם לאמת משום וה' אלהים אמת כמו ששנינו פרק היה קורא רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה ומסיים התם תלמודא מטעם דרבי יהודה דכתיב וה' אלהים אמת וכן פסק הרב בפרק י"א מהלכות ברכות חוץ מברכה הסמוכה לחברתה וחוץ מברכה האחרונה דק"ש וחוץ חוץ דנקט תרי מילי משמע ומהתימה על רש"י ז"ל לתניא כרבי למתני חוץ מברכה הסמוכה לחברתה ותו לא וליכא למימר דברכה אחרונה של ק"ש ותו לא דהשתא משמע מיניה תרתי חדא דק"ש לא הוי הפסקה בין ברכות ראשונות לאחרונות ועוד דסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך כמו שתפש תלמודא כלישניה ברכת בונה ירושלם במקום סוף הברכה האחרונה לאשמועינן תרתי כדאמר לפי הדעת השניה והשלישית וא"ת שמא חשש הכא להאריך בלישניה כדי שלא נטעה לפרש טעם ברכות אחרונות דק"ש משום טעמא אחרינא ולא משום דסמוכה לחברתה אי הכי השתא נמי נימא במסכת ברכות דמייתי אותה שנויא דגמרא דהא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות לישנא דהרמב"ם ז"ל ופי' ואמר מה שלא פסק הרב ל לענות אמן אלא ברכה אחרונה דק"ש דערבית בלבד ולא בשחרית היינו משום דאין להפסיק באמן בין גאולה לתפלה מש"כ בסוף ברכות אחרות דק"ש דערבית דאיכא פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל ע"כ וכ"ש שכבר ק"ל כרב דתפלת ערבית רשות ואין לדקדק עליו כל כך ומפני זה (אין) אנו נוהגים להפסיק בערבית בפסוקים ויראו עינינו וקדיש ואין לומר דמר דס"ל לרב תפלת ערבית רשות ומשום הכי שרינן להפסיק בפסוקים וקדיש מכלל דלרבי יוחנן דס"ל דאין להפסיק בין גאולה לערבית לתפלה דערבית ס"ל שהיא חובה וא"כ היכי פסקינן דתפלת ערבית רשות כרב הא ק"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן דאי משום הא לא אריא דדילמא בתפלת ערבית רשות רבי יוחנן ס"ל כרב אף על גב דמחייב לסמוך גאולה לתפלה דערבית כמו של שחרית וכן נראה מהאשדי ז"ל ומצאתי במרדכי שרבינו עמרם ז"ל כתב דמה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלה דערבית כדי להודיע דלא בעינן למסמך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית רק בגאולה של שחרית לתפלה של שחרית בלבד ואולם הדרוש השני והוא אם אלה הסוחרים הטרודים במלאכתם שלפעמים עוסקים בתורה בעתות הפנאי ואחר שנת הצהרים על דרך כשאפנה אשנה אם הם מחוייבים לברך בה בכל פעם שעוסקים ברכת התור' ולא יפטרו עם ב"ה דשחרית מאחר שהסיחו דעתם ממנה מרוב העסקים וכל שכן אחר השינה דאין לך הסח הדעת יותר מזה אי לא כבר פסק רבינו תם שאפילו תלמוד תורה דלמחר שנוהגין לעסוק בין קודם שעלה עמוד השחר שהיא אחר עסקי היום ואחר שנת הלילה שהיא שינת קבע שאין צריך לברך עליו שמפני ברכת התורה של שחרית דאתמול פוטרת עד דלמחר וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפירוש מהלכות תפלה המשכי' לקרות בתורה קודם שיקרא קרית שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו ומבדך שמע מינה דדעת הרב הוא דוקא קודם שקרא קרית שמע אבל קרא קרית שמע נפטר באהבה רבה ועד כאן לא פליגי אדברי רבינו תם אלא בתלמוד תורה דקודם קרית שמע דשחרית דקסבר שינת לילה דקביע טפי מפסקת אבל בתלמוד תורה דקודם שינת הלילה לא שנא אחר עסקיו לא שנא אחר שנת הצהרים לא שנא רגיל לעסוק בה לא שנא בלתי רגיל לעסוק בה בכל ענין נפטר באהבה רבה וכל שכן בכרכת התורה דשחרית והכי איתא בהגהת מימוני ואף על פי שחלק בדברי בקצת מכל מקום מאחר שהוא מסכים בדיוקא הזאת שדקדקתי אני אין לחלק כלל דמדיוקא דלישניה שניה הכי משתמע ודלא כירושלמי דאמר דאינו נפטר באהבה רבה אלא בששנה לאלתר אבל לאחר הפסק העסקים לא דהואיל ותלמודא דידן לא הזכיר בזה שום תנאי כלל אלא קא פסיק ותאני דקורא אחר קרית שמע נפטר באהבה רבה תלמודא דידן עקר וכל שכן שיש לישב גם הירושלמי שהוא מסכים בנדון דידן דע"כ לא פליג אתלמודא דידן אלא דוקא משום פטור דאהבה רבה אבל בברכת התורה של שחרית כולי עלמא מודו בה והכי איתא בתוספתא של ברכות וכן כתב האשר"י והמרדכי וההגהות כולהו סבירא להו מיהו בברכת התורה דצבור מברכין לפניה ולאחריה ואינו נפטר לא באהבה רבה ולא בברכת התורה דשחרית משום ברכות נתקנו לקרוא בתורה בצבור ואפילו בירך מיד ברכת לעסוק בתורה ולא הפסיק כלום חוזר ומברך בקריאת הצבור מפני שהוא תקון לעצמו כמו שתקנו ברכת אשר בחר בנביאים טובים בהפטרה וכן מצאתיו בההגהות על הרמב"ם ז"ל והראב"ד כתב בפ' הרואה וברכת התורה אינה אלא בשחרית ואף על פי שהוא מפסיק בה באכילה ושתיה ובית הכסא ומרחץ ואינו דומה להנחת תפילין לפי שאין לקורא ביום הפסק משום שנאמר והגית בו יומם ולילה וההגיון צריך להיות כל שעה אי אפשר זולתו עכ"ל וכן כתוב בתוספת (א) דברכות ר"י דשאני תלמוד תורה שאינו מיאש דעתו ממנה דכל ש שעה אדם מחוייב ללמוד תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה הוי כמו יושב כל היום בלא הפסק ואף על פי שפוסק על רבינו תם שפסק שאינו בברכת התורה דשחרית ער שחרית דלמחר י"ל דוקא בתלמוד תורה דקודם עמוד השחר הוא דפליג עליו משום דשינת לילה קביע לה טפי והויא לה הפסק לגמרי אבל שינת צהרים דלא קביע כולי האי וכל שכן מהעסקים והטרדות ובית הכסא ומרחץ דלא מיואש מתלמוד תורה לגמרי לא פליג עליה וכן מצאתי קרוב לזה במרדכי הרי לך שרבינו תם ורי' ז"ל והרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל כולהו סבירא להו דברכת התורה של שחרית פוטרת עד שינת הלילה ואף על פי שרבינו אשר ז"ל פליג אשינת קבע