רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קפח

שיש לבית דין הגדול ולא הסכימו בם רוב בני העיר לא כל שכן שאין בזה החרם ממש כלל וכל שכן וקל וחומר כשלא היו כל גדולי הדור ג"כ בהסכמה אחת אבל היו קצתם מסכימים בחרם וקצתם לא היו מסכימים בו ואפילו הקצת שהסכימו בו אלו ידעו שהמלמדים צועקים על זה לא היו מתרצים בזה החרם כלל שהרי כששמעו את המלמדים שהיו צועקים היה הדבר קשה בעיניהם כמות אלא שלא היו יכולין לתקן דהא ודאי מלתא דפשיטא הוא אפילו לתינוקות של בית רבן שאין החרם ההוא חל לאותם שלא הסכימו כלל בין ל לדברי הגאונים הראשונים בין לדברי הגאונים השניים ואין זה צריך לפנים ולא לפני לפנים

ועוד מפני שזה החרם לא נעשה לשם שמים ולא לכונת תקון העולם כמשפט החרם והנדוי הנעשים לתקון העולם ולחזוק הדת וקיומו אבל זה החרם נעשה על צד הקנאה ושנאה שהיה לקצתם על המלמדים מצד הכבוד שהיו מקבלים מהקראים ולקצתם על הקראים עצמם מצד השנאה שנפלה ביניהם בסבת הרבית שהיו לוקחים מהם כמשפט כל בעלי הרבית שהם שנואים תמיד בעיני כל העולם ונתקבצו בזה כדי להתנקם מהם ולולא הקנאה והכעס שהיה להם לא היו מתעוררים על זה וכל העולם יודעים ומכירים זה ובפרט מצד הקטטה והמחלוקת שהיה בין המלמדים ובין אותם שנתקבצו להחרים בתוך בית הרב עד שקפצו ונשבעו להחרים על זה ותכף הלכו וקבצו הפריצים עם המקלות בידם להיותם מוכנים ביום השבת בבקר בפתח כנסת קהל פולי להכות ולבזות לכל מי שירצה למנוע החרם הזה ומאחר שכן הוא היתכן מעתה שיעלה על לב שום אדם בעולם שיהיה זה החרם נחשב לחרם כלל והלא אפילו לבית דין הגדול לא ניתן להם הכח הזה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין וכדאיתא בירושלמי ומייתי ביורה דעה תלמיד חכם שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נידויו נידוי ופירש ראבי"ה נדה כדי להשתכר ממנה דהיינו להנאת עצמו ולא לשם שמים ואף על פי שנדה כהלכה על הדבר הראוי לנדות בו מכיון שכיון להנאת עצמו אין נידויו נדוי ופשט בעל התשובה מזה דמה לי תועלת ממון מה לי תועלת נקמה כי גם זה הנאת עצמו הוא כדי לעשות נחת רוח ליצרו והרי דברים קל וחומר ומה אם במקום שחייב בו נדוי אם לא נדהו לכונת שם שמים רק לכונת תועלתו אין נידויו נדוי במקום שאין בו חיוב שום עונש כלל כמו בנדון דידן שרוצין לנדות לכל מי שיעבור גזרתם אם לא עשו זה לכוונת שם שמים אלא לכוונת תועלתם אם להכניע אויביהם ואם להנקם מהם וכיוצא בהם לא כל שכן שאין בזה החרם או הנדוי ממש כלל לכולי עלמא בין לגאונים הראשונים בין לגאונים השניים

ועוד מפני שכלם הם נכשלים בו ואפילו אותם שהסכימו בו שהרי כלם הם שואלים ומשיבין לקראים בכל מצוה ומצוה שתפול בה שום מבוכה ביניהם ולא שמענו שנמנע שום אחד מכל בני העיר מלהשיב לקראי ומלפרש לו כל הצריך לו לא זו בלבד אלא אף בלמוד הקראים שהוא על דרך קבע כבר עברו בו עקר המחרימים שהיה הספר תורה בידם ומעלו בחרם הזה ומאחר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו כל שכן קל וחומר הכא שאין שום אחד מהם מחזיק בו פשיטא שאין באותה גזרה ולא באותו חרם ממש כלל וראוי לכוף אותן להתירו כדי שלא יהו נכשלים תמיד כמו שבארתי כבר זה בראיות מספיקות וזה בין לדברי הגאונים הראשונים בין לדברי הגאונים השניים

ועוד מפני שבאו אחר עשיית החרם הזה כמה חכמים מאנשי גרוש ספרד יצ"ו והם מלמדים אותם בפרהסיא והם ידעו שאין בני העיר רשאין לגזור אפילו על בני עירם המוחים בידם כל שכן לאותם שלא היו מבני עירם והם רובא דמנכרא ואין שום אחד מוחה בידם והרי נתבטלה גזרתם לגמרי שהרי לא פשטה גזרתם ובהא כולי עלמא מודו דלית ביה להאי חרם מששא כלל מאחר שבטלה גזרתם שלא יהיו אלו גדולים לים מדניאל עליו השלום ומתלמידי שמאי והלל ע"ה שגזרו על השמן וכשבדק ומצאו שלא פשטה ברוב ישראל עמד רבי יהודה הנשיא ובית דינו ובטלוהו ולאו דוקא בטלוהו דהא בטל הוא מעצמו אלא שפרסמו בטולו זהו הנראה לי לעניות דעתי אני אליא מזרחי נח על אודות הקראים

כולל כל השלמיות מאתי תהלותיו דומיות אדוני החכם המובהק מרנא ורבנא כבוד רבי אליא יצ"ו הנה נא אדוני רבו אגרותי לתאר הדרתך יותר משערותי ועתה לא עצרתי כח לבלתי גלות אוזן כבוד תורתך על אודות קראית אם היא מותרת להנשא לכהן לכתחלה או באופן אחר או אסורה מכל וכל ויהיה האסור או ההתר נמשך מדעת רבינו הגדול כי דברי זולתו לא נאמר שהם בטלים ולא לקיימם וללכת אחריהם ויהיה זה לי לפלטה גדולה ואל נא תאחר כ"ת בדבר אף כי עתה הגיעו אלי מאת מאהבי כבוד רבי ישעיה מישיני כי שאלוהו אחרים דרך שאלה וזה טופס דבריו אות באות נשאל נשאל מעמדי על קראה לכהן מהו הדין ואם נשאת אם יוציאוהו מתחתיו אם לא

תשובה כל המשתדל בחבורם מחלל זרע אהרן דהא קיימא לן בגמרא דצדוקי בזמן הזה ככותי באותו זמן טרם שיגזרו עליהם וכן פסק רבינו הגדול בספר קנין וכהן אסור בגיורת ולאו משום טעם גיות אלא שאין הויתם כדין הקבלה והמשכיל יתבונן כי לא נתן להכתב כל הצריך לזה ולכן הלכתי אחרי טעם הכותיות להודיע הלכה ולא מטעם גרות ועת לחשות והמחבר סותר וקדשתו ובעמוד והוצא קמן ושלום רב לאהבי התורה ואין למו מכשול נאם העני בדעת ישעיה בכ"ר יוסף מישיני זלה"ה עד כאן דבריו ואתה האיש השלם התבונן בדבריו אלה והשיבני דבר את אשר בלבבך כי אנשי הקהלה הזאת מעולם לא הלכו כי אם על דברי רבינו הגדול ודברי זולתו המתנגדים לו השליכו ארצה ואם יראה לכבוד תורתך שרבינו הגדול אוסר זה אנא שא נא עיניך למרום ותכתוב לי הדבר על פי טעמי רבינו הגדול וראיותיו והנני מוכן לגזרותיו ואדני יתענג על רוב שלום כחפצך וכחפץ אוהבך משרת זכריה איש ירושלם בכר אהרן זצ"ל

התשובה שלמא רבה לכהנא רבא רבה דעמיה מדבדנא דאומתיה טוביינא דחכימי נזר אלהיו על ראשו הרב הגדול רבי זכריא הכהן יצ"ו האח היקר המעולה בכתם טהור לא תסולא אתת שאלתך קדמנא אשיבך את אשר בלבבי הגם כל רז לא אניס לך אמנם מה