רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קפה

משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן ואף על גב דאפליגו בה אמוראי מר סבר על לבו שם ולכל ישראל לא הורה ומר סבר לכל ישראל נמי הורה מכל מקום הרי הוא אחד משמנה עשר דברים שגזרו תלמידי שמאי והלל כדאיתא בשבת בפרק קמא ואפילו הכי עמד והתירו מפני שלא היו רוב הצבור יכולין לעמוד בה והכי איתא בירושלמי בפרקא קמא דשבת רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן היה גדול הימנו בחכמה ובמנין ורבי יאודה הנשיא ובית דינו מתירים מה שאסר דניאל וחבורתו אלא רבי יוחנן לדעתיה דאמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק מקובלני שכל גזרה שבית דין גוזרין על הצבור ולא קבלו רוב הצבור עליהן אינה גזרה ובדקו ומצאו בגזרתו של שמן ולא קבלו רוב הצבור עליהם ועמד והתירו ואף על גב דמשמע מההיא דעבודה זרה פרק אין מעמידין דרבי יאודה הנשיא לא התיר השמן אלא מפני שהיו שם שני טעמים האחד שלא פשט איסורו והשני מפני שלא היו יכולים רוב הצבור לעמוד בה כדבעי התם תלמודא ורבי יהודה הנשיא היכי אלים למשרי תקנתא דתלמידי שמאי והלל והאמר מר אין ב"ד יכולים לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן כו' ועוד אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן כל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו חוץ משמנה עשר דבר שאפילו אליהו ובית דינו בא אין שומעים לו ואמר רב שמעיא מה טעם מפני שפשט אסורו לכל ישראל ומשני שמן לא פשט אסורו לכל ישראל דאמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על השמן ולא פשט אסורו לכל ישראל וסמכו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי רבי אלעזר ב"ר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה מיהו מדברי הגאון הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה משמע דס"ל דהני תרי טעמי חדא מילתא היא או האחד מתחייב מהאחר והיינו וסמכו על דברי רבן שמעון בן גמליאל דנקט דאם לא כן ועוד סמכו מיבעי ליה תדע דהרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה הכי סבירה ליה שהרי פתח באינם יכולים ל לעמוד בה וסיים בלא פשטא וההפך שכתב בפרק שני מהלכות ממרים בית דין שנראה להם לגזור גזירה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכין להתיישב בדבר ולידע תחלה אם רוב הצבור יכולים לעמוד בה אם לא ולעולם אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה הרי שגזרו בית דין גזרה ודמו שרוב הצבור יכולים לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה גזרו ודמו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן וכו'

, הרי התבאר מזה שהרב רבינו משה בר מימון ז"ל סבירה ליה דתרוויהו חדא מילתא היא או כולהו משום פשט ולא פשט הוא והא דתניא אין גוזרין וכו' אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה הכי קאמר אלא אם כן יכול להתפשט ברוב הצבור ומפני שהגורם להתפשטות הוא היכולת לעמוד בה והגורם להעדר ההתפשטות הוא העדר היכולת לעמוד בה לקח המחייב תמורת המתחייב ומשום דאיכא לרבותינו ז"ל תלתא מילי דאין זה דומה לזה דגבי שמנה עשר דבר אמרו שאפילו אם יבא אליהו ובית דינו אין שומעים לד ובמגלה ובגיטין ובעבודה זרה אמרו אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ורבי יהודה נשיאה עמד הוא ובית דינו והתירו השמן שגזר דניאל ואחריו תלמידי שמאי והלל ואעפ"י שהיה קטן מאד מדניאל ובית דינו ואף מתלמידי שמאי והלל הוצרך לפרש דהיכא דלא פשטה הגזרה יכול כל בית דין לבטל דברי בית דין חברו ואפילו אם היה קטן ממנו בחכמה ובמנין ומשום דליכא באותה גזירה מששא כלל והיכא דפשטה הגזרה חזינן ואם הוא סייג הדת אפילו אליהו ובית דינו בא אין שומעין לו ושמנה עשר דבד דנקט לאו דוקא אלא כל גזרה שהיא לסייג דומייא דשמנה עשר דבר ואם איננה כן אז יכול לבטל אותה הבית דין הבא אחריו אם היה גדול ממנו בחכמה ובמנין

אבל רבותינו בעלי התוספות סבירה להו דטעמא דלא פשטה לחוד וטעמא דאינם יכולים לעמוד בה לחוד ופרשו ההיא דעבודה זרה דקאמר שמן לא פשט איסורו לכל ישראל וסמכו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי ר' אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב ה הצבור יכולים לעמוד בה לאו משום דבעינן תרתי אלא טעמא דלא פשט איסורו סגי והאי דקאמר וסמכו רבותינו אהא דאין גוזרין גזירה על הצבור לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבא היה לו להמנות לאסרו דאשכחן בכמה דוכתי דהראשונים גזרו ולא קבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו בפרקא קמא דשבת ובפרקא קמא דחולין להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ופרשו לתלתא מילי דרבותינו ז"ל דמחלפי הכי דהיכא דלא פשטה הגזרה אפילו בית דין קטן יכול לבטל דברי בית דין הגדול ממנו ב חכמה ובמנין והיכא דפשטא לא שנא יכולין לעמוד בה לא שנא אינם יכולים לעמוד בה לא שנא אם היתה הגזירה ההיא לסייג לא שנא אם לא היתה לסייג מאחר שאינינה משמנה עשר דברים יכול הבית דין האחרון לבטל גזרת הבית דין הראשון כשהיה האחרון גדול מהראשון בחכמה ובמנין והיכא דפשטא והיתה אותה הגזרה משמנה עשר דברים שגזרו תלמידי שמאי והלל אין שום בית דין יכול לבטלם אפילו אם היה גדול מהראשון שגזרו הגזרה בחכמה ובמנין ואפילו אליהו ובית דינו בא אין שומעין לו וקאמר בירושלמי בטעמא דשמונה עשר דבר הינו מפני שעמדו להם בנפשותיהם דתלמידי שמאי היו הורגים לתלמידי הלל

אם כן הרי למדנו מכאן דלכולי עלמא בין להרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה בין לרבותינו בעלי התוספות זכרם לברכה היכא דלא פשטא הגזרה לכל ישראל או לרובו יכול כל בית דין שירצה לבטל אותה הגזרה ואפילו אם היה יותר קטן מאותו בית דין שגזרו אותה בחכמה ובמניין מפני שאותה הגזרה היא בטלה מעצמה לגמרי מאחר שלא פשטא ברוב ישראל ואינה צריכה כלל בית דין להתירה אלא לפרסם בטולה בלבד וכן היכא דפשטא לרוב ישראל ואינינה לסייג הדת יכול הבית דין האחרון לבטל אותה אם היה גדול מהראשון בחכמה ובמנין בין להרב דבינו משה בר מימון ז"ל בין לבלי התוספות זכרם לברכה אבל היכא דפשטא