רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קפד

ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף ותניא בילמדנו רבי עקיבא אומר וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וזה מפני שנעשה על פי גדולי הדור שהיו בישראל עם רוב ישראל חרמם חרם ונדוים נדוי ושבועתם שבועה והפקרם הפקר והחרם והנדוי והשבועה חל על כל מי שיעבור על גזרתם ואף על פי שלא היה שם במעמד בעת החרם והשבועה בועה כמו אנשי יבש גלעד ואפילו במילי דרשות דומיא דהתם

ולא עוד אלא שהחרם חל אפילו על דורות הבאים אם החרימו בית דין על אנשי העיר ועל זרעם כדכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה העיר הזאת את את יריחו ונתקימה גזרתו אחר כמה דורות וכן בימי פילגש בגבעה לפי שנשבעו שלא יתן מהם את בתו לבנימין לאשה כדכתיב ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין לאשה הוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו כדמפורש בבבא בתרא הא אלו אמרו עליהם ועל זרעם או שאמרו החרם בסתם היה החרם חל על הדורות הבאים ודברים קל וחומר ומה אותן שלא היו בעולם חל עליהם החרם בעל כרחם כל שכן וקל וחומר לאותן שהיו בעולם וכן מהמקראות הכתובות בעזרא דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ובמקום אחר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואש ביעם באלהים וכו' ובמקום אחר הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאסורין משמע רבית דין מפקירין ממונא והפקרם הפקר ומריבים עם הראוי לריב עמו ומקל לין אותו ומכים אותו ותולשין שערו ומשביעין ביעין אותו בעל כרחו שלא יעשה או שיעשה וכופתין ידים ורגלים ואוסרין בבית האסורין ורוחפין וסוחבין על הארץ וכן ממה שכתוב בשירת דבורה אורו מרוז אמר מלאך י"י אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת י"י משמע רבית דין יכול לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי

אלו הן הטענות שטענו קצת מחכמי דורנו על תשובת הגאון הרמב"ם ז"ל עד שחשבו קצתם שזאת התשובה משבשתא היא ואיננה תשובת הרמב"ם ז"ל ותמיהא לי טובא דנהי דלא שמיע להו פלוגתא דרבוותא דאיכא בהא מילתא דגדולי הדור וגדולי העיר דקצתן סבירה להו דגדולי העיר בעירם הוה ליה כגדולי הדור בדורם ומשום הכי איכא למילף גדולי העיר בעירם מגדולי הדור בדורם וכי היכי דגדולי הדור גוזרין ומתקנין ומנהיגין ומפקירין ומשביעין ומחרימין ומנדין לכל מי שיעבור על גזרתם או על תקנתם או על מנהגם מכל אנשי דורם הוא הדין נמי גדולי העיר גוזרין ומתקנים ומנהיגין ומפקירין ומשביעין ומחרימין ומנדים לכל מי שיעבוד על גזרתם או על תקנתם או על מנהגם מכל אנשי עירם וקצתם סבירה להו דגדולי העיר בעירם אינם כגדולי הדור בדורם הלכך לית להו לגדולי העיר רשותא למגזר או לתקן או להנהיג או להפקיר או להשביע או להחרים או לנדות אלא ברשות כל בני העיר אבל אם קצתם מוחים בדבריהם אינם רשאים לעשות דבר מכל הני דאמרן אף על פי שהרוב מהם מסכימים בם מכל מקום איבעי להו לעיוני במילי דהרמב"ם ז"ל שכתב הוא עצמו בהלכות סנהדרין פרק בית דין וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה הרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבא ל לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראה לו והשעה צריכה לכך שנאמר אורו מרוז אמר מלאך י"י אורו ארור יושבי' כי לא באו לעזרת י"י וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו גרו ולהשביעו באלהים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים וכו' וכן כתב בהלכות ממרים פרק שני בית דין שנראה להם לגזור גזרה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכין להתיישב בדבר ולידע תחלה אם רוב הצבור יכולין לעמוד בה ולעולם אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכו' ואם כן הוה להו לאקשויי להרמב"ם ז"ל לדבריו שכתב בתשובתו מדבריו שכתב בחבורו הגדול דהוה ליה מיניה וביה שדא ביה נרגא ולמה הוצרכו להקשות לו משבועת הנשיאים ומשבועת שאול ומשבועת אנשי פילגש בגבעה ומהמקראות שבעזרא ושבשירת בשירת דבורה ואם יאמרו מפני שדברי הרמב"ם כ"ם ז"ל ש שבחבורו הגדול הם מורים על גדולי הדור דומיא דעזרא ובית דינו ואין להקשות מהם לדבריו שבתשובתו זאת שהם מורים על גדולי העיר לא על גדולי הדור אם כן מזה הטעם עצמו לא הוה להו לאקשויי משבועת הנשיאים ומשבועת שאול ומשבועת בועת אנשי פילגש בגבעה ומהמקראות שבעזרא ושבשירת דבורה לדברי הרמב"ם ז"ל ש בת שובתו זאת מפני ש שאותם השבועות בועות והגזרות היו על ידי גדולי הדור והשבועה שבתשובתו זאת היתה על ידי גדולי העיר לא על ידי גדולי הדור

אם כן מסקנא דמילתא הכי הוא שגדולי הדור שבכל דור ודור שאין דוגמתן בדור ההוא בין לדברי הגאונים הראשונים בין לדברי הגאונים השניים וכן גדולי העיר שבכל עיר ועיר לדברי הגאונים השניים הם יכולין לגזור ולתקן ולהנהיג כפי מה שיראה להם שהשעה עה או שהדור צריך לכך כדי לחזק הדת ולתקן העולם וגזרתן גזרה ותקנתם תקנה ומנהגם מנהג אם היה רוב הצבור יכולין לעמוד בם וכל העובר על דבריהם בין מאותן שקבלו בין מאותן שלא קבלו בין מאותם שהיו שם במעמד בין מאותם שלא היו שם מיקרי עבריין והוי בכלל במארה אתם נארים וכו' אבל אם אין רוב הקהל יכולין לעמוד בה הרי היא בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה ולאו דוקא באותו זמן בעצמו שנגזרה הגזרה ולא רצו רוב הצבור לקבלה אלא אפילו לאחר זמן כגון שגזרו הגזרה ודמו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת לכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפילו אם היה קטן מבית דין הראשון בחכמה ובמנין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות ממרים וראיה לזה מרבי יאודה הנשיא שהתיר הוא ובית דינו השמן שגזר עליו דניאל עליו השלום כדכתיב וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך ויין משתיו בשתי