רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קפג

ולא במחלוקת אשר בין הגאונים הראשונים והשניים לכן הביאם זה החסרון להקשות להרמב"ם ז"ל שכתב בתשובתו שהעובר על חרם שהחרימו בו רבים והוא לא קבל על עצמו משום שבועה אינו חייב כלל שאין בעולם מי שיעלה על דעתו שזה ישבע וזה יאסר אבל משום נדוי יתחייב אם היה אותו הדבר שהחרימו עושהו דבר שהעושה אותו חייב נדוי אבל על דברי הרשות שאין בהם שום מצוה אסור לאדם להחרים על אחרים שיעשו או שלא יעשו וכו' מהשבועה שנשבעו הנשיאים לגבעונים שחלה על כל ישראל ואף על פי שלא היו שם בעת השבועה ולא ידעו בה ואף על פי שהיתה במילי דרשות כדכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ביי' אלקי ישראל דאם לא כן למה לא הרגום מאחר שבאו עליהם במרמה והטעום וכרתו להם ברית בטעות והלא מן הדין היה להורגם מאחר שהכשילום באזהרת לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ואף על גב דכתיב לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון ומשמע שאם היו משלימים היו מקבלים אותם ומצות עשה לקרוא אפילו לשבעה עממים לשלום כמו שפסקו כל הגאונים מכל מקום הני מילי כשקבלו עליהם שיכריתו עבודה זרה מארצם ושיקבלו עליהם שבע מצות בני נח ושיהיו למס שיהיו עבדים לישראל ונכבשים תחת ידיהם כדכתיב והיו לך למס ועבדוך אבל לכרות להם ברית של שלום ולא יהיו להם לעבדים מקבלי מצותן זה נכלל באזהרת לא תכרות להם ולאלהיהם ברית וכן מצינו שאמרו לגבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית אלא ודאי מדלא הרגום שמע מינה שחלה שבועת הנשיאים על כל ישראל ואף על פי שלא ידעו בדבר וגם לא ניחא להו כדכתיב וילונו כל העדה על הנשיאים ואף על פי שהיתה על דבר הרשות כל זה מפני שנעשה על פי גדולי הדור שהפקרם הפקר וחרמם חרם ונדוים נדוי ושבועתם שבועה לכל ישראל אף על פי שלא היו במעמד החרם והנדוי והשבועה וגם לא ניחא להו כדאמרן שמע מינה דאית להו לגדולי הדור כח להחרים ולנדות ולהשביע ולהפקיר ממון כל מי שירצו אפילו בעל כרחן ואפילו במילי דרשות

וליכא לאקשויי מההיא דעבודה זרה דמייתי לה בפרק חזקת הבתים אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכל שכן הכא שכל הצבור לא ניחא להו כדאמרן משום דאיכא למימר דכל ישראל הנה ניחא להו אי לאו דנודע להו שהיתה ברית של טעות כדכתיב ויהי מקצה שלשה ימים ואחרי אשר כרתו להם ברית וישמעו כי קרובים הם וכו' וילונו כל העדה על הנשיאים דהשתא אפילו יהושע ונשיאים גופייהו לא היו רוצים בזאת הברית והשבועה כלל ולולא חלול השם שלא יאמרו שבזמן השבועה לא היה שם תנאי כלל ועכשיו רוצים לעבור בו היו הורגים אותם בלי ספק לא העדה בלבד אלא גם יהושע והנשיאים עצמם מפני שהטעום והכשילום באזהרת לא תכרות להם ולאלהיהם ברית

ובגיטין פרק השולח שואל תלמודא מאי טעמא דר' יאודה דקאמר נדר שהותר ברבים אין לו התרה אמר רבי יהושע בן לוי דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ורבנן התם מי חלה שבועה עלייהו כלל כיון דאמרי להו מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חלה שבועה עלייהו כלל והא דלא קטלינהו משום קדוש השם פירוש אבל לא משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך מכיון דבטעות היתה השבועה והקשה רבינו תם על זה דבלאו הכי מי חיילא שבועה והא נשבע לבטל מצוה הוא דכתיב לא תחיה כל נשמה ואף על גב דאמרינן בירושלמי דשבועות פרק ששי אמר רבי שמואל בר נחמני שלשה פרוזדוגמאות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא נכנסו לארץ הרוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה מלחמה היינו קודם שיעברו את הירדן אבל מש משעברו לא משום הכי הערימו הגבעונים ותרץ דמצות לא תחיה כל נשמה אינה אלא כשלא השלימו כדמוכחי לן קראי ואם תאמר ומנא לן דאין ראוי להרגן מאחר שנתגיירו שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי לאפוקי גוי שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ובסוטה פרק אלו נאמרין למען אשר לא ילמדו אתכם הא למדת שאם חוזרים בתשובה ש שמקבלים אותם וההוא קרא בשבעה עממים קמיירי יש לומר דבאותה שעה לא באו להתגייר כי אם אחר כך

וכן מהשבועה שהשביע שאול את העם באומרו ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב וחלה השבועה על יהונתן בנו ואעפ"י שלא היה שם כדכתיב ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וכתיב וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא וזה מפני שנעשה על פי שאול שהיה גדול הדור ומלך על כל ישראל שהפקרו הפקר וחרמו חרם ונדויו נדוי ושבועתו שבועה לכל ישראל אפילו לאותן שלא היו במעמד ולא שמעו באותו חרם או נדוי או באותה השבועה ואף על גב דלא ניחא להו כמו שמצאנו ליהונתן שנתרעם על אביו על שהשביע את העם בזאת השבועה כדכתיב ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה ואף על פי שהיתה במילי דרשות כמו זה הצום שגזר שאול על העם ואם תאמר הרי שוגג היה דכתי' ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם ולמה נענש עליה אף על גב דחלה השבועה עליו מכל מקום לא חמירה מהשבועה שנשבע עליה הוא בעצמו ושכח אותה ועבר עליה דלית ביה עונש השבועה ואם כן למה נענש עליה עד שלא נענה שאול באורים ותומים נהי דלגבי אביו איכא למימר שחשב שהוא מזיד כי לא יתכן שלא שמע הדבר אחר שכל ישראל היו בצום בכל אותו היום ומפני זה שפט עליו משפט מות באומרו ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן מכל מקום גבי קודשא בריך הוא דידע ששוגג שוגג היה למה נענש ונחשב לו לחטא עד שלא נענה שאול יש לומר כמו שתרץ רבינו סעדיא הגאון זצ"ל כדי להראות לעם כי שוגג היה שלא יאמרו משוא פנים יש בדבר כי בן המלך עבר על החרם ולא נענש ואלו היה אחר היה נענש כי לא ידעו שלא היה יונתן שם בעת השבועה ועל ידי שלא נענה שאול הוברר הדבר על ידי חקירה ודרישה ונמצא שהיה שוגג ואין בו חטא

וכן מהשבועה שעשו ישראל בימי פילגש בגבעה כדכתיב כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל י"י המצפה לאמר מות יומת וכתיב ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל י"י המצפה וכתיב