רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעט

ביניהם והם הנקראים בני העיר בענין מלאכתם משמע דסבירא ליה דההיא בריתא דרשאין מיירי בשהתנו כלם ביניהם מתחלה ושוב חזר בו אחד או רבים מאותם שהסכימו דהא הנהו טבחי כולהו אתנו מתחלה כדמשמע מבהדי הדדי דנקט ומדקאמר אזל חד מנייהו ועביד ביומא דחבריה שמע מינה שאותו שמקלקל תנאם היה מאותם בעצמם שהתנו כבר מתחלה ומדכתב האשר"י מכאן דכל בעלי האומניות יכולים להתנות ביניהם והם הנקראים בני העיר בענין מלאכתם שמע מינה דרשאין בני העיר דברייתא בהתנו ביניהם מתחלה ושוב חזר בו אחד או רבים מאותם שהתנו כבר קא מיירי ואז יכולין להסיע על קיצתן אבל מי שלא קבל התנאי מתחלה אינם יכולין להכריחו וכן משמע מהטור ממה שכתב בחושן המשפט רשאין בני העיר לפסוק לכל השערים דבר פלוני כך וכך ושכר הפועלים שלא ישתכרו אלא בכך וכך ולקנוס לכל מי שעובר על תקנתם וכן כל בעלי האומניות רשאים שאים לתקן תקנות בענין מלאכתם כפי מה שירצו ולקנוס על כל מי שיעבור על תקנתם הרי שדעתו בזה כדעת אביו הרא"ש ז"ל שבעלי אומניות באומנתם הם כבני העיר בעניני העיר ומדטבחי מירי באתנו מתחלה ושוב חזר בו חד מינייהו שמע מינה דבני העיר נמי בכי האי גונא קא מירי ודו"ק

ומעתה יש לפרש ההיא תשובה שהביא האשר"י על החרם שהחרימו הצבור להלוות לגוי מהמעות המוזמנים לכל אחד ואחד שחל עליו מפני שקבל החרם הזה לחושבו שכבר הועילה לו ערמתו שנתן לשמעון מעותיו במתנה ואף על פי שטועה בדבר הוא מכל מקום הרי החרם חל עליו למפרע וצריך להלוות לגוי אבל אם היה מוחה בדבר לא היה החרם חל עליו כלל ואף על פי שגלה דעתו שלא רצה לקבל החרם על המעות המוזמנים לו שהרי נתנם לשמעון במתנה מכל מקום שכיון שקבל החרם בפרהסיא איכא חלול השם בדבר אם לא ילוה לגוי מהמעות שנתן במתנה מכיון דאומדנא מוכחא איכא הכא אבל אלו החרמות שמחרימים הקהלות כל קהל וקהל לעצמו בענין העולים והמסים ודומיהם שיתנו על פי מה שיאמדו האומדים או שיפרעו עד זמן כך הם חלים על כל מי שיעבור על אותו חרם ואפילו היו מוחים בו הקצת מאחר שהרוב עם טובי הקהל הסכימו באותו חרם מפני שזה חיוב הוא שחייב כל אחד ואחד לתת לפי ממונו ואם לאו הרי הוא גזלן וכי האי גוונא דהוייא אפרושי עברה ואסורא פשיטא שהם יכולים להחרים ולנדות לכל מי שיעבור בתקנתם ונדויים נידוי וחרמם חרם ואין חולק בדבר ולולא שלבי נוקפי אבל היתי אומר שהחרם הזה שהוא על העולים והמסים ודומיהם שיכולים אפילו המעוט להחרים ולנדות על זה ואף על פי שהרוב מוחין בדבר מאחר שכל אחד ואחד מחוייב לתת חקו אלא שצריך שיסכימו באותו החרם רוב הקהל מפני שיש למוחים לטעון שאינם רוצים לתת פחות מחוקם אך שאינם רוצים לסמוך על האומד שאמדו אותם כי אין שום אדם יכול לדעת ממון חברו על פי האמת ומשום הכי בעינן הסכמת רוב הקהל על זה כדי שיבטלו המעוט לגבייהו

אם כן הרי התבאר לך מכל הני שרש"י וראבי"ה והרמב"ן והרשב"א זצ"ל כלהו סבירה להו דרשאין דבריתא מירי כגון שהתנו רוב הצבור עם כל טובי העיר ומטעם הפקר בית דין הפקר דטובי העיר הוו בעירם למה שהוזכרו בבריתא שהן התקנות שעל המדות והשערים ושכר הפועלים כמו גדולי הדור וכמו שגדולי הדור הפקרם הפקר בכל מקום דמגדר מילתא ותקנתא כן טובי העיר לאותן התקנות שנזכרו בבריתא הפקרם הפקר והם יכולים להחרים לכל מי שימחה בתקנתם לקונסו ואפילו עומד וצווח ואינו רוצה לכלול עצמו בתקנתם בין שיהיה יחיד או שיהיו רבים מאחר שטובי העיר שהם במקום גדולי הדור בעירם אם רוב הקהל הסכימו כן וראבי"ה הביא ראיה על זה מפרק בני העיר דאמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר וכו' ואמתניתין קאי דאוקימנא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני שבעה טובי העיר אלא כלם ועל כרחך בשלא בררום קא מירי דהא בבררום אפילו יחיד נמי ואפילו בכרכים ואם כן מכיון דכל טובי העיר יש כח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אפילו בכרכים אף על פי שיש לכל בני העיר חלק באותו בית הכנסת כמו ששנינו בנדרים פרק השותפין הריני חרם עליך ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ושניהם אסורים בדבר שבאותה העיר אי זה הוא דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתבה והספרים ושרי למשתי ביה שיכרא כדאמרן במגלה פרק בני העיר הוא הדין נמי בכל מעשי הקהל מעשיהם קיימים ונראה לי שאין זאת ראיה גמורה דאיכא למימר מילי דשותפות שאני כי מאחר שיד הכל שוה בהם ויש לכל אחד מהם חלק שוה ואין לו לשום אחד מבני העיר כח באותם הדברים המשותפים לעשות בם שום חדוש ושנוי קים לן דודאי יהבי רשותייהו לטובי העיר לעשות בהם כרצונם ואף על פי שלא אמרו זה בפירוש דאם לא כן מי ישתדל בם לכל דבר הצריך להם זולתם אבל בממונו של כל אחד ואחד שהוא בידו וברשותו אדרבה קים לן דאין שום אדם מוציא הכח שבידו למוסרו לטובי העיר או למאן דהו אפילו אם היה היותר חסיד שבעולם ואם כן מי יאמר לנו שיש להם לטובי הקהל כח להפקיע ממון ולהעניש לכל מי שירצו איזה עונש שירצו

אבל הרמב"ן ז"ל הביא ראיה על זה ממה שכתוב בעזרא ואריב עמם ואקללם ואכה בהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים וזאת הראיה אף על פי שיש לטוען לטעון דאין להביא ראיה מזה אלא דוקא לגדולי הדור שבכל דור ודור דומיא דעזרא ובית דינו דיפתח בדורו כשמואל בדורו אבל לטובי העיר שיש גדולים מהם בדור ואף על פי שאינם נמצאים באותה העיר מאן לימא לן דאית להו הכח הזה מיהו יש לומר דסבירה ליה להרמב"ן ז"ל דטובי העיר בעירם הוו כגדולי הדור בדורם משום דדברי הגדול בעירו לאנשי עירו כדברי הגדול בדור לאנשי דורו וכי היכי דגדולי הדור יכולין להפקיע ממון ולגזור ולתקן ולהנהיג לכל אנשי דורם כמבואר מהמקראות שבעזרא וטעמא משום דכל אנשי הדור הם סומכים כל מעשיהם וכל תקנותיהם בין במילי דשמייא בין במילי דידהו על ידם ואף על פי שלא פירשו בו דאנן סהדי דעלייהו סמכינן לכל מילי והוה ליה כאלו בררום והסכימו בם שכל מה שיעשו ויגזרו ויתקנו וינהגו יהיה קיים הוא הדין נמי יש לומר