רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעו

כי אמרו שכל מי שיבא לקבל שלא יחלל בפרהסיא ושלא יזלזל בכבוד חכמינו ז"ל הוא מותר ללמדו מקל וחומר ממילת בניהם ומכמה ראיות רבות שעברו ביניהם, וכן ספר לי מהר"ר מרדכי כ ומטינא ז"ל שרבו הזקן מהר"ר חנוך צפורטא שהיה מגדולי קטלונייא וממיוחסיה והיה איש בקי מאד בכל התלמוד ורב מובהק לרבים וחסיד מופלג והיה מלמד בני הקראים מכל למוד שבקשו ממנו בין מהתלמוד בין מהפוסקים בין מרש"י פשט התורה בין מהחכמות ולא היה שום פקפוק בדבר ואין ספק שהוא ראוי לסמוך עליהם מפני שהיו בעלי הוראה ובעלי מעשה ומי יוכל לפקפק על הוראתם

הרי התבאר מכל הני שזה החרם שהחרימו שלא ילמדו חכמה לקראים לא די שהוא על דבר הרשות שאין בו שום מצוה אלא אדרבה הוא על דבר שיש בו גורם עברה כמו שבארנו כי בסבת מניעות למוד הקראים נמנע גם הרבנים מלמודם ומכיון שכן הוא לא די שאין החרם הזה חל על אותם שלא קבלוהו אלא אדרבה המחרימים על זה עוברים על שגרמו למנוע תורה וראוי לבקש רחמים על שגגתם. וליכא לאקשויי על זאת התשובה מההיא בריתא דבבא בתרא פרק השותפין דתניא רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערין ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן דמשמע דיכולים הצבור לגזור גזרתם על כל מי שירצו ועל כל מה שירצו ואפילו בדברים דלית בהן מיגדר מילתא ולא קיום מצוה דומיא דמדות ושערים ושכר פועלים דקתני בבריתא שהם אינם לתקון העיר בלבד ותו לא דכבר פירש רבינו תם ומייתי לה המרדכי בשם הרב רבי מרדכי דההיא דרשאין בני העיר להסיע על קצתן מיירי כגון היכא דהתנו ביניהם כלם מתחלה ושוב חזר בו אחד או רבים מאותם שהסכימו כבר אבל אם לא התנו כלם מתחלה אין כח לכל בני העיר להכריח לשום אחד מבני עירם למה שירצו, ואם תאמר אי בהתנו כבר מתחלה מאי קא משמע לן פשיטא יש לומר דהא קא משמע לן דאף על גב דאתנו בדבור בעלמא וגרע טפי מאסמכתא דק"ל כל דאי לא קני כדאיתא במציעא פרק איזהו נשך הכא קנו משום דבההיא הנאה דקא צייתי להדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי איידי דקני גמר ומקנה בההיא דפרק הפועלים דאמרינן מתנה שומר חנם להיות שומר שכר או שואל ואפילו בדברים משום דבההיא הנאה דנפיק עליה קלא דאיניש מהימן הוא גמר ומשעבד נפשיה, שיה, וליכא ל לאקשויי ממתניתין דפרק המקבל דתנן המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעבוד אשלם במטבא דשאני התם דלא גזים אבל הכא כיון דקאמר מלתא יתרתא דהיינו קנסא גוזמא בעלמא הוא דקא גזים דכי האי גונא משני גבי ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה ואמר אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי וזי ואוביר תילתא ואמר רבא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ופריך ליה מהא מתניתא ומשני התם לא גזים הכא גזים והשתא דאוקימנא לבריתא דרשאין דמיירי בהתנו כלם מתחלה צריך לומר דרשאין דקתני לא קאי אלא להסיע על קיצתן דקתני בסיפא דבריתא דאי אף אלהתנות דקתני ברישא מאי רשאים דמשמע דיש מוחים הא אינהו גופיהו אתנו בהדי הדדי אי נמי אף אלהתנות קאי ורשאים דנקט היינו דיש להם כח לקיים תנאם בדבור בעלמא ואף על גב דכל דאי לא קני משום דבההיא הנאה דכי האי גונא צריך לפרש ההיא בריתא דרשאין החמרים להתנות דפרק הגוזל בתרא דאי אפשר לפרשו באופן אחר, והא דאמרינן בגיטין פרק השולח מניין שהפקר בית דין הפקר ר' יצחק אמר מהכא דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ורבי אלעזר אמר מהכא אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל, וכי מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילים את הבנים כל מה שירצו אף ראשים מנחי לים את העם כל מה שירצו ומשמע דהפקר שייך אפילו בעל כרחם היינו כגון בי דינא דרבי אמי ורבי אסי דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא התם אבל שאר בתי דינים לא, והא דאמרינן בעלמא ובאת אל הכהנים וכו' וכי תעלה על דעתך וכו' אלא יפתח בדורו כשמואל בדורו, ותניא בראש השנה פרק אם אינם מכירים וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וכתיב משה ואהרון בכהניו ושמואל בקראי שמו שקל הקדוש ברוך הוא שלשה קלי עולם כנגד שלשה גדולי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרון בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו היינו שאין באותו הדור כלו כמותם אבל אם יש באותו הדור גדול כמותם אף על פי שאינו נמצא באותה העיר אין בידם להפקיע ממון. וכן כתב ראבי"ה שרבו הזקן ממיץ היה מפרש לברייתא דרשאין בני העיר לקיים תנאם ולהסיע על קיצתן דמיירי בשנאותו כלם יחד והוא עמהם ושוב עבר על אותה הקציצה דומיא דהנהו תרי טבחי דאתנו בהדי הדרי ואחר כך עבר אחד מהם על אותו התנאי אבל בלא דעתו לא אלימי לעשות והפקר בית דין הפקר לא שייך הכא, והרמב"ם ז"ל כתב בפרק אחד עשר מהלכות מכירה רשאין בני העיר לקוץ להם שכר לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור שיענישו אותו כך וכך וכן רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה וכל מי שיעבור על התנאי יענישו אותו כך וכך במה דברים אמורים במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה אבל אם יש בה חכם חשוב אין התנאי שלהם מועיל ואינם יכולים לענוש ולהפסיד על כל מי שלא קבל התנאי אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת החכם, וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם, הרי לך בפירוש שהרמב"ם ז"ל סבר שאינם יכולים לענוש ולהפסיד למי שלא קבל תנאם אלא דווקא כשהתנו עמהם מתחלה

והתבאר לך גם כן מכל אלו הפוסקיס ז"ל דההיא בריתא דרשאין דמיירי שהם רשאין לקנוס על קיצתן דלא קא מיירי אלא למי שקבל תנאם ושוב חזר בו ורוצה לעבור באותו תנאי ובאותה התקנה אבל מי שלא רצה לקבל תנאם או תקנתם אין רשאים להכריח אותו כלל

ונראה לי לעניות דעתי להביא ראיה על פירוש אלו הגאונים דמפרשי להאי בריתא דמיירי בהתנו כלם מתחלה מפירכא דרב יימר ושנויא דרב פפא דהנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעיה למשכיה אזל חד מנייהו עביד ביומא דחבריה וקרעיה למשכיה אתו לקמיה דרבא חייביה לשלומיה ואותיב ליה רב יימר מבריתא דרשאין בני העיר להסיע על קיצתן ולא הדר ביה ולא מידי ואמר רב פפא שפיר עביד דלא הדר ביה ולא מידי ה"מ היכא דליכא אדם חשוב