רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעד

דלא איקרו תורה שפיר דמי דכי האי גונא דייק במנחות פרק שתי הלחם גבי ההוא דאתא לפני רבי ישמעאל ושאל לו כנון אני שלמדתי כל התורה כולה מה הוא ללמוד חכמה יונית קרא עליו המקרא הזה והגית בו יומם ולילה צא ובדוק בשעה שאינה לא יום ולא לילה ועסוק בה פירוש מאחר שחייבנו י"ת לעסוק בתורה יומם ולילה משמע דווקא בתורה לאפוקי חכמה יונית דלא וכי היכי דדייקינן התם לאסורא הוא הדין נמי איכא לדיוקי הכא ממגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי להתירא דדווקא בתורה שהם דבריו יתברך לית לן רשות ללמדם, אבל בדברים שאינם קרויים דבריו לית לן בה

ובבתרא פרק יש נוחלין תניא בכ"ד בו תבנא לדיננא שהיו צדוקים אומרים תירש הבת עם בת הבן נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים מנין לכם זה ולא היה אחד מהם שהשיבו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר ומה בת בני הבא מכח כחי תירשני בתי הבאה מכחי אינו דין שתירשני שני וקרא עליו המקרא הזה אלה בני שעיר החרי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה וכו' אמ' ליה רבי בכך אתה פוטרני אמר ליה שוטה לא תהא תורה תמימה שלנו כשיחה בטלה שלכם ופירש רשב"ם ז"ל ואמר ומיהו מעיקרא לא היה חפץ לגלות לו טעמו של דבר דאסור לגלות להם טעמי התורה ומשמע הא שאר דברים שאינם נקראים טעמי תורה לית לן בה דאם לא כן אסור ללמדם מיבעי ליה ואפילו טעמי תורה נמי אינו אסור להודיעם להם אלא היכא דאפשר לדחות בקש אבל היכא דאי אפשר לדחותם מותר להודיעם להם שהרי מצינו שגל' להם רבן יוחנן טעמו של דבר כשראה שהרגיש הצדוקי בדבר ואמר לו רבי בכך אתה פוטרני שמע מינה שאפילו בדברי תורה נהי שאין ראוי לכתחלה ללמדם מכל מקום אם נפל שום אחד ממנו בויכוח עם הצדוקי ואין אנחנו יכולים לדחות הצדוקי בקש צריך להודיעו טעמו של דבר מפני חלול השם

ועוד מאחר שאין בלמוד אלה החכמות שום הנאה לנפש בעולם הבא דאם כן היתה התורה מחייבת אותנו לעסוק בה כדי להוסיף שכרנו בעולם הבא ולא אשכחן לשום פוסק בעולם להורות בזה אלא אדרבא קצת מהפוסקים אוסרים מלמודם ואף המתירים לא חייבו לעסוק בם אם כן אותה הנאה הנמצא לנפש בלמוד החכמות אינה דומה רק להנאת הנפש מהספרים המחוברים על מלחמות המלכים כספרי אלכסנדר ויוסיפון ודומיהם מספרי דברי הימים הנמצאים לכל אומה ואומה וכמו שאינו אסור ללמד הקראים מאותם הספרים ואף על פי שהנפש מתעלת ומתענגת באותם הספורי' מצד התחבולות והסדרים והעצות אשר חדשו המלכים במלחמותיהם כן אין ראוי לאסור ללמדם מאלה החכמות ואף על פי שהנפש נהנת בם וכמה מיני לימודים יש בעולם כמו במיני הצחוק ודומיהם שיש בהם ספרים מחוברים שהנפש מתעלת ומתענגת בם היאמר אומר שהוא אסור ללמדם לקדאים להיותם מרויחים הנפש ומהנים אותה זה בתכלית הבטול ומה לנו להאריך באלו הטענות ודומיהן שאין בהם רק דברי נצוח בלבד ותו לא

סוף דבר מאחר שאלו החכמות הם דברי היונים אשר המציאום כלם משכלם ואינם דברי אלקים חיים הוה ליה כמו האומניות ודומיהם שהוא מותר ללמדם לכל מי שירצו להשתכר מהם והמחרימים שלא ללמד להם מחכמת היונים להשתכר בם הוא דומה למחרימים שלא ללמדם משאר האומניות ורוצים בזה לאסור לאחרים את המותר להם ולרדת עמם בחייהם ולחתוך פרנסתם והוא אסור בלי ספק דהא אפילו לעצמם אמרו רבותינו ז"ל כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר וראיה מנזיר דכתיב ביה מאשר חטא על הנפש כ"ש וקל וחומר לאסור לאחרים הדברים המותרים להם ואפילו היכא דליכא פסידא כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר גבי נידון דידן דאיכא פסידא דיש לחוש בה טובא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה שהבאתי אבל על דברי הרשות שאין בהם שום מצוה אסור לאדם להחרים על אחרים שיעשו או שלא יעשו

וכל שכן הכא דנפיק מיניה חרבה כי אנחנו ראינו בעינינו ואין שום אדם יכול להכחיש בזה כי מאז שנמנעו המלמדים מללמוד הקראים נמנע גם הלמוד מהרבנים ונתמעט עד שלא נשאר מאומה כי בהיות התלמידים מן הקראים עוסקים במדרשי הרבנים היו גם התלמידים מן הרבנים מתקנאים בהם ומשתדלים בלמודם כי קנאת סופרים תרבה חכמה וכאשר נמנעו מללמד הקראים סרה הקנאה ונתמעטה התורה בינינו ואין לך חרבה גדולה מזה

ועוד אפי' אם תמצא לומר דאיכא שכר בלמוד החכמות כדעת קצת מחכמי תורתינו הפילוסופים האלהיים כהרמב"ם ז"ל והחכם רא"ן עז' וזולתם אפילו הכי יש לומר דמותר ללמדם לקראים ולית בהו אסורא ממה נפשך דאי לית להו שכר בלמוד אלו החכמות משום דכפרי בתורה שבעל פה והם מאותם שאין להם חלק לעול' הבא אלא נכרתין ואובדים ונדונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות תשובה אם כן אין להם שום תועלת בלמוד החכמות ואעפ"י שהם תועלת לזולתן ואי אית להו שכר בלמודם שלמודם מצילתן מדינא של גיהנם אעפ"י שהם כופרים בתורה שבעל פה מה שאי אפשר זה אם כן אין בזה אסור כלל שהרי השכר הנתון בעולם הבא איננו פועל אינושיי רק אלהיי ואם השם יתברך רוצה לוותר להם עונשם מפני למוד החכמות ואף על פי שהם מחזיקים בכפירתם אם כן המלמדים להם הם משתדלים לקרבם תחת כנפי השכינה מאחר שהם מתרצים לשם יתברך והשם מתרצה להם ומקרבן לפניו ואין מצוה גדולה מזאת דעד כאן לא אסרו אלא כשהתועלת המגיע להם הוא מצדינו כמו לרפאתם או לילד נשותיהם או להניק את בניהם משום דמקימים אותה הפך הרצון האלהיי שרוצה באבודם אבל היכא שהתועלת המגיע להם הוא מצד הבורא יתברך אדרבה כל המשתדל בו משתדל בקרוב הרחוקים ואין מצוה כזאת שהוא מזכה את הרבים

ועוד שאין הקראים האלה מאותם המינים הכופרים תחלה בתורה שבעל פה כמו הצדוק והביתוס שהם מעצמם ממחשבתם יצאו למינות וכפרו בתורה שבעל פה בשאט נפש שעליהם נאמר שיהיו מן המורידים אבל אלו הקראים הם בני אותם המינים ובני בניהם קרוב לאלפים שנה מאז עד היום הזה והם דומים לתנוק שנשבה לבין הגוים שנשתקע ממנו תורת היהדות שאף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי אין אנחנו מצווים להענישו