רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעג

דלשון ארור נכללים בו ג' לשונות הללו ואם כן יצדק בו לשון נדוי דהיינו לשם חרם ואלה מנא לן דשבועה היא אמר רבי אבהו שנאמר ויבא אותו באלה ואומר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלדים ומכיון דלישנ' דחרם נכללים בו השלשה לשונות הללו הנה כשנפרש ונודיע שזה החרם אין בו ממש לאותם שלא הסכימו בו כלל בין שהיתה כונת המחרימים בלשון שבועה ובין שהיתה כונתם בלשון נדוי דקללה לא שייך בנדון דידן הנה כבר התבאר שאין בזה החרם ממש אלא לאותן שקבלו אותו בלבד ותו לא

והנה מתשובת הרמב"ם ז"ל שהשיב לאותם ששאלוהו על ענין החרם שהחרימו בו מקצתן שלא ישמעו לאדם שבעולם לא לראש הגולה ולא לראש ישיבה אם יתחייבו הכל לקבל החרם הזה אם לא נוכל להגיע אל מבוקשינו זה ולא ישאר בו פקפוק כלל וזה נוסח התשוב' דע כי כל מי שהיה עומד בבית הכנסת בשעת החרם וענה אמן נתחייב בשבועה ומי שלא ענה פטור מכלום ואינו צריך לסתום אזניו ולא לעצום עיניו כמו שאמרתם אף על פי שהוא עומד בצד המחרים ואפילו היה אוחז ספר תורה בשעת החרם אם לא הוציא מפיו שבועה ולא ענה אמן פטור מכלום קל וחומר למי שלא היה בבית הכנסת וכל אלו שלא ענו אמן או שלא היו שם בשעת החרם אם קבלו עליהם אחר כך כגון שאמרו לאחד מהנשבעים גם אנו כמוך או הרי קבלנו על עצמנו מה שקבלתם וכל כיוצא בענינים אלו אינם פטורים שהמתפיס בשבועה חייב הוא ולפיכך כל מי שהתפיס עצמו בו וכל שקבל עליו חרם שהחרימו רבים בעת שמועתו או שענה אמן אם נתחרט ורוצה להתיר שבועתו יתיר לו החכם אבל צריך להיות הדבר ברבים שכל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו אבל ודאי אותם שלא שמעו או ששמעו החרם ולא קבלוהו ולא התפיסו עצמן אינן חייבים בכלום ואם רצו להכניס עצמן ברשות כל מי שירצו הרי זה מותר להם משום שבועה אבל אסור להם מעניין אחר משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אלא כך חייבין כל בית ישראל הנקראים בשם יעקב אביהם עליו השלום המחזיקים בדת משה רבינו עליו השלום להיות כל עדה וקהל מישראל אגודה אחת ולא תהיה ביניהם מחלוקת בשום דבר בעולם ואתם חכמים ונבונים ויודעים מה הוא עונש המחלוקת וכמה רעות גורמת ואם היו אלו הנשבעים מיעוט אל תחושו למיעוט יבטלו במיעוטן ויעמדו בשבועתם וגלוי הוא שכל מי שלא ענה אמן ולא התפיס עצמו אבל נהג אסור כל אלו השנים ולא שמע רשות מפני שעלה על לבו שהוא חייב אם ישמע רשות מעת שהחרימו הרי זה מותר לו להכניס עצמו ברשות כל מי שירצה אחר שיודיעוהו שהוא מותר מפני שלא נשבע ולא התפיס בשבועה, וזה שאמרתם שהרבה חכמים גם הנשיא ראש גליות זצ"ל הורו שזה החרם בטל מעיקרו ואינו קיים איני יודע מאי זה טעם אמרו דבר זה שמא לא אמרו אלא על אותם האנשים שלא קבלו עליהם וכן הדבר שזה שידמו רוב העם שכל המחרים על דבר מדברי הרשות כגון חרם זה יתחיבו הכל לקבל חרם זה אין הדבר כן שאין החרם אלא לשון ארירה וארור בו אלה בו שבועה בו נדוי נמצא זה העובר על חרם שהחרימו רבים והוא לא קבל על עצמו משום שבועה אינו חייב כלל שאין בעולם מי שעלה על דעתו שזה ישבע וזה יאסר אבל משום נדוי יתחייב אם היה אותו הדבר שהחרימו עושהו דבר שהעושה אותו חייב נדוי אבל על דברי הרשות שאין בהם שום מצוה אסור לאדם להחרים על אחרים שיעשו או שלא יעשו אבל לעצמו ולכל מי שירצה יש לו רשות להחרים עד כאן לשון התשובה מלה במלה

הרי התבאר לך מזאת התשובה בפרוש גמור שהחרם שהחרימו בו הקבוץ של כנסת קהל פולי שלא ילמדו לקראים אפילו דבר חכמה מאותן החכמות שחברוה חכמי היונים אינו חל אלא על אותו הקבוץ בלבד לכל מי שקבלוהו אבל מי שלא קבל אותו אפי' אם היה בתוך הקבוץ ההוא ובצד המחרים ואפילו ספר תורה בידו אין החרם חל עליו כלל וכל שכן כשלא היה שם במעמדם והיה עומד וצווח דפשיטא הוא שאין אותו החרם חל עליו כלל בין שהיתה כוונת המחרימים לשם שבועה ובין שהיתה כונתם לשם נדוי וק"ל. ולא תתגודדו לא שייך אלא אלו היו קצת מהמלמדים מסכימים באותו חרם וקצתם בלתי מסכימים בו ואז היו המעטים נמשכים אחר הרוב כדי שלא יהיו אגודות אגודות וירב המחלוקאות בישראל דומייא לשאלת התשובה הנזכרת שהיו קצת מהעם רוצים באותו חרם שלא ישמעו לשום אדם בעולם וקצתם אינם רוצים באותו חרם ורוצים לשמוע לכל מי שירצו אבל הכא בנדון דידן דליכא חלוק בין המלמדים כלל אבל כלם היו בהסכמה אחת שלא יקבלו לאותו חרם שהחרימו שלא ילמדו עוד לקראים אלא שיהיו מלמדים אותם כאשר בתחלה פשיטא דלא שייך הכא לא תתגודדו כלל וקל להבין

וליכא למימר שזה החרם אינו על דבר הרשות שאין בו לא קיום מצוה ולא אפרושי אסורא כההוא דמיירי בה תשובת הרמב"ם ז"ל אבל זה הוא בדבר שיש בו אפרושי אסורא מפני שאלה הקראים נקראים מינים להיותם מכחישים בתורה שבעל פה והם מן המורידים ואין ראוי להעלותם בלמוד החכמות שהן מאירות השכל ואין לך עלייה גדולה מזאת שאם כן לא היה ראוי ללמד החכמות אפילו לישמעאלים ולגוים דנהי דאינם מן המורידים מכל מקום גם אינם מן המעלין אותם ואם איתא שיש בלמוד החכמות עלייה אם כן יאסרו גם אלו ואין הדבר כן שהרי הן עצמם מודים שאין אסור בדבר ללמד לגוים ולישמעאלים מאלו החכמות ופוק חזי מה עמא דבר בכל המקומות הדרין מבני עמנו שהם מלמדים לגוים שהם עובדי עבודה זרה ואין שום אחד מהחכמים הנמצאים בכל עיר ועיר מונע בדבר זה

וכן נראה מהאגדות המיוחסות להרב רבינו משה בר מימון ז"ל שרוב רבותיו בחכמותיו היו מאומות הישמעאלים והיו באים אצלו כמה וכמה משאר האומות ללמדם החכמות וכמה שאלות ותשובות נפלו בינו ובין שאר האומות בכל חכמה וחכמה, ובפסחים פרק מי שהיה טמא תנו רבנן חכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר וכוכב קבוע וחכמי ישראל אומרים גלגל קבוע וכוכב חוזר ואמר רבי נראין דבריהם משמע שהיו מתוכחים ביניהם והיו מביאין ראיות כל אחד משתי הכתות לקיים דבריהם ואלו היה אסור בדבר היאך יכולים להודיע להם ראיותיהם להתוכח עמהם עד שהכריע בזה רבינו הקדוש ואמר נראין דבריהם וכן משמע מההיא דחגיגה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ודרשו רבותינו ז"ל מכאן שאסור ללמד תורה לגוים והמלמדם עובר בעשה ומשמע הא בשאר מילי