רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעב

נז

על אודות החרם שנתקבצו קצת מאנשי הקהלו' שבעיר קוסטנדינא עם קצת מטובי העיר בכנסת קהל פולי להחרים שלא ילמדו את הקראים משום למוד שבעולם לא מקרא ולא משנה לא תלמוד ולא הלכות ולא אגדות לא פירושי המקרא הדורכים דרך הפשט ולא פירושי המקרא הדורכים דרך הקבלה ולא שום חכמה מהחכמו' שחברו חכמי היונים יש"ו לא הגיון ולא טבע ולא מה שאחר הטבע לא מספר ולא תשבורת ולא תכונה ולא מוסיקה ולא מדות ולא שום אחד מסעיפי אלו החכמות לא דרך למוד ולא דרך שאלה ולא דרך ויכוח לא למוד של קריאה ולא למוד של חיבור האותיות שהתינוקות מחברים כמו אלף פתח אה וישלחו ויביאו את הרב המנהיג כל הקהלות להחרים על זה וימאן לעשות כדבר הזה כי אמר שאין הדין נותן לאסור לאדם הדברים המותרים לו והדברים ידועים שאלה החכמות הם חבורי חכמי היונים שחברום משכלם ומחקירת עיונם והם ברשות כל איש ללמדם לגוים לישמעאלים ולקראים ולאי זו אומה שירצו ואין בזה שום אסור ואיך תוכלו אתם להחרים על זה וירא כי אין דבריו נשמעים וישם זמן עד הבוקר ויראו המשתדלים בחרם הזה כי כוונת הרב להעביר העת ויקומו ויחרימו ביניהם שיתקבצו בבוקר לקיים דבריהם ושלא יורשה שום אחד מהם לחזור בו ואפילו אם ירבו הדעות בהפך, כשמוע המלמדים את הדבר הזה ויצעקו עליהם לאמר מדוע תרבו לאסור עלינו הדברים המותרים לנו מאבותינו ואבות אבותינו עד היום הזה כי אלו החכמות הם ספרים שחברום חכמי היונים יש"ו והם מתלמדים מיום שחוברו עד היום הזה מאומה לאומה מהגוים ליהודים ומהיהודים לגוים ומהישמעאלים ליהודים ומהיהודים לישמעאלים ומהגוים לישמעאלים ומהישמעאלים לגוים וכמה גדולי עולם אשר היו מימי קדם היו מלמדים הקראים והגוים והישמעאלים כדי להשתכר מהם להוציא פרנסתם בנקיות ולא יצטרכו להקל עצמם במלאכות אחרות ולא נמצא עליהם שום פוצה ומצפצף ועתה מה פשעינו ומה חטאתינו כי באתם עלינו בחרב החרם הזה לרדת עמנו בחיינו על לא חמס בכפינו ויקומו קצת מהמלמדים וילכו אל הרב המנהיג כל הקהלות העומדות בעיר קוסטנדינא ויצעקו על זה ויען ויאמר לא טוב הדבר אשר המה רוצים לעשות הלא אין בידם לאסור לשום אדם הדברים המותרים לו ועתה שובו לכם לאהליכם ואני אתנהלה לאטי להשיבם מזאת המחשבה ויהי בדברם עמו ויבואו שם קצת מהטובים אשר היו משתדלים בזה החרם כי שמעו כי המלמדים הלכו שם לצעוק ויריבו אלה עם אלה עד כי גדלה צעקתם מאד וילכו המשתדלים בחרם בחרון אף חזק מאד ויקראו כל איש רע ובליעל עם המקלות בידם להכות כל מי שימחה ביד הקבוץ העומד בכנסת פולי המשתדל בחרם הזה ויהי בבקר ויעשו המלמדים קבוץ גדול מאד מאנשי הקהלות ומטובי העיר ומזקניהם בכנסת קהל זיטון ויקראו שם את הרב המנהיג לבטל מחשבת הקבוץ המשתדל בחרם הזה ויבא שמה ויהי הם כאשר החלו לדבר על זה והנה שלוחים באים מהקבוץ האחר אל הרב לאמר מדוע לא תבא עמנו בכנסת קהל פולי אשר שם היה מעמד הקבוץ הראשון אבל הלכת אל הכנסת הזה ויען הרב ויאמר יען ראיתי כי נתחברו עמכם אנשים ריקים ופוחזים שכל מחשבתם לרעה ולהחזיק במחלוקת ורוצים לקיים דבריהם כדין ושלא כדין ויפצרו בו מאד ללכת עמם וימאן ללכת ויוסיפו עוד לשלוח אליו לאמר אם תאבה לשמוע בקולם ללכת עמם יטב לך ואם אין דע כי כבר קיימו וקבלו עליהם כל הקבוץ העומד שם להקים רב אחר תחתיך להנהיגם ולמשול בם, כשמוע הרב את הדברים האלה ויקם וילך עמם וילכו אחריו קצת מזקני ישראל והנוגשים עם המקלות בידם עומדי' בפתח הכנסת קהל פולי לדעת מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לבטל דבריהם ויוציאו קול במחנה לאמר כל הזר ממחשבתינו הזאת הקרב אל פתח אהל מועד הנועדים שם על קיום החרם הזה יומת וישמעו המלמדים את הדבר הרע הזה ויעמדו איש פתח אהלו ולא יכלו לבא אל פתח אהל מועד לדבר ולעמוד על נפשם וירא הרב כי אין שום א' מהמלמדים שם גם אין שום אחד מהנועדים שם רוצה לדבר על מניעת החרם הזה כי נפל פחד הנוגשים עליהם וכי כבר החרימו המקובצים שם מאתמול שיהיו כלם בהסכמה אחת להחרים על זה ולא יוכל שום אחד מהם לחזור בו ואפילו אם ישמעו כל הראיות המוכיחות הפך כונתם ואף כי ירבו הדעות הפכם וידום ולא דבר מאומה מטוב עד רע ויקומו האנשים אשר הריבו עם המלמדים ויעלו בהיכל ה' ויוציאו ספרי תורה ויחרימו בקול גדול כאשר יזמו לעשות

נראה לי לעניות דעתי שזה הח' שאין בו ממש אלא לאותם שהסכימו בו ותו לא מכמה טעמים אשר אני עתיד לבאר בעזרת האל, חדא שלשון חרם שנוהגין הקהל לאחרים בו הוא לשון ארירה כדפירש הרמב"ם ז"ל בתשובת החרם שאני עתיד להביא ולשון המקרא מוכיח על זה כי פירוש והחרמתי את עריהם חרוב והחרם כולו לשון ארירה הוא שהוא לשון חסור ואבוד מלשון צרעת ממארת וארירה יש במשמעה כמה מיני לשונות לשון קללה ולשון שבועה ולשון נדוי דתניא בשבועות פרק שבועת העדות ארור בו קללה בו נדוי בו שבועה ופירש רש"י ז"ל כל הלשונות הללו הוא משמש שאם אמר החכם ארור לשם נדוי פלוני יהיה ארור הוא מנודה כאלו אמר להוי בשמתא ואם אמרו אדם לחבירו לשום שבועה וקבלו עליו הוא שבועה ואם קלל אדם לחבירו ואמר ארור הוא לה' הוא קללה לחייב בו המקלל ומייתי תלמודא ראיה על כל אחד ואחד בו נדוי דכתיב אורו מרוז אמר מלאך ה' אמר עולא בארבע מאה שפורי שמתיה ברק למרוז ובמועד קטן איכא דאמרי גברא רבא הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוא, קללה בו דכתיב ואלה יעמדו על הקללה ארור האיש אשר יעשה פסל וכו' שבועה בו דכתיב ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יאכל לחם עד הערב וכתיב ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות שבועות וכן אלה וארור הרי הן שבועה אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כנוי שם הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהיה בה שם מן השמות המיוחדים או כנוי מן הכנוים, ובפרק שביעי מהלכות תלמוד תורה כתב כיצד הוא החרם אומר פלוני מוחרם וארור בו אלה בו שבועה בו נדוי פירוש פלוני מוחרם וארור בו אלה בו שבועה בו נדוי