רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קעא

וזהו שכתב גם כן בסוף הקונטרס זה לשונו והרי הבאתי כמה דעות שפוסקים כרב פפא וכלישנא קמא דאינו אסור אלא ההיא דלהדי ברזא התוספות ובעל התרומות ורבינו יצחק אלפסי ורבותינו הצרפתים ורשב"א בספר אור זרוע וגם בתשובות והתשובו' הן מראבי"ה כמו שכתב למעלה והנה אין שם קושיא ולא מבוכה יותר זהו הנראה לי לעניות דעתי כדי שלא לתרץ דברי מהרר"י על צד הדוחק, אך אם נרצה לדחק קצת נפרש הלשון כאשר הוא ונאמר שהקושיא של התשובה היא מאי שנא מברזא דרב פפא דהתם שרי למטה מהברזא והכא אסר כלהו ומשני התם בלא שכשך והכא מיירי בשכשך דהא סת' ברזא בשכשך קא מיירי דאי אפשר בלא שכשוך כמו שכתב מהרר"י עצמו ודיק מזה מהר"י הרי שהתיר נגיעת יד בלא שכשוך דהיינו למטה מהברזא ואסר נגיעה על ידי דבר אחר משום דאי אפשר בלא שכשוך אם כן מהכא משמע דמגע היד קיל ממגע הברזא משום דאי אפשר בלא שכשוך ואם כן על כרחך לומר דראבי"ה שהתיר בהוצאת הברזא כל היין מתיר נמי במגע היד במכל שכן ומעתה יקשה מההיא דרב פפא דהתיר למטה מהברזא בלבד ואסר מה שלמעלה המנו ועל כרחין צריכין אנו לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט ולאוקומי בהיא דראבי"ה בהפסד מרובה ולכן התיר הכל וההיא דרב פפא בהפסד מועט ולכן לא התיר רק למטה מהברזא והיינו דקאמר גם משמע מתשובה זאת דסבירא ליה הלכה כלישנא בתרא והיינו בהפסד מועט ומעמיד ההיא דרב פפא בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה הלכה כלישנא קמא להקל כי התורה חסה וכו' והיינו דקאמר למנוע מזה דתשובה דלעיל סבירה ליה כרב אלפס דהיינו כלישנא קמא, וזה פירוש יפה אלא שקשה לי הלשון דההיא דעבודה זרה מיירי בהפסד מרובה דמשמע דאדברי רב פפא קאי דהיא בעבודה זרה כלשון ולא דמי להא דאמרב עבודה זרה ההוא חביתא וכו' דקאמר בתשובה ועוד מלשון כדי להעמיד דבריהם ולהשוות הדעות דמשמע שרוצה לישב דיעות אנשים רבים לא דבריו קצתם בקצת מכל מקום אין לדקדק בלשונות כל כך כי החכמים אינם משגיחים בלשונם לפעמים בעת פלפולם, עוד כתב ובאמת כחו גדול אם יוכל להוכיח זה כי הוא דבר פשוט בפוסקים שאף המקל בענין ברזא כשאינה נכנסת לחלל החבית מחמירים בהא דרב פפא כפי הגירסא שלנו שהוא אנח ידיה ואין צורך להשיב בזה כי כבר הוכחנו לעיל בדברי הרשב"א שהוא דמה חזרת הברזא למגע היד וכן נראה מדברי ראבי"ה בההיא תשובה דמ"ג

עוד כתב שמהרר"י כתב שכל אסורי מגע גוי דוקא בימיהם אבל עתה בזמן הזה שאינן בקיאין בטיב עבודה זרה וכו' וזהו חדוש גדול כי לפי דבריו כל מקום שנאמר בתלמוד אסור בשתיה לבד יהיה עכשיו לנו מותר בשתיה עד כאן דבריו, אין זה חדוש כי כבר כתב למעלה הוראת הרמב"ם ז"ל בזה אין צורך להאריך בזה עוד

עוד כתב בקונדרס הראשון על זה ושמעתי אומר שהרב הנזכר לעיל אמר שיש להקל במגע גוי בזמן הזה ואני אומר אף אם נודה לו אין לנו להתיר מה שאסר התלמוד בהדיא ורוב התנאים והאמוראים ונדחה לגמרי דברי התלמוד וכל הפוסקים אלא אם כן נרצה לחדש חס ושלום תורה חדשה עד כאן דבריו ובאמת דברים אלה אין להעלותם על ספר כי הוא עצמו סותר דבריו כי אחר שאמר ואף אם נודה לו שמה שכתבו בתלמוד היינו לדידהו בימיהם אבל עתה בזמן הזה שאינם בקיאים בטיב עבודה זרה לא אם כן איך חזר מההודאה הזאת ואמר שאין להתיר מה שאסר התלמוד בהדיא וחשב זה לחדוש תורה אחרת והלא הם לא אסרו ( אלא להנהו דפלחין לעבודה זרה ודמי לגלוי דלא גזור אלא במקום דאיכא סכנה והאידנא דליכא סכנא כיון שאין נחשים בינינו לא גזור ומשום הכי אין אנו מקפידים עתה לגזירת גלוי דרבנן ואף על גב דחמירא סכנתא מאיסורא כל שכן באסור מגע הגוי ביין שלנו שודאי יש להקל בו בזמן הזה כיון דלא בקיאי בטיב עבודה זרה ולא יקרא זה דחיית דברי חכמינו ז"ל כמו שלא יקרא דחיית דברי חכמים בענין הגלוי שאין אנחנו נזהרים בו עתה, ואם ירצה להקשות בזה משום דהוי דבר שבמנין וקימא לן שצריך מנין אחר להתירו ואף על פי שנתבטל אותו טעם כדאיתא פרקא קמא דביצה ויחלק בין זה לגלוי זאת היא דרך אחרת והאשר"י שדא בה נרגא כמו שכתב למעלה לא שתחשב זאת סתירת דבריהם וחדוש דת חס ושלום ולמה תמה על דברי מהרר"י והרי רוב הפוסקים מסכימים בזה וכן אנחנו נוהגים בו עתה בכל אלה הקהלות ובצרפת ואשכנז לגבות היין נסך בחובותינו ונתיר מגע הגוי בהנאה ואף ממין המגע הנאסר בתלמוד בהנאה ולא יקרא זה בטול דברי התלמוד כי אנחנו סומכים בתשובות הגאונים וכל הנגררים אחריהם, ואם יאמר גם אני מודה בזה שיש להקל ולהעלותו מדרגה אחת כי במקום שהיה בימיהם אסור בהנאה יהיה עתה אסור בשתיה בלבד או שיותר גם בשתיה ואף על פי שלא כיון בזה מהרר"י מעולם חס ושלום מכל מקום אין זה חלוק כלל כי כמו שיחשב דחיית התלמוד מאסור הנאה להתר הנאה ואף על פי שהוא אסור בשתיה מאחר שאין זה דין התלמוד כי אין הבדל ביניהם כלל רק שזאת סתירת דבריהם בכללות וזאת סתירת דבריהם בחלק אחד בלבד והוא מה שבין ההנאה והשתיה

זהו הנראה לי לעניות דעתי, ואני כמוכרח לאהבתך ומזורז למצותך כתבתי מה שכתבתי כי לולי זה לא הטרחתי בעצמי באלה כי כמה טרדות וצרות נמשכות לי זו אחר זו אין צרה פוטרת את חברתה אם מצד עסק המזונות הקשות כקריעת ים סוף וכל שכן למאן דרמו ביה טפלי אם מצד שאני עוסק עתה בתיקון נדונית בתי אשר הם יותר מששה מאות פרחים ונזיין אם מצד הקהלות מטרחם ומשאם וריבם אשר אינו נעלם מכבודך גודל זה הצער ואם מצד התלמידים ישמרם צורם אשר רובם אני מלמד אותם על צד ההכרח כי אני מתבייש הרבה מקרוביהם המכריחים אותי ולא בלמוד התלמוד בלבד אבל כל אחד לפי חפצו יש מי שיחפוץ ל למוד תבונה ויש מי שיחפוץ ללמוד תשבורת ויש מי שיחפוץ ללמוד מספר וכמה לימודים אחרים מתחלפים קצת מקצת בתכלית החלוף וזה בכל יום ויום, והקשה שבכולם שאני חלש הטבע איני יכול לקבל דברי הצער כמעט שאין שום חדש בחדשי השנה שאיני חלוש יום או יומים אבל האהבה מקלקלת את השורה נאום הטרוד והעלוב. אליא מזרחי