רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קע

יודא ב"ב דשרו אף בשתיה כי כן כתב קודם זה המאמר תנא קמא היה אוסרו אפילו בהנאה ורבי יודא ב"ב מתירים אותו אפילו בשתיה מכיון דאמר דלא הוי יין נסך עד כאן דבריו, ולכן הקשה מה שהקשה להלכות גדולות דפסקי כרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב אבל התוספות שפירשו דבריהם באסור שתיה כי היכי דלא תקשה להו כל הני אסורי מגע הגוי בהאי הלכת' לא יוכלו לסתור דברי הלכות גדולות כי אם מדברי עצמו

עוד כתב ובאמת איני רואה מזה מה שאמר הרי בהדיא שהתיר נגיעת יד בלא שכשוך אחר זה כתב ועל כרחין צריכין אנו לומר כן דהוא עצמו וכו' מתשובה זאת דסבירה ליה דהלכה כרב פפא וכלישנא בתרא, אחר זה כתב מה שכתב שראבי"ה כתב דלא הוי נסך כיון שלא שכשך, באמת לא ידעתי מה אמר כי אדרבה רבי אביה אסר אף בלא שכשוך שהרי כתב וכו' עד ואם כן מה אנו צריכין לתירוציו גם אין מקום לקושיותיו עד כאן לשונו, מאד תמהתי על חכמתו היאך חשב שיטעה מהרר"י ס"ל ז"ל הרב המובהק בדברים קלים מאד לא יטעה בו אפילו בר בי רב דחד יומא כי הוא מבואר תכלית הבאור שלא יסתור מהרר"י את דבריו בעצמו תוך שורה אחת כי איך יתכן שיפרש מהרר"י מאמר היכא ש שכשך ביין אסור בשתיה דרוצה לומר עד הברזא ומינה הא בלא שכשך מותר ואפילו בשתיה אפילו מה שלמעלה מהברזא כאשר חשב זה והרי הוא עצמו כתב אחר שורה אחת זה לשונו גם משמע מתשובה זאת דסבירה ליה דהלכה כרב פפא וכלישנא בתרא והתשובה הזאת עצמה העמידה לההוא דרב פפא בלא שכשך אם כן הרי שאסר היין בשתיה עד הברזא היכא דלא שכשך וזה סותר למאמרו הראשון ועוד שלשון התשובה בעצמה מורה הפך זה כי כתב ולא דמי להא דאמר בעבורה זרה ההוא חביתא דאשתקיל ברזא וכו' עד ברזא אסור והשאר מותר דהתם לא שכשך הגוי ומשום הכי מקילים ומתירים השאר לבד עד הברזא הרי בהדיא דהיכא דלא שכשך אינו מותר כי אם מהברזא ולמטה לא למעלה מהברזא, ועוד איך יתכן שיפרש לישנא דוהיכא דשכשך כן והנה התשובה הקשה מההיא דרב פפא על הוצאת הברזא ש שאסרו כל היין ורצה לתרץ כאן בשכש' כאן בשלא שכשך והעמיד לההיא דרב פפא בלא שכשך ואחר זה אמר והיכא דשכשך אסור ועל כרחך לפרושי זה המאמר על הוצאת הברזה כל אלה המאמרים הם מאמרים מפורסמים לא יפול בזה טעות' ואם כן אחר שלא יתכן שיחשוב מהרר"י זה מעולם לא יתכן גם כן שיפורש המאמר כאשר חשב זה האיש וכמו שהוא נראה מזה הלשון בעצמו רוצה לומר שתהיה הקושיא דתשובה מההיא דרב פפא מפני שבההיא דרב פפא אסר עד הברזא לבד ולמטה ממנה שרי ובהוצאת הברזא אסרו הכל מפני שאם היה זה כן אם כן רבי"ה פוסק כלישנא בתרא דרב פפא ואיך אמר מהרר"י למטה מזה המאמר כאשר הקשה וזה לשונו ואף על גב דר"י פסק דלית הלכתא כרב פפא וכן רבינו תם כפי מה שכתב המרדכי ומהר"ם כתב פרק נערה ואמנם נהגו העם לפסוק כרב אלפסי בדבר שלא נחלקו עליו התוספות משמע במקום שחולקים עליו לא ברירא ליה והכא נחלקו רש"י ורבינו תם ויש לומר דשאני הכא בתשובה דלעיל סבירה ליה כרבינו יצחח אלפסי ובעל התוספות וכו' עד כאן דבריו דמשמע דסבירה ליה לראבי"ה כלישנא קמא דרב פפא כמו האלפסי ועוד איך ירצה מהרר"י להוכיח מזאת התשובה שיש לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט להתיר כל היין בשתיה במגע היד ולא נחוש למראית העין מכיון שיש הפסד מרובה אם מפני שמצא זאת התשובה שהתירה למטה מהברזא בשתיה כההיא דרב פפא דעד ברזא לבד אסור אבל למטה ממנה שריא וקשה לו אם מאידך תשובה דראבי"ה בהוצאת הברזא וחזרתה דמשמע הא במגע יד לא ואם מזאת התשובה בעצמה דאיך אפשר שיותר למטה מהברזא במגע היד ולא חשש למראית העין והוכיח מכאן דעל כרחך יש לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט וההיא דעבודה זרה בהפסד מרובה ולכן התירו למטה מהברזא, אדרבא מהכא משמע דאי אפשר אפילו בהפסד מרובה להתיר כל היין במגע היד, ואם נפלה לו הקושיא בזאת התשובה מאידך תשובה דראבי"ה דהתיר בהוצאת הברזא וחזרתה כלישנא קמא ומדפסק כלישנא קמא שמע מינה דאפילו במגע היד נמי הלכתא כלישנא קמא דההיא דרב פפא במגע היד קא מיירי ובתשובה זאת התיר דוקא למטה מהברזא אבל למעלה ממנה לא והוכיח מכאן דעל כרחין יש לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט אם כן הוה ליה למימר וההיא דעבודה זרה מיירי בהפסד מועט ומשום הכי לא התיר הכל וההיא דראבי"ה מיירי בהפסד מרובה ומאום הכי מתיר הכל ואז היה מוכיח מה שכיון לא שישמר דההיא דעבודה זרה מיירי בהפסד מרובה כי אז לא יתרץ קושייתו וגם לא יוכל להוכיח מזה מה שכיון אבל אדרבא איפכא מסתברא דבמגע היד אפילו בהפסד מרובה למטה מהברזא שרי למעלה ממנה אסור וכל שכן בהפסד מועט אם כן על כרחך לומר דהעתקה דהך תשובה דמרדכי גדול משבשתא תא היא וצריך לגרוס במקום עד ברזא להדי ברזא ובדברי מהרר"י גם כן כתוב גם משמע מתשובה זאת דסבירה ליה דהלכה כרב פפא וכלישנא בתרא והוא שבוש בלי ספק לכל מני הפרושי' וחסר מכאן מלה ובמקום שנוסיף עד יהיה וכלישנא דעד ברזא לפי דעתו אני אוסיף דלהדי ויהיה וכלישנא דלהדי ברזא ולפי זאת הגירסא הותרו כל הקושיות והמבוכות אשר כתב הוא ואשר הוספתי אני והקושיא של אותה התשובה לפי זה היתה מאי שנה בההיא דרב פפא דהתיר הכל בשתיה ומאי שנא גבי ברזא דאסרו הכל ותירץ דההיא דרב פפא מיירי בלא שכשך וההיא דברזא מיירי בשכשך וזהו שכתב מהרר"י דהרי בהדיא שהתיר נגיעת יד בלא שכשוך והיה קשה לו מזה היאך התיר בשתיה מגע הגוי בידו ולא חשש למראית העין ואמר דעל כרחך יש לחלק דההיא דעבודה זרה מיירי בהפסד מרובה ולכך התיר הכל בשתיה והוכיח מזה בההיא דראבי"ה דלעיל דאין הבדל בין ברזא דמגע גוי ואף מטעם מראית העין אין לחוש במקום הפסד מרובה וזהו שכתב אחר זה גם משמע מהתשובה זאת דסבירא ליה דהלכתא כרב פפא וכלישנ' דלהדי ברזא דהיינו כלישנא קמא וזהו שרצה מהרר"י להוכיח דכל עצמו וכוונתו איננו כי אם לפסוק כלישנא קמא ואף לדעת הפוסקים כלישנא בתרא או כרבנן דחוק לאוקמינהו בנדון דידן דסבירה להו כלישנא קמא להתיר הכל כפי המובן מכלל דבריו וזהו שכתב גם כן באחרונה בקושיית האלפסי ממהר"ם ומשני שאני הכא דתשובה דלעיל אתיא כאלפסי דהיינו כלישנא קמא לפי פרשו