רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסט

מודה בה דהא נגיעה מעלייתא היא כדאמר ולא יפול שם פלוגתא דרבי יהודה ורבנן כלל. עוד כתב והתוספות הסכימו לפירושי אדרבא התוספות הפך לפירושו מפני שהתוספות רוצים לחלק בין חבית של עץ שלנו שהוא מהודק על ידי אזורי עץ שנבקעה לארכה לחבית של חרס שנבקעה לאורכה דהתם מזומנת ליפול חציה אילך וחציה אילך ועל ידי חבוקו מדבק כל היין זה לזה אבל בחביות שלנו שלא יפול חציו אילך וחציו אילך שהרי הוא מהודק כבר מחמת אזורי העץ אין זה מחבר חלקי היין שהרי היין עומד במקומו עד כאן לשונו. הרי שמהכא משמע דההיא דרפרם הוא יותר קשה מההיא דברזא מכיון דההוא דברזא היין עומד במקומו ואינו מדבק כל היין זה לזה לא על ידי עצמו ולא על ידי דבר אחר דנגיעת האצבע שבפי הברזא איננה חבור לרבי יודא ואם כן אין נגיעה ביין שבחבית כלל, וכן התירו להדק הברזא הרפויה והמגופה הרפויה משו' דלא דמי להדוק החבית שנבקעה כדפדשי' ורבינו נסים האחרון דמדמי להו אהדדי דרפרם ודברזא ומקשה מכל שכן גבי ברזא אסור בהנאה ומכל שכן גבי רפרם דשרי בהנאה לאו משום דדמו אהדדי דהא לא דמו כלל כדפרשי' אלא במכל שכן הוא מקשה דהשתא גבי ברזא דלא נגע כלל ביין שבחבית לא בידו ולא על ידי דבר אחר אלא בפי הברזא ואין חבור לצדדים אפילו הכי אסר העליון עד הברזא בהנאה ללישנא בתרא כל שכן בההיא דרפרם דהויא לה נגיעה מעלייתא

עוד כתב ולרבינו תם היה נראה יותר הטעם האחר הא ודאי ליתא דהא לאו משום טעם יותר טוב הניח הטעם של רש"י שממנו דחה דברי רב פפא דהיינו טעמא דיחידאה אלא משום דאין ראיה כלל מההיא דרש"י משום דנראה לו לרבינו תם שהאמורא יכול להכריע ולפסוק כיחידאה וכן הקשו עליו רבותינו בעלי התוספות ובעל התרומות והאשרי ורבינו נסים האחרון וליכא למימר לא שמיע ליה לרב פפא בריתא כדקא מתרץ לדברי רש"י כדפירשית. עוד כתב ואין ראיה לסתור מדברי רבא בגישתא ובת גישתא כי אם לשון ראשון בלבד תימא דהא רבינו תם סתר שתי הלשונות ביחד מההיא דרבא וכגון שלא היתה פי הגישתא נוגעת בשולי החבית ואפילו הכי אוסר רבא כל היין מטעם שהוא מתנועע כלו ואף על פי שאינו יוצא רק היין שעל פי הגישתא ואם כן מטעם זה ראוי לאסור כל היין שבחבית גבי ברזא לא עד ברזא לבד כלישנא בתרא וכל שכן ללישנא קמא וכן משמע כרביני תם ז"ל דאי סלקא דעתך דפי הגישתא היתה נוגעת בשולי החבית ומשום הכי אסר הכל אבל אלו לא היה פי הגישתא נוגעת בשולי החבית לא היה אוסר כי אם עד פי הגישתא והיינו כלישנא בתרא דרב פפא אם כן אמאי פריך רב פפא לרבא במאי דנצוק לימא איהו לנפשיה ללישנא בתרא ואם יתרץ לעצמו משום דגריר יתרץ גם לרבא הכי אלא על כרחך לומר דפי הגישתא לא היתה נוגעת בשולי החבית ואפילו הכי אסר הכל ואף על גב דלא גריר והיינו קושית רב פפא, ואין סברא לומר דקושית רב פפא מטעם דעולה ואחר כך יורד ולא דמי לגריר דברזא ועוד דהתם מעצמו הוא יורד בהסרת היד מפי החבית ואלו הכא צריך עוד למציצה אחרת, אי נמי בתר דשמעה למילתיה אמרה לההיא דברזא וא"ת אי משום דאפשר לפרושי דברי רבא בפירוש דחוק כדאמרן ואז לא היתה הקושי' כי אם ללשון ראשון בלבד משום הכי לא רצה לסתור דברי רב פפא מרבא אי הכי מיחיד ורבים נמי לא יסתור כי כבר אפשר לפי דעתו לפרש הלשון האחרון אפילו על דעת רש"י ז"ל כרבנן אף על פי שהוא פירוש דחוק ואם כן לא יסתור גם בזה כי אם לשון ראשון בלבד

עוד כתב יש לומר שהיה מחמיר האלפסי יותר וראיה מרבינו תם וכו' אם כן נראה מדברי זה האיש שסובר שרבינו יצחק האלפסי פסק פסקיו על פי שקול הדעת כאלו יהיה הוא המכריע בין התנאים ובין האמוראים ולכן אמר שאלו היה הגירסא ואנח ידיה היה פוסק כרבנן כי אז היה הענין יותר חמור והיה בשקול דעתו לפסוק כרבנן ואין זה אמת כי לא נתן זה הכח ביד שום אחד מהפוסקים רק הדבר תלוי לפי הכללים התלמודיים כמו פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכמה כללים אחרים שיש בידם ובנדון דידן נמי אם פסק כלישנא שנא קמא בגישתא נקטי' לא פסק אלא או מטעם שהלשון האחרון כטפל אצל הראשון או מטעם בשל סופרים הלך אחר המקל או מטעמים אחרים כיוצא בהם ומכיון שאלו הטעמים ודומיהם הם הגורמים לפוסקים לנטות בפסקם באחת מהדעות או מהלשונות או בשניהם יחד אם כן אין הבדל בזה בין גרסת נקטיה לגרסת אנח ידיה, וכן לרבינו תם נמי אין הפרש בין שיהיה הגירסא נקטיה או אנח ידיה אך עכשו שגרסתו היא אנח לא נקטיה הוא מקל בנקטיה כי לא פורש בתלמוד ונשאר הדבר בשקול דעתו לדמותו עם הדומה לו, וכן לרבינו יצחק האלפסי נמי נוכל לומר שאין הבדל בין שיהיה הגירסא נקטיה או אנח ידיה כי הגורמים לפסוק כלישנא קמא דרב פפא בנקטיה הם הם הגורמים לפסוק כלישנא קמא דרב פפא באנח ידיה אך עכשו שגרסתו היא נקטיה הנה נשאר הדין באנח ידיה בשקול דעתו לדמותו לפי הדין הדומה לו ואם כיון במאמרו זה לומר שלפי גירסת נקטיה אלו יגע האדם בידו בנקב יהיה מחמיר האלפסי יותר מפני שלא פורש זה בתלמוד והיה נשאר אז הדין ביד האלפסי בשקול דעתו לדמותו עם הדומה לו, והיה מחמיר בו יותר לא כמו שכונתי אני בדבריו לפי הפירוש הראשון והנה אם כן לא היה לומר והיה פוסק כרבנ' שזה מורה שעוד יש שם חלוק רב פפא ורבנן אך היה לו לומר והיה פוסק ככולי עלמא כי אולי שגם רב פפא עצמו לא יחלוק בנגיעת היד מפני חומרתו כי כמו שנשאר לנו הספק בדברי האלפסי אם יפסו' כרבנן או כרב פפא כן ישאר לנו הספק בדברי רב פפא עצמו אם יפסוק כרבנן או כרבי יודא

עוד כתב והוא סובר שכל דבהדי ברזא אסור רוצה לומר כל היין שעד הנקב זה א"א דלא אשכחן בשום דוכתא פי' זאת חמלה רק על הדבק רק שראיתי לרבינו ישעיה דטרנא הרב הראשון שכתב זה לשונו וראיתי כתוב בהלכות גדולות ומשום דאמרינן רב נחמן ורב עמרם ורבי יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקמו להו כרבי יודא ב"ב שמע מינה הלכה כוותיהו ואינו נראה לי דהא מתניתן ובריתא דאגרדמים סבירא להו כתנא קמא וכלהו אמוראי דהאי הלכתא נמי סברי כתנא קמא דרבי יודא ואסרי למגע הגוי ואף על פי שלא ראינו שנסך כל שכן כשנסך לפנינו עד כאן דבריו, הרי שלא סתר את דברי הלכות גדולות מדברי עצמו מכל מקום זהו מפני שפירש דברי רבי יודא ב"ב ורבי