רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסח

ומה שכת' התוס' כתבו בחולין בשם הלכו' גדולות אין להשיב בדבר זה מאחר שהתוספות סותרים אותו דעת הא נמי ליתא שהרי מהרר"י ס"ל ז"ל עצמו אמר ואף על פי שהתוספות סתרו אותו הדעת היינו מדברי עצמו שפסק שמגע גוי אסור בהנאה, אבל אנחנו נעמיד אסור מגע הגוי באסור שתיה בלבד אי נמי באסור הנאה מדברי סופרים. עוד כתב ואף על פי שהיו יכולים לסתור מכמה ראיות ניחא להו לסתור מדברי עצמו לא ידעתי מה הם הראיות האחרות שהיה להם לסתור לולי דבריו בעצמו שאמר דחבור דצדדים אליבא דרבנן מועיל לכל היין שבא מכחו דוקא ולא נוכל להעמיד לישנא קמא כלל כרבנן משום דכיון דהכל מותר בשתיה ואף על גב דבא מכחו עד הברזא אם כן על כרחך סבירה ליה דאין חבור לצדדים והיינו כרבי יודא דאי כרבנן הא לדידהו איכא חבור לצדדים ואין לנו מקום לחלק כלל כמו שחילקנו בלישנא בתרא אלא אם נפרש שמה שלמטה מהברזא אסור בשתיה מאי שנה לישנא בתרא דמוקמינן לה כרבנן יותר מלישנא קמא הא כי היכי דמוקמינן לישנא בתרא כרבנן דסבירה להו איכא חבור לצדדים לאסור שתיה דוקא אבל לא לאסור הנאה ועד ברזא שאני משום דגריר הכי נמי נוקי ללישנא קמא כרבנן דסבירה להו איכא חבור לצדדים לאסור שתיה ומשום הכי אסרי כל היין בשתיה ואדרבא יותר בקל נוכל להעמיד לישנא קמא כרבנן מלישנא בתרא דבלישנא קמא לא נדחק לחלק בין גריר לחבור דרבנן

עוד כתב כי אחר שסתם יינם מדבריהם לא החמירו בו כל כך הא נמי ליתא דאם כן להדי ברזא נמי לא יחמירו וכל שכן דלמעלה מהברזא וליכא למימר דשאני למעלה מהברזא דהוי כחו משום דחבור דצדדים לדעת חכמים ככחו לכ"ע מכיון דבכחו אחמור רבנן ואף על גב דהוי סתם יינם הוא הדין בחבור נמי לחמור רבנן דהא חבית אריכתא אם נגע בקצהו נאסר הכל ואפילו בהנאה ואין הבדל בין הקצה שנגע בו לקצהו האחר הנאסר מטעם חבור בשום דבר ורבי יהודה נמי מודה בהא אלא משום דהוי מצדו ואין חבור לצדדים אבל במקום דשייך חבור כגון מפיה ומשוליה וליה מודה דאסור הכל ואפילו בהנאה. עוד כתב וכן נראה קצת מדברי רש"י ז"ל בלשון אחרון דקאמר כיון דכלו נמשך והוה ליה חבור אדרבא מהכא משמע כדפרישית דהא לפרש"י טעם אסור ה העליון מהברזא אינו כי אם מטעם חבור ואם כן אם נפרש כפי מה שפירשו המפרשים דעליון אסור בשתיה ובהנאה אם כן הרי לך בפירוש דחבור מועיל לאסור בהנאה אף בסתם יינם כדפרישית

עוד כתב ואולי יכולים אנו להעמיד לישנא בתראה דלא כיחידאה וכו' עד ונאמר דחבור דצדדים מועיל לכל היין שבא מכחו דוקא אם כן לפי דעתו בריתא דחבית נמי מתוקמא בלמעלה מהנקב דוקא והא ודאי ליתא דהא פיה וצדיה ושוליה כולהו בחד מחתא מחתינהו תנא דברייתא וקתני טמאה משמע דאין הבדל בין פיה ל שוליה וצדיה כלל ומכיון דלגבי פיה ושוליה טמאה כלה לגבי צידיה נמי טמאה כלה לא למעלה מהברזא דוקא

עוד כתב וראיה לדברי שהרי לא דחה רש"י לשון אחרון אלא מפני שסובר ואידך שרי בשתיה לא ידעתי אנה מצא זה כי רש"י ז"ל לא אמר בשום מקום שאין הלכה כלשון אחרון בהדיא וכל שכן מהאי טעמא וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כלם חושבים שמה שדחה רש"י השתי הלשונות דרב פפא היינו מטעם דאתי כיחידאה ולכן כשסתרו זאת הסברא ממה שאמרו שיש ביד האמוראים לפסוק הלכה כיחיד במקום רבים דחו הם מילתיה דרב פפא מכח מילתיה דרבא בגישתא ובת גישתא ואלו לא היה דוחה רש"י מהאי טעמא רק ללישנה קמא אם כן לא היה להם לדחות דברי רב פפא מטעם אחר עד שיסתרו דברי רש"י אף ללישנא בתרא

עוד כתב ואין לומר דמכל מקום יכול אדם לפרש דלישנא קמא מתיר הכל בשתיה חוץ מהקלוח והלכה כלישנא קמא דהא רבא עביד עובדא בגישתא ובת גישתא מהא ל"ק דלמא דברי רב פפא עיקר דהוא בתראה וכן כתב האשרי ז"ל וליכא למימר דרב פפא גופיה קבל דברי רבא דאם כן לאסר עד ברזא וקשיא ללישנא קמא וזה אם קטמ נפרש דפי הגישתא היתה נוגעת בשולי החבית אך אם נפרש דברי רבא דפי הגישת' לא היתה נוגעת בשולי החבית ואפילו הכי אסר הכל מטעם שהוא מתנועע על ידי גישתא כדעת רבינו תם אם כן קשיא לתרי לישני דרב פפא אם כן על כרחך לומר דלא קבל דבריו ואין לומר דקודם גישתא ובת גישתא אמרה רב פפא למילתיה ובתר דשמעא להא דרבא הדר ביה מההיא דהא הוי ליה לתלמודא לפרושי הא, וכן הקשה רבינו תם על האומר הדר ביה אלא שהוא רוצה להוכיח מזה הפך מה שאני מוכיח שהוא כדעת האשרי וסוף דבר אלו ואלו דברי אלקים חיים לא שירצה שום אדם להכריע באחת משתי הדעות לסתור הדעת האחרת כפי כונת זה האיש כי כבר נפלה המחלוקת בין הגדולים והרשות ביד כל אדם לנטות אל אי זה דעת שירצה מהדעות האלו

עוד כתב ואף רב פפא קבל דבריו מדלא אמר הספר ופליגא וזה הפך כוונת רבינו תם כי אדרבא הוא רוצה להוכיח מכאן דלא קבל דבריו דאם לא כן הוה ליה לתלמודא לפרושי הא ואם ירצה זה לחלוק על דברי רבינו תם לפחות לא יוכל להכריע לבטל דברי האומר כמותו

עוד כתב ואדרבא כפי פירוש רש"י בהא דרפרם יש יותר להביא ראיה וכו' עד כל שכן הכא שנוגע בידו תימא דבשלמא גבי רפרם נפרדו החרסים אילך ואילך ולולי שחבקם כבר היו נופלים והרי הוא מקרב חלקי היין כלו קצתם בקצתם ואין נגיעה גדולה מזאת אלא שהיא נגיעה על ידי דבר אחר וכבר פירש לעיל דנגיעה על ידי דבר אחר שמה נגיעה ואין הבדל בין זאת הנגיעה לנגיעת היד כלל היכא דהנגיעה היא שם בכונה לכ"ע רק כשהיתה שלא בכונה דלרש"י אסור בשתיה כמו במגע היד ולר"ת שרי דלא דמי למגע עצמו שכ' דלא גריס ברישא דלולב' וא"כ הכא דהוי נגיעה בכונה אין הפרש בין מגע על ידי עצמו למגע על ידי דבר אחר לכולי עלמא ומן הדין היה שיאסר כל היין אפי' בהנאה לולי שלא שכשך אבל גבי ברזא שלא נגע כלל בגוף היין לא על ידי עצמו ולא ע"י דבר אחר אלא בפי הברזא ואין חבור לצדדים כרבי יודא מן הדין היה שיותר אפילו בשתיה ואפילו עד ברזא אלא שללישנא בתרא אסור עד ברזא מטעם גריר וכאלו כל היין העליון נסמך על ידו והוה חבור לגביה ואף רב פפא אליבא דלישנא קמא דמתיר כל היין בההיא דרפרם