רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסז

בזמננו זה אשר הם נידונים אצלנו לפי מנהגינו בישמעאלים מותרים בשתיה וכבר קדם דברינו אין צורך להאריך בזה עוד, גם מהררי' ס"ל ז"ל טרח להביא כל אותם המאמרים המורים על קלות מגעי גוי בזמן הזה ושאין כל הזמנים שוים ושאף בזמנינו זה יש לחלק בין זמן לזמן כמו שמצינו שחלק רבי פרץ בין זמנו לזמן רבינו תם דמדי יום יום משתכחת מהם טיב עבודה זרה ולכן הסכימו שיהיה בטל בששים אף על גב דבימי רבינו תם ורבינו תם עצמו לא התירו לא לו ולא לאחרים בששים

עוד כתב באגרתו השנית שאחר כן הגיע בידו הקונטרס אשר כתב מהרר"י יצ"ו ולא נראה לי להאריך על כל דבר ודבר רק על קצת מהם. ראשונה על מה שאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וטען עליו ואמר הנה רש"י ובעלי התוספות כולהו סבירה להו שאין הלכה כר' יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב שאמרו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ותמהתי עליו מאד מה צורך להאריך בזה אחר שמההד"י עצמו מודה בזה רק שהוא רוצה לפסוק כה"ג דפסקו להדיא כרבי יהודה ב"ב ורבי יאודה ב"ב ורצה להעזר בזה מר"י ואור זרוע וראבי"ה וד"ת ותשובה דרבינו נחשון גאון ולא חשש לשאר הפוסקים שפסקו להפך והנה הוא עצמו כתב בהדיא ומיהו התוספות הלכו אל שטתן שפסקו כמאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו

עוד הביא ראיות להוכיח שהתוספות סוברים שר' יאודה ב"ב סבירה ליה דאסור בשתיה ולא פליגי אלא לאסור הנאה וגם זה מותר ודוב דברים כי גם מהר"י ס"ל ז"ל עצמו אמר שהתוספות הקשו על ה"ג שאם כן אין לך יין אסור בהנאה במגע גוי והוא בעצמו פסק בהו אסור הנאה ואמר ואף על גב דאמרו וזהו תימא מכל מקום לא סתרו דבריו אלא מדברי עצמו שפסק בהו אסור הנאה אבל אלו לא פסק בהו אסורי הנאה לא היה קשה להם דבר עד כאן לשונו הנה אם כן להדייא שהוא מסכים שרבי יהודה ב"ב לא התיר כי אם בהנאה ולא בשתיה ולכן אמר שאם לא היה פוסק בעל הלכות גדולות אסור הנאה במגע הגוי לא היה קשה להם דבר כי היינו יכולים להעמיד שניהם יחד ולומר דהלכה כרבי יהודה דמתיר בהנאה וגם מגע גוי אסור בשתיה לא בהנאה כי היכי דלא תקשה הלכתא אהלכתא אבל הקושיא לא נפלה עליו רק מדברי עצמו, ואמר עוד אחר זה יש לישב עוד דברי הלכות גדולות דאסור בהנאה דפסק במגע הגוי הינו מדרבנן אבל לא מדאוריתא והינו כרבי יהודה דמתיר בהנאה מדאוריתא אם כן הרי שגלה דעתו בהדיא שרבי יהודה ב"ב ורבי יהודה ב"ב לא שרו כי אם בהנאה ואם כן מה צורך להאריך בזה להוכיח שבעלי התוספו' סבירא להו דרבי יהודה ב"ב ורבי יהודה ב"ב לא קא שרו אלא לאסור הנאה אבל לאסור שתיה לא הרי הוא עצמו סובר כן, ואם תאמר אם כן היכי מייתי ראיה מנייהו להתיר היין בשתיה בנדון דידן יש לומר משום דבפרק שני דחולין מוקי פלוגתייהו דרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב עם תנא קמא בש בשעשה מעשה דוקא דהיינו בששכשך, וכן פירש רש"י לההיא בריתא בששכשך א"כ השתא מצינן למידק מינה שפיר דהיכא דלא עשה מעשה דהיינו בנגיעה בלא שכשוך בנדון דידן בשתיה נמי שרי דחא רב הונא גופיה דאוקימנא ליה התם כתנאי דהיינו כרבנן דאמרי אדם אוסר דבר שאינו שלו אמר היתה בהמת חבירו רבוצה בפני עבודה זרה כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ומסיים בה כדעולא דאמר עולא אמר רבי יוחנן אעפ"י שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ואוקימנא התם אפילו במעשה כל דהו וסימן אחד דקאמר לאו דוקא מכלל דסבירא ליה לרב הונא דהיכא דלא עשה מעשה כלל אינו אוסר דבר שאינו שלו דהינו אפילו לרבנן דהא רב הונא כרבנן כדאמרן וכל שכן לרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב, ואולי היינו יכולים להעמיד התר שתיה בנדון דידן שלא עשה מעשה כלל ואפילו לרבנן אלא שיש להקשות דילמא דוקא בשעשה מעשה אסור בהנאה אבל היכא דלא עשה בה מעשה נהי דשרינן בהנאה בשתיה מיהא אסירא אבל לרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב מצינן למידק מנייהו שפיר ולומר דוקא בשעשה מעשה אסור בשתיה הא היכא דלא עשה בה מעשה כלל שרי והיינו בשתיה דהא בשתיה עסקינן ודוחק הוא לומר דלרבי יודא ב"ב נמי דילמא הוא הדין נמי בלא עשה מעשה בהנאה שריא בשתיה אסירה והא דמפלגי בעשה מעשה משום רבנן נקט לה דרבנן לא פליגי עליהו דרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב אלא בעשה מעשה כדאשמע התם בפרק שני דחולין מרב הונא דקאי כותייהו דרבנן ומתיר בלא עשה מעשה אבל היכא דלא עשה מעשה מודו להו דשריא בהנאה ואסור בשתיה ואם כן מכיון דרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב דאסרי בשתיה אוקימנא להו דוקא בשעשה מעשה דהיינו על ידי שכשוך אבל בלא עשה מעשה דהיינו בנגיעה בלבד לא אם כן בנדון דידן נמי דלא הוה בו שכשוך דק בנגיעה בלבד שרו ואפילו בשתיה ונוקי לכלהו אסורי מגע הגוי דתלמוד באיסור שתיה וע"י שכשוך ודלא כבריתא דאגרדמים ועוד מנה ליה לפרושי מתירים דרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב בהנאה אבל בשתיה מיהא אסור אם מרבותינו בעלי התוספות כמו שאמר אין זה ראיה כי כמה גדולים פרשוהו למתירין דר' יודא אף בשתיה וכן פירש רבינו ישעיה הרב הראשון ז"ל וכן מצאתי בספר אור זרוע שכתב בספר בשר על גבי גחלים ישמעאלי שהכניס ידו לתוך יינו של ישראל לאונסו ומתכוין לאוסרו עליו מהו בשתיה יש במקומינו שמתירים אותו בשתיה מרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב ואני אומר כשהתירו בהנאה התירו והם אומרים בשתיה עד כאן לשונו הא קמן כמה גדולים דמפרשי ליה למתירים דרבי יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב בשתיה וכמה שמועות מצינו שפרשוהו רבותינו בעלי התוספות באופן אחר ושאר הפוסקים באופן אחר ואין זה זר

עוד כתב וגם אם עלה בלב מהרר"י ז"ל להכריע שדברי ר' יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב נגד תלמודינו לא נחוש בדבריו בזה כי לא נדחה לגמרי שלשה פרקים או שנים מגמרת עבודה זרה, ובאמת דברים אלה אין להעלותם על ספר ואדרבה דבריו הם שאין להעלותם על ספר כי מהרר"י יצ"ו כבר גלה דעתו ואמר שאסורי נגיעה דהאי הלכתא כלהו מיירי באסור שתיה והינו אפילו כד' יודא ב"ב ורבי יודא ב"ב דמתירים בהנאה ואסרי בשתיה והינו על ידי שכשוך אבל בנגיעה בלא שכשוך לא ובנדון דידן דליכא שכשוך כלל שרי ואפילו בשתיה פדפרישית. עוד כתב