רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסו

דידיה, וכבר פרשתי לעיל שכן הוא דעת רש"י ז"ל ודעת הרשב"א וכן נמי אין העליון אוסר מה שלמטה מהברזא ואפי' היה העליון הרבה וכל שכן כל דהו אלא דוקא כשמתערב בו דהכי משמע מלישנא דיין נסך שנפל לבור דאי אפשר שלא יתערב כלו ביחד אבל הכא שאינו מתערב כלל היין העליון מהברזא עם היין התחתון ממנה מפני שהחבית עומד ואינו מתנועע כלו וכשנגע הגוי בפי הברזא די שיאסר העליון מטעם כחו לא שיחזור הוא לאסור גם התחתון מטעם שהוא שוכב עליו דהיינו נצוק ומפי הברזא נמי אינו נאסר מה שלמטה מהברזא מטעם נצוק דהא טעמא דנצוק אינו כי אם מטעם חבור וכבר פסק כרב פפא דסבירה ליה אין חבור לצדדין אם כן לא שייך הכא נצוק

עוד כתב ומעתה אינו קשה מנצוק שהרי נצוק הגוי נוגע ביין אבל הכא היין נוגע ביד הגוי, לא ידעתי אנה מצא זה החלוק כי לא מצאנו שום פוסק לחלק בזה ואלו היו דבריו דברי סברא היינו מסכימים בדבריו ואף אם לא הזכירו זה הפוסקים כי אולי מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אבל מאחר שאין טעם לזה החלוק כלל כי אין הסברא נותנת לחלק בין מגע הגוי ביין למגע היין בגוי מאחר שטעם הנצוק הוא מטעם חבור והחבור הוא בשני הענינים יחד אין הבדל ביניהם כלל אם כן לא יתכן לחלק בזה כלל. עוד כתב אלולי דברי רש"י ז"ל היינו יכולים להעמיד לישנא קמא כיחידאה ולישנא בתרא כרבנן, וכל שכן אם נפרש שמה שלמטה אסור בשתי' וכו' לא הבנתי כוונתו בזה המאמר כלל דבשלמא אם נפרש שמה שלמטה מהברזא מותר בשתיה נוכל להעמיד לישנא בתרא דוקא כרבנן והיינו לפי מה שפירש דעתו באחרונה עמו וסמוך לו ועוד אפילו היה זה אפשר מי הגיד לו שהאלפסי כיון פירוש זאת המלה על אופן אחר מאחר שכבר אפשר שנפרשהו לפי הלשון הראשון ואם יאמר הנה האשר"י והטור ורבינו נסים אין ראיה מהם כי הם גורסים שתי הלשונות ואם יאמר ראוי לפרש המלה הזאת על הצד היותר חמור זה אינו כי מאחר שהניח חומרת רבנן שאוסרים הכל ופסק כרב פפא לקולא אם כן דעתו להקל ואם כן יפורש גם זה על היותר קל

עוד כתב וכפי פשט התלמוד הן שתי אזהרות אחת לשואל ואחת לחכם כוונתו בזה לחייב השואל והמשיב ובאמת איני רואה ממש באלה הדברים כי הנה השואל על דעת רבינו תם יכול לחזור אחר אלף חכמים בזה אחר זה כדי שידע בירור הדבר ואמתתו כמו שהזכיר בעצמו ומעמיד שתי האזהרות לחכם ומאחר שכן הוא הנה אין לשואל בזה חטא כלל והמשיב גם כן לא חטא כי כבר נשאל על כיוצא בזה קודם זה המעשה והתיר הכל כמו שכתב בקונטרס ההתר ואם כן מכיון שהורה בזה פעמים רבות ונתפשט התרו ברבים היאך אפשר שישאל בנדון דידן ויאסר או יסכים במה שאסרו אחרים ויוציא לעז על ההוראות הראשונות. ועוד אולי לא הגיד השואל שאסרוהו אחרים כדי שלא ימנע המשיב מלהשיב כי כן מנהג ה השואלים על הרוב וכששמע את דבריו מיד הלך והתיר לשתותו

עוד כתב וכדי שינעל כל דרכי ההתר שאפשר לומר בזה היין כו' עד שהשומר נאמן עליו לאוסרו כמו שכתב הטור נראה מדבריו שהוא סובר שביד השומר להורות האסור וההתר ואין הדבר כן רק הוא נאמן להגיד מה שראה לא להורות עליו כי אין זה מוטל עליו רק לחכמי הדור כי הוא יגיד מה שראה והם יורו עליו אם לאסור אם להתר וההיא דנתנסך יינך מיירי כשהגיד השומר שנגע הגוי ביין היהודי בכונה ושכשך בו וכאלו אמר לו נתנסך יינך או שהוא חשב הנגיעה ההיא לנסוך ולכן אמר נתנסך יינך והם שאלוהו אחר זה היאך היה המעשה ונמצא כאשר אמר לא שיהיה הוא השומר המורה עליו האסור וההתר. עוד כתב ועד אחד נאמן באיסורין וזאת שגיאה גדולה כי לא אמרו עד אחד נאמן באיסורים אלא להתיר כגון שאמר פירות פלוני מעושרין הם בשר זה שמוכר פלוני חולין הוא בהמה זו ששחטתי כהלכה שחטתיה וכן כל כיוצא בזה אבל לאסור אינו נאמן חוץ משני מקומות שהאמינתו התורה האחד בסוטה שלא תשתה מים המרים והשני בעגלה ערופה שלא תערף וזה מבואר מאד ואף לתינוקות של בית רבן

עוד כתב כי כל הטעמים ששיכי בנקב ש שבחבית לאסור שיכי בנקב שבקנה המחובר לחבית וזה אינו כי הנה ראבי"ה והסמ"ק והרשב"א שכתבו דהיכא שהברזא זא איננה נכנסת בחלל החבית שהכל מותר בשתיה ולכן יש לחלק בין הנקב שבקנה לנקב שבחבית מפני שזה ארוך הרבה ואין הברזא תחובה בו ולא האצבע נכנס בחלל החבית מכל שכן בנקב שבחבית כי שם יש לחוש אף על גב דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן שאני הכא שהדבר קרוב מאד ודמיא לכובא מלייא דחיישינן במה נגע ואף על גב דלא קא מכוין לנגיעה אלא למלאכתו כל שכן הכא וכן כתב רשב"ם בשם רש"י ז"ל דההיא דרב פפא מיירי בשלא נכנס אצבעו בחלל החבית אבל בנכנס אצבעו לא מיירי דהוי כמפיה ומשוליה וכן פירש רש"י עצמו שהנקב צר ואינו יכול לשכשך והיינו כמו שהנקב שבקנה דסתמו צר וארוך הוא ואין האצבע נכנס בחלל החבית אבל בנקב החבית סתם יש לחוש אלא אם כן נתברר הדבר שהיה צר מאד וזהו ההבדל שבין נקב הקנה ובין נקב החבית

עוד כתב שהגוי לא היה עסוק כי אם להוליך היין לבד לא למדוד אם כן כנראה מדבריו שיש לחלק בין מדידה להצלה וזאת הסברא הפך סברת הראב"ד ז"ל כי הוא הקשה אההיא עובדא דרב פפא לרבותינו האוסרים בהנאה עד הברזא וכל שכן לאותם האוסרים הכל בהנאה ואמר מאי שנה ממודדו בין ביד בין ברגל דאינו אסור כי אם בשתיה ולא בהנאה ומשמע דשאני הכא גבי הצלה דישראל עומד שם וכו' ואם כן משמע דלדעת הראב"ד אין לחלק בין טירחא דהצלה לטירחא דמדידה, והרמב"ן ז"ל נמי הסכים על דברי רבינו הראב"ד רק שאמר אם כן לפי זאת הדעת צריכי' אנו להעמיד ההיא דהתיז את הצרעה בשאין שם ישראל, ואם ירצה לחלוק כנגדם הרשות בידו לא לסתור דעות הסוברים זאת הדעת וכל שכן שיאמר שהאומר זה כיון להתיר את האסור חס ושלום. עוד כתב ועוד דלכולי עלמא אפילו לא נתכוון ליגע אם נגע בידו כשעוסק במלאכתו אסור בשתיה יה וראיה מגוי שהושיט ידו לחבית של יין כסבור של שמן ומגוי שנפל לבור וממודדו בקנה כל אלה הראיות בנויות על תוהו שהרי כבר בארנו בדברינו הקודמים כי הכלל הגדול שבידינו מאדוננו הגאון הרמב"ם ז"ל הורה לנו לדין לכל מיני הנגיעות האוסרות בשתיה באותם הזמנים שיהיו עתה