רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסה

מזה שהרי אין כאן שכשוך ולא אמר שהרי אינו יכול לשכשך משמע דבשכשוך תלייא מילתא לא באפשר לשכשך כדפרישית ומעתה נדייק ונאמר טעמא דלא שכשך הא שכשך אף ללישנא קמא הכל אסור משום נצוק דרש"י ז"ל סבירה ליה נצוק חבור ואפילו למאן דאמר נצוק אינו חבור בהא מודה כדפרישית וכן הוא דעת רבינו תם ז"ל אבל בלא שכשוך שאין כאן יין נסך אלא חומרא בעלמא לא חמיר כולי האי לאסור נצוק דידיה כדפרישית

עוד כתב ולמדנו עוד מדברי רש"י ז"ל ששתי הלשונות אתיין כיחידאה מאחר שדחה שתי הלשונות משום טעמא דיחידאה לא ידענא מנא ליה הא דהא רש"י לא דחה מטעם יחידאה רק הלשון הראשון בלבד ולכן טרם שיפרש הלשון האחרון דחה הלשון הראשון מיד מטעם יחידאה ואלו היה דוחה שתי הלשונות יחד מטעם יחידאה למה לא דחה מלתיה דרב פפא אחר שיפרש שתי הלשונות ואין לומר הרי כבר דחה הלשון האחרון נמי מטעם יחידאה ממה שאמר באחרונה אחר שפירש הלשון האחרון אבל נקבה מצדיה טהורה מכאן ומכאן כרב פפא, ולרבנן לית להו דרב פפא הילכך לאו הלכתא כוותיה וכלו אסור בשתיה ומותר בהנאה דהא אף על גב דלפום ריהטא הכי משמע איננו כן דהא אטהורה מכאן ומכאן קאי וטהורה מכאן ומכאן היינו כלישנא קמא ועלה קאמר והיינו כרב פפא ורבנן לית להו דרב פפא אם כן על כרחך אלישנא קמא קאי ואף על פי שכבר אמר אותו למעלה הוצרך עוד לאומרו שנית משום דלעיל אמר ע"ד כלל דלית הלכתא כוותיה משום דאתייא כיחידאה אבל לא הודיע לנו מנא ליה הא דאתייא כיחידאה משום הכי כשפירש דברי הבריתא ופירש מילתיה דרב יהודה טהורה מכאן ומכאן אמר והיינו כרב פפא כלומר ומכאן משמע מה שאמר למעלה דאתייא כיחידאה. גם אין לומר דנפקא לן הא מדפסק אלא כלו אסור בשתיה כרבנן ואלו היה דוחה הלשון הראשון בלבד עדיין הדבר עומד בספק אם הלכה כרבנן או כלישנא בתרא דרב פפא דאיכא למימר דלדעת האומרים כלישנא קמא אין כאן אלא לישנא קמא דרב פפא ורבנן ומכיון דלישנא קמא אתיא כיחידאה ממילא דהלכתא כרבנן אבל לדעת האומרים כלישנא בתרא אימא לך דהלכתא כרב פפא אבל כל בעלי התוספות וכל הנמשכים אחריהם כולם מסכימים שרש"י ז"ל דחה שתי הלשונות אי משום דסבירא ליה דשתי הלשונות אתיין כיחידאה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן מוקי לה בהנאה אבל בשתיה כולי עלמא מודו דאסור כדפרישית והכי משמע לישנה דגמרא דבתר דסיים ליתרי לישני דרב פפא אתא רב יימר ואוקמי למלתיה דרב פפא כתנאי משמע דאתרי לישני קאי ואף על פי שאין זה כל כך ראיה כי אפשר שלא היה רוצה המסדר התלמוד להפסיק בתרי לישני דרב פפא דכן הוא המנהג תמיד דכל איכא דאמרי הוא מיד אחר לישנא קמא או מכיון דרש"י ז"ל רצה לפסוק הלכה להודיע לנו הדין ראוי לפסוק גם על פי שתי הלשונות להודיע לנו הדין לא על הלשון הראשון בלבד או משום דכל איכא דאמרי כטפל אצל הלשון הראשון דהכי משמע מלת איכא דמשמע קצת ואם כן מכיון דלישנא בתרא בטל אצל הלשון הראשון וכבר דחה הלשון הראשון משום דאתיא כיחידאה הנה כבר נתבטלו דברי רב פפא בשתי הלשונות יחד

, עוד כתב כי יש לומר כי רב פפא לא שמיע ליה ההיא ברייתא אבל אי הוה שמיע ליה והיה פוסק כרבי יהודה לא היה חולק עליו רש"י ז"ל מטעם זה, לא ידעתי מהיכן בא לו זה החלוק אדרבא אפכא מסתברא כי אין ספק אחר שדעתו הכריע לחלק בין שוליה לצדיה כשלא ראה דברי רבי יהודה כל שכן כשהיה רואה דבריו כי אז היה מתחזק יותר ויותר על דעתו ולא היה נבהל מדברי חכמים מכיון שהאמוראים יש בידם להכריע כיחיד במקום רבים, תדע שהרי כל הגדולים הסכימו להקשות על רש"י ז"ל זאת הקושיא ולא אישתמיט שום גאון להשיבה בלא שמיע ליה לא ידעתי אם ישיב מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו וגדול כחו. עוד כתב וסברא הוא אי הוה שמיע ליה שיסמוך עצמו על דברי התנא ולא על סברת עצמו וכו' תמהתי מאד על זה המאמר כי זה מורה שלא ראה מעולם מעשים והודאות והנה לעיל מההיא עובדא ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא וכו' אמר להו רב אשי נקטוה לידי וכו' ואתיא כרבי נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה אי נמי כרבנן ושאני טירדא דאתרוג מטירדא דמדידה והתלמוד מלא מזה, ועוד מי יאמר לנו שהשואל היה חכם ויודע הבריתות והמשניות עד שיצטרך לפרש לו רב פפא מהיכן יצא זה הדין ואם הוא כרבי יהודה או כרבנן כי אולי שהשואל הדין מרב פפא היה עם הארץ ולא בקש ממנו רק להורות לו אסור והתר בלבד לא דבר אחר ומעשים בכל יום מזה המין עוד כתב וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב דהא מוקי רב יימר למילתיה כתנאי דמשמע שהוא עצמו לא מוקי למילתיה כתנאי, ואין זה ראיה כי יש לומר שרש"י ז"ל תלה הדבר בשם אומרו שלולא רב יימר לא ידענו דעת רב פפא אם הוא סברתו או ככולי עלמא או כיחידאה כי לא ידענו אנחנו הבריתא לולא רב יימר ואפילו ידענו הברייתא עדיין לא היינו יודעים אם לישנא בתרא דרב פפא אתייא כיחידאה או כרבנן או דלא כחד מנייהו דהא לא דמיא אפילו לישנא קמא וכל שכן לישנא בתרא דרב פפא לא כרבנן ולא כרבי יהודה אבל השתא דאוקמיה רב יימר כרבי יהודה נדחק לפרשו כדפרשו בעלי התוספות ומשום הכי תלה הדבר ברב יימד לא שרב פפא לא שמיע ליה הך בריתא

עוד כתב וקשיא לי לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי הוא עצמו פוסק דנצוק אינו חבור וכל שכן הכא שהוא יותר מנצוק ועוד קשה כי מה שלמעלה מהברזא יאסור מה של מטה וכו' וכל שכן לדבריו דהתם יינם בכל דהו וכל שכן הרבה כל אלה הקושיות בנויות על תוהו כי ההיא דנצוק קא מיירי כשהיין האסור הוא יין מגע הגוי דהוי יין נסך גמור אבל היין שעל הברזא דלאו סתם יינם איכא ולא מגע גוי איכא שהרי לא לא נגע הגוי אלא בפי הברזא ועליון אסור מטעם גריר דהיינו כחו לדברי הרמב"ם ז"ל היאך יחיה חוזר ואוסר מה שלמטה מהברזא מטעם נצוק והלא הוא עצמו פסק סמוך לזה המאמר המערה יין לתוך כלי שיש בו יין גוים נאסר כל היין שבכלי והיינו משום שהיין של גוים הוא נסך גמור דמשמע הא גוי המערה מחבית של יין כשר שהיוצא מהכלי אינו נאסר אלא מטעם כחו והוי חומרא יתירתא לא אחמור רבנן בנצוק