רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסג

הצלתו של יין הרבה מצילין איכא התם אלא שמע מינה דבידים מוכיחות עסקינן שמע מינה וכל זה לדעת רבינו יצחק שדמה מגע גוי בזמן הזה למודדו והתיז את הצרעה אך לדעת רש"י ז"ל ותשובות הגאונים שדמוהו לתינוק בן יומו אם נצרף עמם פסק רבינו חננאל דפסק גבי תינוק בן יומו כדשמואל משום דקאי רבי יהושע בן לוי כותיה יהיה מותר מגע גוי בזמן הזה אפילו בשתיה והכי שלח ליה רבינו יצחק לרבינו תם זצ"ל חזי מר דמדידך דפסקת כרבי יהושע בן לוי דקאי כשמואל דאמר תינוק בן יומו אינו עושה יין נסך ומדאחוך ומר זקינך זצ"ל דפסק דגוים בזמן הזה כתינוק בן יומו שרית יין נסך בשתיה והשיב לו רבינו תם ז"ל דקימא לן כרב דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך ולא כשמואל והלכתא כרב באסורי לגבי שמואל ורבי יהושע בן לוי לא קאי אדשמואל דהא ר' יהושע עדיף וקשיש מניה טובא אלא אפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דפ' החולץ קאי וכו' כדאיתא התם וכדפרשית הרי מכל הני משמע אסור יין נסך קל מאד נסמך על משענת קנה הרצוץ זהו הנראה לי לעניות דעתי ועל דא אנא סמיכנא והמחמיר תבוא עליו ברכה ויש לחוש מפני חסרון כיס

ועל מה שהוספת אחר זה לשלוח לי שני קונטרסים בענין זה ובקשת ממני להודיעך את אשר בלבבי גם בזה אשיבך לעניות דעתי דע לך אחי כי התבוננתי הרבה בדבר מהרר"י ס"ל ז"ל, ומצאתי בהם חכמה נפלאה חכמתו גדולה מאד משמועתו על כיוצא בו נאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך השם צבאות הוא הוא המאור הגדול אשר אין כח בעינים לראותו מחוזק אורו וזהרורו אם ימצא איש לקחו לבו ואומץ לבבו להתחזק כנגדו להסתכל בו הנה תכהנה עיניו מראות ויפסיד אורו והדרו אחר זה קראתי בדברי מהר"ר אליהו דקאנדיא וראיתי בהם דברים זרים מאד לא יכלתי לרדת לסוף דעתו, והנה אביא מאמריו ראשון ראשון ואטעון בכל מאמר ומאמר ממה שבו מקום טענה, כתב שאין שום גאון או פוסק שיתיר מה שלמעלה מהברזא וכו' והא ליתא דהא ראבי"ה פסק בהדיא בשם רבינו יצחק להתיר הכל בשתיה היכא דלא שכשך והברזא קצרה שאינה נכנסת בתוך החבית והיינו כלישנא קמא דרב פפא כדאיתא במרדכי פרק רבי ישמעאל וההיא תשובה דמרדכי גדול אין לי מרדכי גדול מכל מקום יכולים אנחנו לישב אותה ולומר דלרבותא נקט להו והכי קאמר אפילו ללישנא בתרא דוקא עד ברזא לא כלו, ואין לחלק בין חזרת הברזא למגע היד דלא אשכחן שום פוסק לחלק בין מגע היד למגע על ידי דבר אחר היכא שהיתה המגע בכונה כי רבינו תם שחלק בין מגע היד למגע על ידי דבר אחר היינו בשהיתה המגע שלא בכונה אבל בכונה לא והיינו משום דלא גריס ברישא דלולבא אבל לשאר הפוסקים כלם דגרסי ברישא דלולבא אין לחלק כלל במגע הגוי בין על ידי עצמו בין על ידי דבר אחר בין בכונה בין שלא בכונה ואדרבא ראוי להתיר במגע היד במכ"ש כמו שכתב מהרר"י ז"ל דהא בחזרת הברזא יש לחוש קצת לשכשוך אבל במגע היד מבחוץ דהיינו כשהניח אצבעו לעכב היין מלצאת דאין כאן שכשוך לא ולמראית העין לא חיישינן במקום הפסד מרובה כמו שכתב מהר"י ז"ל בשם הרב רבי שמריא וכן מצאתי בספר אור זרוע בהדיא בשם רשב"א דפסק כלישנא קמא דרב פפא וזה לשונו ואפילו משכה הגויה את היין אם יש בחבית ברזא התחובה בקנה והברזא קצרה ואינה עוברת חוץ לקנה לא נאסר אלא היין דלהדי ברזא לאידך לישנא דרב פפא ואין השאר נאסר מכח קטופרס דר"ת זצ"ל פסק דאינו חבור עד כאן לשונו הרי בהדיא דפסק הרשב"א כלישנא קמא ודמה מגע היד לחזרת הברזא ועוד איך לא חשש שמא כשהוציאה הברזא נגעה ביין מכיון דאיכא ריעותא ודמיא לכובא מליא דאסורא משום דחיישינן שמא נגע ביין מפני שבקל יכול ליגע בו ואף על פי שישראל אחריו חיישינן שמא לא ראהו אלא אם כן היה הולך בצדו ונטר ליה דאז אי אפשר שלא יראהו לדעת הראב"ד ז"ל והתיר הכל בשתיה דהכי משמע לישנא דלא נאסר היין ולישנא דאין בדבר חשש אסור כלל דקאמר ברישא דמלתיה כמדומה אני שאין בדבר חשש איסור כלל ועוד מדקא מדמי ליה לטהרות ומייתי ראיה מפרק שני דע"ז השתא טהרות טהורות יין נסך מבעיא ועוד מסיפא דמלתיה דקאמר ואפילו אם הברזא יוצאה חוץ לקנה וכו' עד דהוה ליה כחו של גוי שלא בכונה לפי רבינו תם שחושב כמו כחו כשנוגע בדבר שבידו עד כאן ורבינו תם שרי בהא אפילו בשתיה כדאיתא באשרי בהדיא וכן כתב בעל התרומות מכל הני משמע דמותר בשתיה כלישנא קמא בין בחזרת הברזא בין במגע היד כל שכן כשלא היה שם יהודי אחר קרוב לחבית וקדם הגוי והציל דאז ודאי שרי כל היין בשתיה דהא מכיון דבזמן שהגוים מנסכים לדעת הראב"ד שרי בהנאה ואסור בשתיה כל היין מדי דהוי אמודדו בקנה והתיז את הצרעה אם כן האידנא דלא מנסכי לעבודה זרה שרי ואפילו בשתיה כפי השרש המקובל מהרמב"ם ז"ל כדפרישית לעיל. עוד כתב והוא דוחק לומר שהעליון יהיה אסור והתחתונה יהא מותר בשתיה מאד תמהתי על זה המאמר שהרי גדולי הפוסקים כלם מסכימים בזה כי הנה רש"י ז"ל אסר מה שלמעלה מהברזא בשתיה והתיר מה שלמטה ממנה בשתיה דאין סברא לחלק דברי רש"י בין לישנא קמא ללישנא בתרא בענין זה דהא הוי ליה לפרושי לשני דלשנא בתרא בהנאה לאפוקי ממה שפירש בלשנא קמא וכן רבינו חננאל נמי פסק דמה שלמעלה מהברזא אסור בהנאה ומה שלמטה הימנה מותר אפילו בשתיה לפי מה שהביא הטור כי אין בידי רבינו חננאל וכן הרמב"ם ז"ל גם הוא כדעת רבינו חננאל ז"ל וכל שכן בזמנינו זה שאין כאן אסור הנאה ומכיון דכל הני אשלי רברבי פסקו כן היאך רצה לדחות דבריהם בדברי רוח ומההיא דפרק שני דעבודה זרה לא קשיא דההיא מיירי בנסך גמור או בסתם יינם והמרדכי כתב ואיכא מרבוותא דמפרשים שמה שתחת הברזא שרי בהנאה משום דקשיא להו הלא חמור הוא מניצוק וקטופרס, ועוד איך יתכן שהתחתון יהא מותר בשתיה והיין השוכב עליו אסור ומדקאמר ואיכא מרבוותא שמע מינה דסבירה ליה דמיעוטא דמיעוטא הוא דסבירה להו שהתחתון אסור בשתיה לדעת רב פפא. עוד כתב וכל שכן למאן דאמר ניצוק חבור כאשר פסקו רוב הפוסקים אף על גב דרוב הפוסקים פסקו דניצוק חבור מיהו אפילו לאותם הפוסקים נפלה המחלוקת היכן הוא נוהג כי הנה רש"י ז"ל פסק שהגוי המערה מן החבית כל הנשאר בחבית מותר דלא אחמור רבנן לאסור המחובר על ידי ניצוק אלא ביין הנאסר משום מגע גוי אבל זה לא נאסר אלא מכחו של גוי לא אחמור ביה רבנן ואם כן מה שעל הברזא נמי