רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קסב

הקשה על זה ותירץ דהכא נמי יש לומר שמתחלה לא גזרו אלא להנהו דפלחי לעבודה זרה ומנסכים לעבודה זרה אבל גוים דהאידנא דלא מנסכים לה לעבודה זרה ואף על גב דפלחי לעבודה זרה כדברי הרמב"ם ז"ל דנוצרים עובדי ע"ז הן לא גזור כי הא דרב יאודה שדר קרבנא לאבא דינא ביום אידם וכן רבא לבר שישך משום דקים ליה בגוייהו דלא פלחי לעבודה זרה ולא אזלו ומודו ואמאי והא לא מפליגינן בשום גוי והוי דבר שבמנין אלא שמע מינה דלכתחלה לא גזרו אלא לאותן דפלחי לעבודה זרה שמע מינה. ואין סברא לחלק בין מודדו למגע גוי בזמן הזה ולומר דדוקא במודדו יש לאסור בשתיה מיהא ואף על גב דהוי מגע שלא בכוונה משום דהוו בני נסוך ויכול לבא לידי נסוך אבל גוים בזמן הזה דלאו בני נסוך נינהו ואינן יכולים לבוא לידי ניסוך כלל יהא מותר בשתיה דאשנויי דחיקי לא סמכינן להתיר מגע גוי בשתיה גם אין לומר כיון דגוי בזמן הזה לא בני ניסוך נינהו ואינם מכוונים לנסך כלל ועיקר התקנה לא היתה רק להנהו דפלחי לעבודה זרה ומנסכי לעבודה זרה כדאמרן אם כן לשתרי נמי בשתיה כההיא דפרק שני דעבודה זרה דרב יאודה שדר קרבנא לאבא דינא ביום אידם וכן רבא לבר שישך דיש לומר דעיקר התקנה לא היתה כי אם משום בנותיהם ולא היה מן הדין לאסור סתם יינם כי אם בשתיה מידי דהוי אשמן ופת ושלקות אלא משום שהיו רגילים לנסך לעבודה זרה אסרו סתם יינם בהנאה כיין שנתנסך לעבודה זרה והחמירו עוד לאסור בהנאה אפילו במגע גוי ביין שלנו ואם כן האידנא שאינם מנסכים דין הוא שיאסר סתם יינם בשתיה דומיא דשמן ושלקות וכן כתב האשר"י בפרק רבי ישמעאל אף על פי שלא היה לי להאריך בדבר זה כי כבר אנחנו נוהגים עתה לגבות היין נסך בחובותינו משום דסמכינן על הגאונים מכל מקום כדי שלא יהיה פתחון פה לבעל דין לחלוק ולסתור זה הדעת מעיקרה וירצה בזה לקיים דבריו ואעפ"י שאין זה מוטל עלי ראיתי להאריך בדעות החולקות על זה ותשובתם ואף על גב דכולא כך כי כן דרכי תמיד לסדר מאמרי להיות בהם סדר הלמוד לכל מעיין בהם והנה לדעת הגאונים וכל הנגררים אחריהם המתירים סתם יינם ומגעם בזמן הזה בהנאה הנה דינם כדין הישמעאלי' וכאשר נצרף עם זאת הדעת הפסק שפסק הגאון הרמב"ם ז"ל אמר שבכל מקום שאמרו בענין היין שהוא אסור בשתיה ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי זהו כשיהיה הגוי עובד עבודה זרה אבל אם היה אסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון ישמעאל שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתיה וכן כל כיוצא הזה עד כאן לשונו, הנה יחויב מצרוף שתי הדעות האלו דגוים דהאידנא כשנגעו ביין שלא בכוונה או בשטפחו על פי החבית שיהיה היין מותר בשתיה וכאשר נצרף לזה דעת רש"י ז"ל כשנשמטה הברזא וקדם הגוי והניח ידו על פיה שאוסר הכל בשתיה כשהיה הגוי עובד עבודה זרה דהיינו באותו הזמן דהא כל דיני יין נסך שבתלמוד מיירי בגוים שבאותו הזמן הנה בלי ספק שבגוים דהאידנא יהא מותר לרש"י אפילו בשתיה, ואין לפרש דברי הרמב"ם ז"ל דהיינו דוקא כשנגע שלא בכוונה כמו שגלה דעתו ואמר כגון ישמעאלי שנגע ביין שלא בכוונה אבל בשאר מילי לא דהא כבר כתב אחר זה וכן כל כיוצא בזה. ועוד מאי שנא נגיעה שלא בכוונה משאר מילי הרי הטעם בכלן אחת הוא כי אין ספק שדעת ההתר בכולם אחת הוא כי אין ספק שדעת ההתר בכולם הוא כי כמו שאנחנו מקילים בהם ומתירים מגעם וסתם יינם בהנאה ועלו מדרגה אחת להתר מהגוים שבאותו הזמן שהיו עובדי עבודה זרה כן ראוי להקל בהם ולהתיר מגען שלא בכונה או לכל כיוצא בזה גם בשתיה כדי להעלותן מדרגה אחת להתר מהגוים שבאותו הזמן שהיה מגען שלא בכונה מותר בהנאה ואסור בשתיה לבד. ואין להקשות על מה שלקחנו קולי רבינו משה ז"ל בענין ההוראה הזאת ועזבנו חומרתו שפסק בענין הברזא שמה שלמעלה מהברזא אסור בהנאה ולקחנו קולי רש"י ז"ל דפסק בענין ברזא אסור בשתיה בלבד והוה ליה מקולי דמר וקולי דמר דיש לומר הני מילי היכא דסתרן אהדדי דומיא דשדרא וגלגלת דפרקא קמא דערובין אבל היכא דלא סתרן אהדדי לית לן בה, ועוד מאן לימא לן דרש"י ז"ל פליג על ההוראה הזאת שהורה הרמב"ם ז"ל ואין לומר שזה ההתר הוא דוקא לרש"י ז"ל דאסר הכל בשתיה אבל לרבינו חננאל והאלפסי שאוסרים מה שלמעלה מהברזא אף בהנאה וכל שכן לרבינו תם שאוסר הכל בהנאה לא דהא כבר העמידה הראב"ד ז"ל לההוא עובדא דרב פפא כשהיו ישראלים עומדים שם וקדם הגוי וסתם הנקב בידו דנראה כמתכוין לנסך וזה לשון הראב"ד ז"ל ואם תאמר דהנהו דסבירה להו גבי ברזא דאסור בהנאה ואף על גב דלא קא מכוין אלא להצלה מכל שכן במודדו בין ביד בין ברגל דאמר ימכר ותירץ דהכא מיירי כגון דהוה תמן ישראל בהדיה ואי לא מתכון לנסוך אמאי קדם איהו וסתם אי משום הצלתו של יין הרבה מצילין יש עד כאן לשונו אבל היכא דלא הוו תמן ישראל וסתם הגוי הברזא הכל מודים דאינו אסור כי אם בשתיה ולא בהנאה מידי דהוי אמודדו בין ביד בין ברגל והתיז את הצרעה נמי להרמב"ן ז"ל בשאין ישראל שם דהרמב"ן ז"ל הקשה בחדושיו להראב"ד ז"ל מההיא דהתיז את הצרעה עה ואמר שלדעת הראב"ד ז"ל צריך להעמידה בשאין ישראל עומדין שם דאם לא כן יאסר בהנאה דכיון שקדם איהו להתיזה הסברה נותנת שכיון לנסך כדאמרן גבי ברזא ואם כן בנדון דידן אף על גב דישראל השומר הוה תמן מיהו אפשר שבשעה שנשמטה הברזא היה הגוי יותר קרוב מהשומר היהודי ולא רצה הגוי להמתין השומר לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך עד שיסתום השומר או שמא יהיה פונה השומר בשום עסק באותו העת וקדם הגוי וסתם הנקב כדי שלא ישפך ביני וביני וההיא עובדא דרב פפא מיתוקמא בשישראל וגוי עומדים ביחד במקום אחד לא שהאחד יותר קרוב וגם בששניהם מביטים בשמיטת הברזא דאז ודאי הדברים מוכיחים שכונת הגוי לנסך מכיון שלא הניח ליה לסותמה. ואין לומר דמינח ליה לומר זה כדי להתיר ניחוש שמא היהודי והגוי שניהם היו ביחד במקום אחד וגם היו מביטים כשנשמטה הברזא כדי לאסור דהא כשאין שם ישראל נמי נחוש שמא כיון לנסך וכן גבי מודדו והתיז את הצרעה ואמאי תלינן לנגיעת הגוי אז בלא כוונת נסוך אלא ודאי כל היכא דאיכא למתלי תלינן להקל בענין יין נסך משום דהוי גזירה דרבנן ובשל סופרי' תולין להקל וכן משמע נמי מדברי הראב"ד ז"ל דקאמר ואי לאו דמתכוין לנסך אמאי קדם איהו ונגע אי משום