רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קס

דרב פפא כפי הגירסא שלנו ואין דבריו נכונים, וגם כן היה לו לראות מי הם אלה רבותינו הצרפתים כי רבינו תם והתוספות אוסרים כל היין שבחבית כעובדא דרב פפא ואף אם יעלה בדעתו לבקש איזה דעת שמיקל וירצה לסמוך עליו נגד כל גדולי עולם וכנגד שיטת התלמוד יביא דבריו כי ודאי שאין מתיר בזה שום גדול ואל יביא בקל וחומר של ברזא כי בכי האי גונא יש לו פירכא גדולה ובאמת דבר זר אני רואה כאן ואת הנראה לי לעניות דעתי כתבתי ואם יהיה אדם חס ושלום שיכוין להתיר האסור בדרכים רעועים וקלים בלתי שגגה מן השמים יקבל גמולו: נה

ואחר זה הגיע לידי הקונדריש אשר כתב מהרר"י יצ"ו ולא נראה לי להאריך ולהשיב על כל דבר ודבר כי הדברים ברורים ואין כח בידינו מטעמים חדשים גם אם היו טובים לסתור מסקנת התלמוד וכל שכן שהם דברים שאין בהם ממש ומכל מקום אשיב על שנים או שלשה דברים להראות לעולם. בפלפולו אמר שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמת שכן אמר רבי יאודה בן בבא ורבי יאודה בן בתירא אבל לא כאשר הבין לפי דעתו וכן הלשון כפי ד"י אמר רב אשי האי גוי דנסכיה לחמרא אף על גב דלזבוני ישראל קא עביד למישקל דמי אסיר למישקל דמיה חמרא מההוא גוי שרי מאי טעמא מיקלא קלייה אמר רב מנה אמינא לה דתניא גוי שניסך יין של ישראל שלא בפני עבודה זרה אסור רבי יאודה בן בבא ורבי יאודה בן בתירה מתירין אותו מפני שני דברים אחד שאין מנסכין יין אלא בפני עבודה זרה ואחד שאמר לאו כל כמינך שתאסור יינו לאונסו ופירש שם רש"י ז"ל אף על גב דלזבוני ישראל לגוי אחר אסיר מישקל דמי מההוא גוי שרי דלא מכר ואינו נהנה מדמי יין נסך אלא אומר לו שפכת את ייני ואבדת את ממוני ודמי יין כשר קא שקיל מתירין אותו בהנאה וכו' ואף על גב דלא סבירא כוותיהו להתירו ולמכור לגוי אחר מההוא גוי שרי לאיפרועי נזקו משום דלא כל כמינך עד כאן דבריו נראה אם כן בהדיא דרב אשי פוסק שלא כמותם והיה קשה לרש"י איך הביא רב אשי ראיה ממה שאין הלכה כן והוא עצמו סובר להפך שהרי אוסר אפילו למוכרו לגוי אחר ולכן תירץ שרב אשי מביא ראיה מטעמא בדבר זה כי על כן זה הטעם הוא טוב נגד אותו גוי כלומר שאין לו להפסיד ממון שאינו שלו ואם כן יש לו לשלם אבל התוספות הקשו שם דכיון דמיתי ראיה מרבי יאודה אם כן הוה ליה למשריה למוכרו לכל שאר גוים דהא רבי יאודה לעלמא שרי לזבוני, ועוד דדוחק הוא לומר דמיתי ראיה מרבי יאודה דהא רבנן פליגי עליה ויש לומר דלעולם סבירא ליה לרב אשי כרבנן דאסרי אלא מיתי מרבי יאודה הכי דמדשרי רבי יאודה למוכרו למי שנסכו ע"כ נראה אם כן בהדיא לדעת התוספות גם כן שהוא פשוט שאין הלכה כרבי יאודה ואדרבא היה קשה להם איך יביא ראיה מדלא כהלכתא ונגד רבים ועוד אוכיח שהתוספות סוברים שאפילו רבי יאודה אינו מתיר אלא בהנאה לא בשתיה מדכתבו דכיון דמיתי ראיה מרבי יאודה אם כן הוה ליה למשריה למוכרו לכל שאר גוים ולא אמרו אם כן הוה ליה להתירו ועוד שכתבו דהא ר' יאודה לעלמא שרי לזבוני אם כן לא הקפיד רבי יאודה אלא לזבוני לגוים כענין יין נסך, וגם בלא זה איך יעלה על הדעת לחלוק על רוב התנאים והאמוראים שאסרו יינו של ישראל שנגע גוי וכמה פסקי הלכות הם בגמרא שמגע גוי אוסר וגם אם עלה בלב רבי יאודה מיצי להכריע כדברי' רבי יאודה בן בבא נגד תלמודינו לא נחוש בדבריו בזה כי לא נדחה לגמרי שלשה פרקים או שנים מגמרת עבודה זרה ובאמת דברים אלה אין להעלות על ספר, ומה שכתב התוספות כתבו בחולין בשם הלכות גדולות אין להשיב בדבר זה מאחר (שאחר) שסותרים אותו דעת ואף על פי שהיו יכולים לסתור מכמה ראיות מכל מקום ניחא יותר להם לסתור מדברי עצמו, ועוד שהם בעצמם לא אמרו אלא שמע מנה אין ראיה לאסור מגע גוי בהנאה אבל לא בשתיה לא אמר אדם וראיה שהתוספות כתבו שם שאם כן אין לך יין אסור בהנאה במגע גוי וכו' ולא הקשו אם כן אין יין אסור בשתיה ואיני רוצה להאריך באלה

עוד כתב כתוב בתשובות במרדכי גדול יהודי אחד היה מוכר יין ובא גוי והוציא הברזא והחזירה ישראל ואסר כל היין אפילו שתחת הברזא ולא דמי להא דאמרינן בעבודה זרה ההוא חביתא וכו' עד ברזא אסור והשאר מותר דהתם לא שכשך בו הגוי ומגע גוי שלא בשכשוך הוא ומקילין ומתירין השאר לבד עד ברזא והיכא ששכשך ביין אסור בשתיה עד כאן לשונו וכתב מהרר"י על זה הרי בהדיא שהתיר נגיעת יד בלא שכשוך ולא חשש למראית העין ואסר נגיעה בשכשוך על ידי דבר אחר על ידי ברזא עד כאן דבריו ובאמת איני רואה מזה מה שאמר הרי בהדיא שהתיר נגיעת יד בלא שכשוך כי אעפ"י שאין עתה בידי מרדכי לראות התשובה כי הוא קשה לדברי התשובה איך יהיה כל היין אסור בברזא והלא בעובדא דרב פפא שנגע לא נאסר אלא עד הברזא ותירץ שבעובדא דידיה היה שכשוך ובעובדא דרב פפא לא היה שכשוך ולכן מתירין בשתיה מה שתחת הברזא ובשכשוך אסור הכל בשתיה לבד לפי מה שהיה סובר שאין אסור הנאה עכשיו והוא ראה שכתוב בתשובה והכא שכשך ביין אסור שתיה סבר דרוצה לומר עד הברזא ודקדק הא בלא שכשך ביין מותר אפילו בשתיה ולא כיון יפה ועכשיו צריכין אנו לומר כן דהוא עצמו כתב גם משמע מתשובה זאת דסבירה ליה דהלכה כרב פפא וכלישנא בתרא וכבר הוכחתי שבעובדא דרב פפא הנקב היה צר ולא היה יכול לשכשך אם כן אף שלא שכשך אסור בשתיה עד הברזא לפי זאת התשובה ואולי ונוכל לפרש בדוחק דברי מהרר"י בזה ולא אאריך ומה שכתב שר' אבי"ה כתב דלא הוי נסך גמור כיון שלא שכשך וכו' באמת לא ידעתי מה אמר אדרבא ר"אביה אסר אף בשלא שכשך שהדי כתב ולנצוק הבור לא חיישינן אף על פי דמה שנפל למטה אסור מכל מקום כיון שאינו נסך גמור שלא שכשך לא אחמור בנצוק דידיה הרי לך בהדיא שאותו יין שנפל אסור אפילו שלא שכשך אבל מכל מקום הוא סובר שאינו נסך גמור בלא שכשוך וכן משמע הלשון שכתב דאינו נסך גמור וכן הוא דעת התשובה שזכר מהרר"י אם כן מה אנו צריכין לתרוצין שכתב גם אין מקום לקושיותיו ולא אאריך. ומה שכתב שכתוב בתוספות ר"י על דברי רש"י בהא דרב פפא דהוא סובר שהלכה כרב פפא וכתב וכן כתב בעל התרומות ורבינו יצחק אלפסי ורצה לומר אם כן שבעל