רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנט

שכן אם נותן אמתלא לדבריו שלא זכר בפעם הראשון שמצאו ועוד נראה שאם היה הנגיעה של גוי בדרך שאינו ידוע שהוא אסור ואמר ישראל לא אמרתי לך בשביל שהייתי סובר שהוא היתר ואחר כן חשבתי בדבר או שמעתי שהוא אסור שנאמן ואף אם הישראל לא אמר כן אם אנו רואים שלא היה האסור פשוט נראה שיש לשואלו אם מפני כך לא אמר בפעם הראשון, ועוד נראה דבכל הפנים אסור בשתיה לאותו שראה שנאסר וזה היין הותר לכל לשתותו אם כן אין לומר שהותר מטעם זה וקל להבין האמת

ושמעתי קצת בני אדם אומרים וכן אמר אותו בעל הבית בבית הכנסת ברבים בשם דהרר"י יצ"ו שכשיש קנה מחובר בנקב החבית ובקנה יש ברזא כמו שנוהגים שאינו נאסר אם סתם הגוי פי הקנה המחובר לחבית אם נפל הברזא ואיני מאמין שמהרר"י ולא שום בר דעה אמר דבר זה אלא אם ירצה לכוין להתיר את האיסור כי כל הטעמים ששייכי בנקב שבחבית לאסור שייכי בנקב שבקנה המחובר לחבית ולא נחלקו אי הוו חבור אלא בניצוק אבל בקנה המחובר בנקב החבית אי אפשר שלא יהיה חבור לכל הפחות ולישנא בתרא ולדברי רב פפא, וראיה ברורה מגישתא ובת גישתא שהיא חוץ לחבית רובו ואינה כל כך מחוברת לחבית כמו קנה שהברזא נכנס ואף על פי כן הוא אסור. ועוד מאחר שהטעם לאסור משום שהיין נגרר מהברזא ובשסתמו הוא כחו כמו שהארכתי לעיל מה לי אם קנה תחוב כנקב החבית והברזא בו מה לי אם הברזא עצמו בנקב החבית ואין לי להאריך באלה הענינים כי הם דברים ברורים כשמש ואפילו למי שידע מעט בדיני תורה. גם אין לי להשיב על כל החלוקים והדחויים אשר אפשר שיאמרו בזה כי הלומדים יודעים כהנה וכהנה ובלבד שיהא לבו לשמים ואם ירצו לומר שלא כן היה המעשה לא אחוש כי ידוע לכמה בני אדם

ואתם רבותי אנשי אמת אוהבי התורה וגודרי פרץ שיתו לבבכם לתקן פן תשאר הלכה לדורות כי באחרית הימים אולי יאמרו קצת בני אדם שרוצים להתיר כי כבר התיר מהר"י ולא נחלקו עליו חכמי דורו וכל שכן דגברא רבא הוא ואין לחלוק כבוד בדבר זה וכל שכן שהוא אמר אלי שאע"פ שדעתו להתיר לא הורה עדיין הלכה למעשה לשתותו ואף על פי שאותו בעל שתה אותו ובזה לא אאריך כי הוא חובה על כל אדם ומן השמים יסייעו אתכם ואני הנראה לי לפי קוצר דעתי מספיק כתיבתי

אחר כן נאמר לי שאותו הרב התיר מטעם שהגוי טרוד במלאכתו היה ובאמת אין לי לדבר בזה כי הדברים ידועים אפילו לבר בי רב דחד יומא ואין אומרים דברים אלה אלא מי שדוחק עצמו להתיר האיסור בדרכים קשים מכמה טעמי חדא שהגוי לא היה עסוק כי אם להוליך היין לבד לא ליגע למדוד או להוציא היין מהחבית ועוד לכולי עלמא אפילו לא נתכון ליגע אם נגע בידו כשעוסק במלאכתו אסור בשתיה, וראיה מההיא דסליק לדיקלא בהדי דנחית נגע בחמרא בלא כוונה ושריא לזבוני לגוים ואפילו לכל חלוקי הלשונות שאין גורסין ברישא דלוליבא אסור בשתיה ועוד ראיה מגוי שהושיט ידו לחבית של יין כסבור שהוא של שמן זה היה מעשה וכו' ועוד ראיה מגוי שנפל לבור ועוד מדדו בקנה ימכור ומסקנא דלא כרבי שמעון וכתב בסמ"ג על זה ואם לא נתכון ליגע כלל ביין כמו כן למאן דאמר וכו' ולפי רבינו תם דוקא בידו אסור בשתיה וכו' ונראה דבנידון דידן שהגוי כוון ליגע ביין בידו שאסור בהנאה וכל שכן שהיה שם ישראל שהיה יכול להציל כמו שאוכיח ועוד ראייה מכובא דחמרא קאמרי' מליא אסיר וכתב הרשב"א דאפילו הולך ישראל מאחריו אסור בשתיה שמא נגע בו שלא מדעת ישראל ולא ראהו מפני שהולך אחריו ומכל מקום מותר הוא בהנאה שלא חששו לנגיעה בכונה מפני שהגוי במלאכתו הוא עסוק וגם מתירא הוא שמא ישראל ההולך אחריו יראנו נוגע אלא שחשו להם חכמי' שמא יגע שלא בכונה עד כאן לשונו ולמדנו מדבריו דבשלא בכונה אפילו ספק נגע אסור אפילו עסוק במלאכתו כל שכן נגע ודאי וכל הפוסקים מסכימים לכשנגע בידו ואפילו אם אינו מתכוין ליגע ועוסק במלאכתו אסור לכל הפחות בשתיה, והרא"ש כתב דאין לדמות בזה מילתא למילתא ואין אומרים טרוד במלאכתו אלא כאותם דוקא שהוזכרו בתלמוד וכן כתב הרשב"א והביא ראיות לדבריו ואין לי להאריך כלל בדבר כי כל הפוסקים שלנו מלאים מזה

ויש להביא עוד כמה ראיות וכדי שלא יפקפק אדם בההיא דרב פפא שפירש הרשב"א ששם היה ישראל והיה יכול להציל וקדם האי והציל וירצה אולי מי שהוא לפרש כי כשלא היה ישראל שם מותר אפרש דעת הרשב"א ונראה לי כי הוא סובר כסברת הראב"ד שפירש בההיא דרפרם שאם היה שם ישראל והיה יכול להציל וקדם הגוי אסור אפילו בהנאה ואם לא אסור בשתיה לבד ולכן פירש בההיא דרב פפא שסובר שמה שלמעלה מהנקב אסור בהנאה שזהו דוקא כשיהיה שם ישראל אבל כשאין ישראל אסור בשתיה לבד ולכן פירש בההיא דרב פפא ששם היה ישראל וכל שכן בנדון דידן היה שם ישראל ועל כרחך אי אפשר לומר שהוא מתיר לגמרי כשלא היה שם יהודי שיכול להציל מאחר שאסר בהנאה כשהיה שם ישראל שיכול להציל ואם כן ממה נפשך אסור לפחות בשתיה כשאין שם יהודי כי הוא סובר כשאר הפוסקים שמגע גוי שלא בכונה אסור לכל הפחות בשתיה וקל להבין למי שיש לו מוח, והרשב"א עצמו פסק העובדא דרפרם שמיירי דוקא כשלא היה שם ישראל שיכול להציל אבל אם היה שם ישראל אסור בהנאה גם כן והרשב"א החמיר בדבר זה יותר משאר הפוסקים שהרי פירש בההיא דרב פפא שמה שלמטה מהנקב שאסור בשתיה לבד דוקא כשסתם הנקב בכפו מבחוץ אבל בענין אחר אסור אפילו בהנאה ושמעתי אומרים שהרב הנזכר לעיל אמר שיש להקל גוי בזמן הזה אף אם נודה לו אין לנו להתיר מה שאסר התלמוד בהדיא ורוב התנאים והאמוראים ונדחה לגמרי דברי התלמוד וכל הפוסקים אלא אם כן נרצה לחדש תורה חס ושלום ואף אם היה רבי יאודה תנא ופליג נגד רבים אין לשמוע לו, ומה שאמרו לי שהוא אומר שבעל התרומות ורבותינו הצרפתים ורבינו חננאל מתירים אני תמיה עליו כי כבר הוכחתי שבעל התרומות אוסר ומי שאין לו דברי רבינו חננאל יראה בטור וידע האמת כי הוא אוסר משמו עד הברזא אכן מה שאמרו רבותינו הצרפתים הוא מדברי רבינו יצחק והוא קאי על הברזא והוא הביאו על דברי האלפסי כהא דרב פפא כי גרסת האלפסי כמו שכתבתי היא נקטיה לברזא והאמת הוא שרבינו תם וכמה גדולים צרפתים מתירים בברזא ומחמירין מכל מקום בהא דרב פפא ואולי הוא שלא שם לבו בגירסת האלפסי ועלה בלבו שרבותינו הצרפתים התירו בהא