רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנח

שהרי כלו נשאר בחבית מכח הגוי והוי גם כן כשנוגע בכלו כדפירש רש"י ואף בעובדא של רבי אבי"ה כתב רבינו שב"ט שאין לסמוך על הוראה זו ולא כתב ואינו נכון או ואינו נראה וקל להבין, וגם המקילים בענין ברזא החמירו בדרב פפא מא כאשר ידוע למי שראה הפוסקים בדבר זה ואף אם ימצא איזה דעת זר או הגהה שמתיר מי ידחה כל כך גברי דגברי רברבי אשר פשט גדולתם וספריהם בכל ישראל וילך אחר איזה דעת זר וכל שכן שמהתלמוד נראה להפך ופשט אסורו בכל מקום

ומעתה נבא בעינין אין חבירו רשאי להתיר ומביאו התלמוד בכמה מקומות בעבודה זרה ובחולין ובנדרים וזה לשונו בע"ז ת"ר הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו הלך אחריו ואם לא הלך אחר המחמיר וכולי ובחולין ובפרקא קמא דנדרים אמרו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכפי פשט התלמוד נראה שהם שתי אזהרות אחד לשואל והוא ששנינו בעבודה זרה דקתני לא ישאל אחר בשואל איירי ועוד מלשון הנשאל לחכם משמע ששייך שייך בשואל וההיא דחולין נראה אזהרה לחכם אבל התוספות כתבו דאין קפידה אלא בחכם ומפני כבודו של ראשון אבל שנשאל לא קאי דיש לו לחזר אחרי חכמים עד שידע הבירור עד כאן, ואין הלשון משמע כן כמו שכתבתי ואף על פי שנשאלה שאלה לרבא ואחר כך לרב יצחק בר יאודה ילתא לא ידעה איסור זה ואף אם תמצא לומר שידעה היה לה סברא לשאול שהרי תמיד היה מרבי לה ברם בזה ועכשו טימא מפני שחש בעיניו ולא היה יכול לראות, וכפי קצת תוספות שבידי נראה שאין סברת כלם דקאי בחכם שהרי כתבו יש מקשים היאך שאלה ילתא ומתרצים דקאי בחכם אלמא אין זה דעת כלם אבל הם דברי רבינו תם ופשיטא דאם בא המעשה לפני שנים ונחלקו ולא פשט הדבר כל אחד יכול להורות שלא כדברי חבירו כמו שמצינו בפרק אין מעמידין בעובדא דרבא ורב הונה דנפקי שיפורי וכו' ובירושלמי פרק רבי אליעזר גם כן משמע שלא כדברי רבינו תם שאומר שאם נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר ונראה דגם לדברי רבינו תם אם התיר אחרון אינו יכול לשמוע לו השואל לעשות כדבריו דאם לא כן מה מועיל איסור זה מאחר שדבריו אין קפידא אלא בחכם וגם אין צריך לגלות לשני מה שהראשון אומר אלא אם נרצה להעמיד דבר זה דדוקא כשהשני ידע דברי הראשון מעצמו בלתי גלוי השואל וזה דוחק וכן פסק הרשב"א בתוספות וכמה גדולים ופירש גם כן הטעם משום שהראשון שאסר שויה ליה חתיכה דאיסורא ואין להתירו יותר ונראה לי שדעתו דוקא בשלא טעה הראשון בדבר משנה או בשיקול הדעת ונראה לי שיש עוד להביא ראיה לדברי הרשב"א מההיא דחולין שאמר שם הספר והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא וכו' ומתרץ שני הכא דרב דלא אסר וכולי עד וכיון דאורי בה חכם היכי אכיל מינה והא כתיב כו' ומסים לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם והני מילי מילתא דתליא בסברא וכו' ואף אם נפרש בדרך אחר מכל מקום למדנו שאם היה נקרא עליו שם אסור שלא היה אוכלו כלל אלא אם היה טועה האחד כי אין סברא שנחמיר בשלא נקרא עליו שם איסור אם היה מותר אף בשנקרא עליו שום איסור ואיני רוצה להאריך בדבר זה. ואין לומר דוקא שחבירו שגדול כמוהו שהרי בעבודה זרה אומר שההיא שהבאתי לעיל שנים אחד אוסר ואחד מתיר כלומר ביחד או כשלא נחלקו על מעשה שבא לידם אם היה אחד מהם גדול מחבירו וקל להבין ויש להביא ראיה לטעם שנתן הרשב"א שהוא מפני ש שויה ליה חתיכה דאיסורא שהרי לא אמרו התיר אין חבירו רשאי לאסור ואלו היה הטעם מפני כבודו של ראשון לבד היו אוסרים גם כן בהתיר אחד שיאסור חבירו מאחר שהעמדנו דבר זה בשלא טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת, ולא תימא אין הכי נמי דאם כן גורסין התיר אין חבירו רשאי לאסור והיינו יודעים שכל שכן להפך וכן משמע מלשון הירושלמי בפרק רבי אליעזר דאמדינן התם שאל לרבי סימון ושרייא שאל לרבי אמי ואסר איקפד רבי סימון ולא כן תני נשאל לחכם והתיר לא ישאל לחכם אחר שמא יאסור אמר רבי יודן להפך היה שאל לרבי אמי ואסר שאל לרבי סימון ושרי ואיקפד רבי אמי דתני נשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר שמא עד כאן ופירש בסמ"ג שמה שאמר בירושלמי ולא כן תני היא קושיא כלומר למה בעה רבי סימון והלא לא שנינו בשום מקום נשאל לחכם והתיר לא ישאל לחכם אחר שמא יאסור ולכן מתרץ שלהפך כלומר הראשון אסר והשני התיר ומפני כן כעס ושמעינן מהא דאין קפידא אלא כשהראשון אוסר אם כן אין הטעם משום כבודו של ראשון לבד ואדרבא אלו היה משום כבודו של ראשון היה ראוי יותר שיקפידו חכמים בהתיר הראשון ואסר השני שנראה שהראשון התיר האיסור והוא יותר נגד כבודו ממה שהיה עושה להפך, ועוד שמעינ' מיהא וכעובדא דאמר בנדה שצריך השואל אם בא לשאול לאחר שיגלה לשני מה שהראשון אומר אף על פי שרבינו תם אומר שאין צריך דאם לא כן למה לא תולים מעולם שלא ידע השני דברי הראשון אבל הוצרך התלמוד בפרק שני דנדה לכמה דחקים לתרץ וקל להבין, ועוד לפי הטעם שנתנו שיש לחזור יותר אחר חכמים עד שידע הבירור איך ידע הבירור אם לא יאמר לשני מה שאמר הראשון שיעיין בסברתו וישא ויתן ומ"מ איני מכניס עצמי להכריע בין הדעות ומשמע מכל הני שמה שאסר האחד אינו מועיל אם התיר השני אם אין הראשון טועה בדין

וכדי שינעלו כל דרכי ההתר שאיפשר לומר בזה היין אברר שאותו שומר יהודי שהיה שם ששם אותו לשמור נאמן לאוסרו דאם לא כן ממה נפשך היין אסור דאם אינו מאמינו והגוי' היו עוסקי ביין אם כן מי שומר היין שלא יתנסך ופשיטא בשאין ישראל רואה והגוים עסוקים ביין כמו שרגילין פה בימי הבציר וכמו שהיה בנידון דידן דהיין אסור ופשיטא השומר נאמן בכי האי גונא, וכן כתב בטור האומר לחברו נתנסך יינך אם הוא בידו כגון שנתנו לידו לשומרו נאמן או אפילו אינו עתה בידו כגון שהחזירו אם אמר לבעליו שנתנסך בפעם ראשון שמצאו נאמן אפילו אם הבעלים מכחישים אותו אבל אחר שאינו בידו או שלא אמר השומר לבעליו בפעם ראשון שראהו ואמר לו אחר כך אינו נאמן ובנדון דידן תכף בזמן שמירתו הגיד השומר ובאותו היום נשאל המעשה בבית הכנסת דאף אם לא הגיד בפעם הראשון שמצאו אסור כשהגוים עסוקים בו שהרי קרוב לחזקה הוא שנעשים כעוסקין בו בעת הבציר ומאחר שכן הוא ועד אחד גם כן נאמן באיסורין אסור וכל