רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנז

על פי שאין בו שכשוך וקל להבין, ואין לומר דלפי שטה זאת היה לרש"י לסתור דברי רב פפא באותם הטעמים וראיות שכתבנו וטעם יחיד ורבים נראה בעיני מותר ולא רצה לסתור דבריו מדברי האמוראים דלרבינו תם היה נראה יותר הטעם האחר ואין הכרע איזה משני הטעמים יותר טוב, ומכל מקום שניהם אמת לפי שטתם כמו שפירשתי. ועוד יש לומר כי רש"י סובר שאין ראיה לסתור מדברי דבא בגישתא ובת גישתא כי אם לשון ראשון של רב פפא ולכן נראה בעיניו לסתור יותר שתי הלשונות ביחד מטעם יחיד ורבים ואם כן דבר ברור הוא שאי אפשר לפסוק כלישנא קמא דרב פפא אם נפרש כמו שפירש"י אותו לשון והסמוך לנקב אסור והשאר מותר בשתייה ולכן הסכימו כל אבותינו ורבותינו שמה שלמעלה מהנקב אסור לכל הפחות בשתיה אלא שהם חולקים באיסור הנאה ומה שלמטה מהברזא אכן כולם שוים במה שלמעלה שאסור לכל הפחות בשתיה' רבינו חננאל והרמב"ם ורש"י והתוספות ורבינו תם ורבי יצחק והאשרי והראב"ד וסמ"ג וסמ"ק וההגהות מהמימוני מסמ"ק ולרבינו נסים והרוקח והמרדכי והטור ורבי אבי"ה ולא הזכירו שום מחלוקת ובעל התרומה אף על פי שהאריך לפלפל מכל מקום לענין הלכה אסר הכל בשתי לפחות אלא שסמך על טעמו של רבינו תם שדחה דברי רב פפא מכח דברי רבא ואדרבא למדנו מדברי ב"ה שיותר יש להחמיר בברזא מגישתא שהוא תירץ לדברי רב פפא דהיין דעד הברזא סופו לצאת יותר בקל ממה שיוצא בגישתא ועיין שם ואין דבריו בגישתא סותרים ראיותי ואף לפי דבריו יש להוכיח כסברתי וכן נראה מדברי רבי נסים שבעל התרומה אינו פוסק כלישנא קמא ומכל מקום נראה מדברי ב"ה שסומך על טעמו של רבינו תם שדחה דברי רב פפא מדברי רבא ואף על פי שהוא סובר שתי הלשונות של רב פפא חולקים עם ההיא דרבא מכל מקום מביא דברי בסוף דבריו ואינו חולק, ואם תמצא לומר שפוסק כרב פפא מכל מקום כמו שאמרתי אינו פוסק כי אם בלשון אחרון וז"ל הפסק הנ"ל מי שהניח ידו או מטלית בנקב החבית של יין אם תחב עד חלל של חבית הכל אסור כמו מפיה ומשוליה ואם לא תחב בנקב רק אנח ידיה על הנקב לרב פפא אסור בהנאה עד ברזא אף ללישנא דמחמיר טפי ומכל מקום הכל אסור בשתיה כמו שפירש' למעלה עד כאן לשונו ואחר הביא דברי רש"י ורבי' תם ודחה דברי רש"י מוכח אם כן שאי אפשר שדעתו כלישנא קמא דאם לא כן היה לו להזכיר בפסקיו ורב פפא אסר כל הסמוך לנקב ולא היה לו להזכיר בפסק הלשון שאינו סובר ויניח הלשון שסובר ואף על פי שתפש בדבריו אף ללישנא דמחמיר טפי אין לדקדק מזה שהוא סובר כלשון ראשון כמו שהוכחתי שהרי הוצרך לומר הן להשמיענו דעת ללשון שמחמיר אינו סובר כי אם נגד הברזא. ועוד אם היה סובר כלשון הראשון מה היה לו לכתוב ומכל מקום הכל אסור בשתיה כמו שפירש למעלה וכי יש לומר שעכשיו בענין פסק הלכה בא להשמיענו חלוקים בלשון שאינו סובר כמותו, ועוד שאותם חלוקים הזכירם למעלה ועוד שלא הזכיר בפסק הלכה לשון ראשון וזה דבר ברור. ואם יהיה אדם שרוצה לפרש דברי ב"ה או פוסק אחר הפך כוונתו כדי שימצא פסק לדבריו ולהשלים במחלוקת ב"ה עם יתר כל רבותינו אין לחוש לדבריו כלל וכן פסק האלפסי כאשר הזכיר האשרי ורבינו נסים ובעל הטורים משמו דהיינו כלישנא בתרא, ואף על גב שלא נמצא כתוב באלפסי שלנו כי אם לשון ראשון מכל מקום יש לפרש בכמה אפי חדא שרבינו נסים כתב בפירושו שגרסת האלפסי אינו כגירסא שלנו אכן הוא גורס נקטיה לברזא כלומר שהיתה נשמטת הברזא והוא תפס הברזא שלא תפול ולפי זה הוא דין אחד. ואם תאמר גם לפירוש זה שייך הטעם של חבור כדברי רב יימר ואם כן הדין שוה בין שם ידו על הנקב ובין שתפס הברזא ואם כן אם סובר כלשון ראשון בברזא הוא סובר גם כן בנקב ויש לומר שאף על פי שטעם חבור קאי גם בגרסת האלפסי מכל מקום אלו היה נוגע בידו ממש יש לומר שהיה מחמיר האלפסי יותר והיה פוסק כרבנן שהרי רבינו תם מיקל בענין ברזא שתפסה והחזיקה שלא ליפול ומחמיר בסתם הנקב לבדו, ועוד יש לומר כי שמא בגירסת האלפסי לא היה האיכא דאמרי והוא סובר שכל דבהדי ברזא אסור רוצה לומר כל היין שער הנקב כאשר פירש בלשון אחרון או שמא יש לומר שהיה כתוב לשון אחרון באלפסי של הרא"ש ורבינו נסים ובעל הטורים, אחר כך הראו לי באלפסי ישן שהיה כתוב הא"ר ושמחתי מאד ועל כרחך צריך אתה לפרש כן שהרי הוא פסק שבכל מקום הלכה כא"ד בדיני ובשל סופרים וכן סוברים רוב הגאונים וכן כתב הרשב"א משמו בפרקא קמא דראש השנה ורבינו נסים בפרקא קמא דעבודה זרה, ואין לומר שזהו כשהלשון האחרון מקל שהרי מזכירים שם הרשב"א ורבי' נסים דעת אחר חולק עמו שסוברים דבשל סופרים הלך אחר המקל וגם האומרים שבכל איכא דאמרי הלך אחר המקל בשל סופרים היינו דוקא כשאין ראיה מהתלמוד להפך דהא רבינו תם פסק כן ואף על פי כן אינו פוסק כן הכא כלשון ראשון שמקל, ועוד שהאלפסי עצמו הביא דברי רפרם ודברי רבא וסובר כמותו ואם כן לא נוכל לומר שסובר כלישנא קמא כפי הפירוש שפירש רש"י ואם נאמר כן יהיה קשיא הלכתא אהלכתא כי לכולי עלמא לשון ראשון כפי פירש רש"י לאותו לשון סותר סברת רבא ואפילו בלשון אחרון סובר רבינו תם דפליג אההיא דרבא כמו שכתבתי וכבד הוכחתי לעיל כי בין לפירוש רש"י בההיא דרבא ובין לפירוש הרמב"ם ז"ל בשנשמט הברזא כי מה שלמעלה מהנקב אסור בסתם הגוי הנקב ואם כן על כרחין צריכין אנו להביא דברי האלפסי כמו שהבינם הרא"ש ורבינו נסים ובעל התרומות ומאחר שהוכחנו שהאלפסי מסכים עם יתר רבותינו לאסור מה שלמעלה מהנקב איך יעלה על דעתו לחלוק על כל אבות העולם ביחד להורות היתר וכל שכן נגד סברת התלמוד כמו שהוכחתי ובאמת אלו היה מתיר סתם יינם לגמרי היה לו יותר סברא וכמו שכתבו התוספות ששלח לו רבינו יצחק לרבינו תם חזי דמינך ומאחוך ומאבוך אישתרי יין נסך לעלמא וכמה החמירו כל החכמים הראשונים בענין יין נסך כי הוא נוגע באיסור עבודה זרה והוא משמנה עשר גזירות שאמרו חכמינו זכרם לברכה שאפילו יבא אליא ובית דינו לבטל אין שומעין, ואין להביא ראיה מדברי רבי אבי"ה, דכתב דכשהברזא בחבית ולא היתה מגעת לחלל ובא גוי והוציאה דהיין שבחבית מותר כי חלוק גדול יש בין זה לזה ואפילו כן גם בזה אוסר כל היין שיצא כעובדא דרבי אבי"ה