רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנו

כתבו אלא נראה לרבינו תם דאין הלכה כרב פפא מטעמא אחריני דרבא פליג עליה לקמן סוף פרק השוכר גבי גישתא ובת גישתא והלכה כרבא לגבי רב פפא תלמידו ונראה אם כן שגם רבינו תם דוחה שתי הלשונות מדכתב דמכל מקום אין הלכה כרב פפא ולא מצינו שנחלק עם רש"י כי אם בטעמא ומכל מקום נראה שיכולים אנו לומר שלשון אחרון של רב פפא אתייא כההיא דרבא ולא פליגי וכן נראה דעת רוב הפוסקים שהרי פסקו כלישנא בתרא דרב פפא וכההיא דרבא ומכל מקום בין לרבינו תם בין לרבנו נסים קשה לרש"י ונראה לי שדברי רש"י ברורים כשמש בטעמו כי יש לומר כי רב פפא לא שמיע ליה ההיא ברייתא ויש לומר דאילו הוה שמיע ליה והיה פוסק כרבי יאודה שלא היה חולק עליו רש"י מטעם זה וראייה לדברי שהרי כשבא מעשה לפני רב פפא לא אמר דברי רבי יאודה ולא פסק בהדיא כרבי יאודה וסברא הוא אי הוה שמיע ליה שיסמוך עצמו על דברי תנא ולא על סברת עצמו ואם היה מזכיר דברי רבי יאודה על דבר זה שאנו יודעים כל דבר ומדלא הזכיר שמע מינה לא שמיע ליה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב דהא מוקי רב יימר למילתיה דרב פפא כתנאי וקים ליה כיחידאה אלמא הוא עצמו לא אוקי מילתיה כתנאי ויש פוסק כרבי יאודה ועוד יש לומר דרב יימר פליג עליה דרב פפא מדאוקי למילתיה כיחידאה והרמב"ם ז"ל סבר כרש"י במה שפירש ואידך שרי בשתיה וחולק אותו כי הוא סובר שמה שלמעלה מהברזא אסור בהנאה חולק אתו כי הוא פוסק כלישנא בתרא וקשיא לי שהרי הוא עצמו פוסק דניצוק חבור וכל שכן הכא שהוא יותר מניצוק ועוד קשה שמה שלמעלה מהברזא יאסר מה שלמטה וכל שכן לדבריו שסתם יינם בכל דהוא וכל שכן שמה שלמטה הוא הרבה ועוד אינה סברא שהעליון יהיה אסור בהנאה והתחתון מותר בשתיה ונראה לי שסברת הרמב"ם ז"ל היא כי ללישנא בתרא הטעם הוא משום כחו וכמו שאמר רבא בגישתא ובגישתא הו"ל כל היין שעד הברזא דשייך ביה כחו אסור ואידך שרי ומעתה אינו קשה מניצוק שהרי ניצוק הגוי נוגע ביין אבל הכא היין נוגע ביד הגוי שהרי הגוי לא שם ידו בפנים אלא על הנקב מבחוץ והיין בא על ידו ואין זה דרך ניצוק ומאחר שאינו נאסר משום נגיעה אינו אוסר השאר והוא מותר בשתיה וראיה לדברי שר' רוצה לומר שרי לגמרי מדלא חלק אלמא אסור גם כן רוצה לומר אסור לגמרי מדלא חלק וכל שכן אסור סתמא רוצה לומר אף בהנאה בכל מקום ועוד יש לומר דניצוק הוי חבור ואסור משום שיש בו סכסוך אבל הכא אין שייך כלל דהא הגוי לא שם ידו בפנים אבל מבחוץ על הנקב ואי אפשר לשכשך כמו שכתוב ויש לי דרך אחרת בדברי הרמב"ם ז"ל אלא שאיני רוצה להאריך ויכולים אנו לומר גם כן אלולי דברי רש"י ז"ל שלישנא קמא אתיא כיחידאה והוא משום חבור ולא שם דעתו בענין כחו כלל ולישנא בתרא אינה כיחידאה והוא משום כחו וכל שכן אם נפרש שמה שלמטה מהברזא אסור בשתיה והחבור בצדדין מועיל לענין אסור שתיה ולא לאסור הנאה ואף על גב דהוא חבור לא החמירו בו חכמים כל כך לאוסרו בהנאה רוצה לומר מה שלמטה מהברזא כי מאחר שהוא סתם יינם מדבריהם לא החמירו בו כל כך ואם תאמר לפי זה למה חלקו בין מה שלמעלה למה שלמטה ויש לומר במה שלמעלה איכא כחו אבל לא במה שלמטה על כן יש להחמיר יותר בזה שלמעלה וכן נראה קצת מדברי רש"י בלשון אחרון שכתב כיון דכלו נמשך והוה ליה חבור ואולי יכולים אנו להעמיד לישנא בתרא דלא כיחידאה אף לדברי שפירוש ואידך שרי אף בשתיה ונאמר דחבור לצדדין מועיל לכל היין שבא מכחו דוקא מאחר שיכולים אנו להעמיד לשון אחרון דלא כיחידאה אם כן אי אפשר לנו לפסוק כלישנב קמא דאתיא כיחידאה וראיה לדברי שהרי לא דחה רש"י לשון אחרון אלא מפני שסובר ואידך שרי בשתיה ועוד יכולים אנו לומר דלישנא קמא אוסרת הכל בשתיה ומה שאצל הברזא דהיינו כל קלוח ראשון אסור אף בהנאה ומכל מקום אתיא כיחידאה לענין אסור הנאה בכולו ואם כן אף אם נפסוק כלישנא קמא אין לנו ראיה להתירו בשתיה ואם כן מי זה אשר יעלה בלבו להתיר הכל בשתיה ואין לומר דמכל מקום יכול אדם לפרש שלישנא קמא מתיר הכל בשתיה חוץ מקלוח ראשון והלכה כלישנא קמא דהא רבא עבד עובדא בגישתא ובת גישתא ואסר ולא מצינו מי שחלק עליו בלל ואף רב פפא קבל דבריו ולא אמר הספר ופליגא דרב פפא וגם רבא היה רבו של רב פפא והטעם משום כחו כמו שאמר לשם הספר כי כלי חמרא מגישתא וב"ג גריר שפירש הרמב"ם ז"ל שכל היין היה נשפך אם לא היתה ידו של גוי והוי הכל כבא מכחו ואפילו לפירוש רש"י שפירש מגישתא וב"ג גריד שהרי מאליו עולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהוי ליה כחבית אריכתא שפיר אתא להביא ראיה לאסור מה שלמעלה לברזא שהרי מאליו יורד וכן נראה בהדיא מדברי רבינו תם שכתב דבלא טעם רש"י אין הלכה כרב פפא שהרי קימא לן כרבא בגישתא ובת גישתא וכן כתב המ"ג וההגהות מימוני וכל שכן שיכולין אנו להעמיד לישנא בתרא דרב פפא אליבא דרבא ואם כן צריכים אנו לומר שלישנא בתרא מרב פפא ודברי רבא שניהם אמת והלכה כמו שפסקו רוב הפוסקים ואם נאמר שחולקים כמו שנראה קצת מדברי רבינו תם מכל מקום התלמוד לא חש לדברי רב פפא ואף רב פפא קבל טעם רבא כששמע דבריו

ועוד דאמרינן בפרק ר' ישמעאל ההוא חביתא דאיפקעה לאורכא אדרי ההוא גוי חבקה שרי רפרם לזבוני לגוי וכו' ופירש הרמב"ם ז"ל הטעם משום כחו שהרי כתב דלאורכה מותר משום שאינו כחו ואף על פי שרש"י ז"ל נותן טעם אחר מכל מקום כדי הוא הרמב"ם לסמוך עליו וכל שכן שרש"י אינו סותר אותו טעם ואדרבא כפי פירוש רש"י בהא דרפרם יש יותר להביא ראיה לאסור כל היין שבחבית בשתיה כעובדא דרב פפא דהא טעם רש"י בהא הוא מפני שנוגע ביין בדבר אחר בלי שכשוך כל שכן הכא שנוגע בידו ועיין שפירוש רש"י בהא דרפרם התוספות הסכימו לפירושו ואין לומר שנגע ביין מפיה משוליה דכל חביות שבתלמוד כדי חרש ופיה למעלה וכן פירש רש"י ז"ל כשיושבת זקופה כסדקה מלמעלה למטה וכו' והגוי חבקה ואם תאמר לפי טעם זה של הרמב"ם היה אסור בהנאה שהרי הוא עצמו אסר בהנאה מה למעלה מהברזא וכל היין שבגישתא ויש לומר דיש לחלוק בין כחו לכח כחו דברזא וגישתא עדין דברזא יוצא יותר בקל וכל שכן שיש גם כן קצת נגיעה בידו ואף