רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנה

היין בשתיה אפילו מה שלמעלה מהנקב ושתו היין ואפילו הסמוך לנקב וכשומעי רעדה אחזתני מכמה טעמים כמו שאכתוב ולא האמנתי כי אמרתי בלבי מי זה אשר יעלה בלבו לחלוק על כל אבותינו ורבותינו הקדושים וכל שכן להורות הלכה למעשה בדבריו להתיר וכמה פעמים מצינו שרבינו תם לא רצה לסמוך על דבריו ואלו היה מתיר מה שלמטה מהנקב היתי שותק מטעם זה מאחרי שיש גברי רברבי מתירין אף על פי שהייתי חולק עליו מטעם אסר אין חברו רשאי להתיר וכל שכן כשידע שנאסר כאשר אוכיח אבל להתיר הכל בשתיה לא עלה בלבי עד שעמד אותו ב"ה ודרש שהוא מותר לגמרי ושמהר"ר יודא ס"ל יצ"ו התיר לו ושכך קבל ממנו ועדיין לא שקט לבי עד שהלכתי אצל הרב הנ"ל ושאלתי ואמר לי פעמים בדרך אחד ופעמים בדרך אחרת עד שהפצרתי בו והגיד לי כי דעתו להתיר שאלתיו מאי זה טעם אמר כי הוא סובר כלישנא קמא דרב פפא ואף על גב שרש"י ז"ל פסק דלא כרב פפא ודחה שתי הלשונות מכל מקום האלפסי וכמה פוסקים פסקו כרב פפא וסובר שרוצה לומר כלישנא קמא והביא ראיה לדבריו שהאלפסי לא הזכיר כ"א ל לשון ראשון ודרך האלפסי להניח מה שאינו נראה לו סוף הרבה המשא ומתן בינינו ועדיין עומד בדעתו אמרתי לו איך יעלה בלבו לסמוך על דבריו לעשות הלכה למעשה נגד כל אבות העולם מאחר שאין לו שום גדול שמתיר בהדיא וכל שכן שכל הפוסקים אשר הזכירו דברי האלפס אמרו שהוא פסק כלשון אחרון והוא השיב כי הוא מבין כך ולפי דבריו צריך לומר שהפוסקים לא הבינו דברי האלפסי ואנכי לא אוכל להתאפק מלכתוב דבר זה לכל רבותינו אשר בכל גליות ישראל והשם יודע כי לא לקנות מעלה או לחלוק אני עושה אבל לשם שמים שלא יקום אחד ויחלוק על כל לומדי התורה בחילוק שמעלה בלבו כי אם כן תהפך התורה חס ושלום כי מי האיש המבין אשר לא ידע למצוא חלוקים ואם כן התורה מה תהה עליה ומעתה נעזוב חס ושלום כל הפוסקים והפירושים ויפרש כל אחד כאשר יעלה במוחו

וראיתי שחכמי לוניל תמהו על הרב הגדול רבינו משה ז"ל על שפסק בניטל לחי העליון טרפה ושאל איך עלה בלבו לאסור מה שלא אסר שום גדול והשיב כי היה פשוט לאסור אצל כל הגדולים ואם לר"מ אמרו בזה שהיה גדול מאד וכדי לחלוק והיה מחמיר גם כן ויש לו סברא מדנקט ניטל לחי התחתון כשרה כי הוא ז"ל הוכיח שהחיות תלוי בלחי העליון ולא חלקו עליו הראשונים בפירוש אלא שלא הזכירו דבר זה היה תימא כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין לעלות בלב אדם בזמן הזה לחלוק על כל גדולי ישראל רבותינו הגדולים ז"ל לעשות מעשה כדבריו להקל והתוספות הזכירו בשם רבינו יצחק גבי תינוק אי עושה מעשה יין נסך וכו' וכיון שמימים קדמונים היה אסור בהנאה איך יעלה בלבנו להתירו וכו' ואנו רואים כמה היה קשה לרבותינו ז"ל שיחלוק יחיד על רבים ואפילו עם חכמי זמננו וראיה מרבי אליעזר הגדול בפרק הזהב כל שכן שיהיה קשה שיחלוק עם כל הגדולים והקדמונים, ואלו היה מכוון לפלפל לבד ולהראות דרך בהלכה סבלתי אבל לעשות מעשה כדבריו הוא קשה מאד וכל שכן כי הראשונים הבינו כל התלמוד וידעו לתקן הלשונות ולהבינם ממה שראו במקומות אחרים אבל אנחנו באמת כמעט אין אנו נזכרים על דרך שלם כל שכן מה שלא ראינו לא אוכל לחשוב איך עלה בלבו דבר זה סוף דבר מאחר שהוא מחזיק בדעתו צריך אני לפלפל בדברי תלמודנו וגם בדברי האלפס ז"ל

וזה לשון התלמוד בעבודה זרה בפרק רבי ישמעאל ההוא חביתא דאישתקל ברזא מטיה אדרי גוי אנחי ידיה עילויה א"ר פפא כל דבהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי א"ד אמר רב פפא עד ברזא חמרא אסיר אידך שרי אמר רב יימר כתנאי חבית שניקבה בין מפיה בין מצידיה ונגע בו טבול יום טמאה רבי יודה אומר מפיה ומשוליה טמאה מצידיה טהורה ופירש רש"י אדרי גוי קפץ גוי כל דבהדי ברזא אסיר כל הסמוך לנקב אסור בשתיה לא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך ואידך שרי אף בשתיה דקסבר צדדין לאו חבור הוא ליאסר כל היין ולית הלכתה כוותיה דהא מוקי רב יימר למילתא דרב פפא כתנאי וקם ליה רב פפא כרבי יהודא ויחידאה הוא והלכה כרבים דפליגי רבנן ואמרי בין מפיה בין מצידיה טמאה דכולו תבור עד ברזה כל היין שלמעלה מהנקב אסור דכיון דכולו נמשך אחר הנקב שם הוה ליה חבור ואסור כתנאי איתא הא דרב פפא ולאו דברי הכל הוא שוליה שהיא יושבת שכל החביות שבתלמודא כדים של חרס הם ניקבה מפיה הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון הוי חבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוא חבור אבל ניקבה מצידיה טהורה מכאן ומכאן כרב פפא ורבנן לית להו דרב פפא הילכך לית הלכתא כותיה וכו' אסור בשתיה ומותר בהנאה, עד כאן לשון רש"י ז"ל והוצרך רש"י לפרש האסור רוצה לומר אסור בשתיה מאחר שנראה לו דשרי רוצה לומר שרי לגמרי מדלא חלק כי אינו נראה סברא שקצת יהא אסור בהנאה וקצת יהא מותר אפילו בשתייה, ועוד יש לומר דרש"י ז"ל פירש שרי שרי לגמרי מפני שמעמיד שתי הלשונות כיחידאה וסובר שאם היה ששרי רוצה לומר שרי בהנאה לבד לא היה לשון אחרון כיחידאה וכמו שאזכור עוד ולפי זה נראה שצריך לומר שאותם שסוברים ששרי רוצה לומר בהנאה לבד סוברים שלישנא בתרא לא אתיא כיחידאה ולמדנו מדברי רש"י ללישנא קמא דכל הסמוך לנקב אסור בשתייה לבד ואידך שרי אף בשתיה ומדפירש שהנקב צר ואינו יכול לשכשך שמע מינה דאף ללישנא קמא אם היה הנקב רחב שהיה יכול לשכשך היה הכל אסור ונראה דאף אם לא שכשך ודאי אלא שהוא כענין דיכול לשכשך כגון שהנקב רחב דכולו אסור מדלא קתני ולא שכשך אלא ואינו יכול לשכשך וללישנא בתרא כל היין שלמעלה לנקב אסור בשתיה לבד כי אין חילוק בזה בין לשון אחרון לראשון ומכאן ואילך שרי אפילו בשתיה ונראה דגם ללשון זה מה שלמטה מהברזא אסור אם היה הנקב רחב בענין שיכול לשכשך כדפירש רש"י ולמדנו עוד מדברי רש"י ז"ל ששתי הלשונות אתיא כיחידאה מאחר שדחה שתי הלשונות משום טעמא דיחידאה והתוספות הקשו לרש"י ז"ל כי רב פפא שהוא אמורא פסק כרבי יהודא ופשיטא שהאמורא יכול לפסוק כאחד מהתנאים ומאחר שלא מצינו אמורא אחר חולק על רב פפא יש לומר דהלכה כרב פפא וכן כתב רבינו נסים האחרון בפירושו להלכות אלפסי אלא שהוא פוסק כלישנא בתרא דרב פפא והתוספו' אלא כי הם דוחים דברי רב פפא מטעם אחר שהרי