רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנד

בעלים לקרובים אבל לענין שיהיו קדשיו בכנסת שהוא מתפלל בו מאן לימא לן דהויא אף לקרובים דילמא אינה אלא לבעלים דוקא ולא לקרובים, יש לומר כיון דשמעינן מהכא לגבי פעייא דקרובים נמי במקום בעלים קיימי דאינהו נמי מפעא כמו הבעלים וכיון דמפע פעו בודאי מנטר נטרי להו מגניבה ואבידה ומקלקול וכיוצא בהם וכל עוצמם של בעלים שהקדישום בבית הכנסת שמתפללים בו אינו אלא שיהיו הקדשותיהם שמורים ומקויימים ולא יפול עליהם גניבה ואבדה ולא קלקול אם כן על כרחך לומר דקרובים נמי במקום בעלים קיימי אף לענין זה שיוכלו להוציאם מיד הגבאים להוליכם מיד הגבאים להוליכם בבית הכנסת שהם מתפללים בו וכל שכן כששני הכנסיות יחד בשם כנסת אחד הם נקראים

וכן נמי הא דנסתפק לכון באותן הקדשות שנדרו לקברים והיו בידם כמה שנים ואחר כך נתנום הקברים לקהל שהיו בידם כשאר ההקדשות ועתה כשנחלק הקהל חזרו הקברים ובקשום אם הדין הוא שיחזירום עוד בידם לעשות בהם כרצונם או דילמא כיון שנתנום לקהל ויצאו מתחת רשותם ונכנסו תחת רשות הקהל כבר שבו להיות כשאר הקדשות כל הקהל ויהיה משפטם כמשפט ההקדשות של הקהל

נראה לי לעניות דעתי דהא לא צריכא רבה היא דכיון דבכל דיני הקדשות בתר אומדנא דדעתא קא אזלינן ואומדנא דדעתא דהנהו נודרים שנדרו לקברים אינה אלא שיהיו על פיהם שיעשו בהם כרצונם והקברים מסתמא כשנתנום לקהל לא נתנום כדי שיוציאו המצוה המוטלת עליהם מידם לתת אותה לקהל דאנן סהדי דניחא להו למעבד מצוה בין בגופן בין בממונן כדאיתא בפסחים וכל שכן הכא דלית להו לא טירחא דגופא ולא דררא דממונא אלא אדרבה טובת הנאה של כבוד שרבים צריכים להם אם כן על כורחך לומר שלא נתנום להקהל אלא על דעת לשמרם עם כל שאר ההקדשות שבידם או לקחת הריוח מהם לא שיפזרום הם ומכיון שלא נתנום בידם אלא לשמור ולא לחלק צריך להחזירם להם בלי ספק ואפילו אם תמצא לומר שנתנום להם כדי שיחלקום לעניים או שיפזרום לאי זו מצוה שיראה להם מכל מקום כיון שעדיין בידם הם ולא פזרום בשום מקום שיוכלו הקברים לחזור בהם וליטול אותם מידיהם מידי דהוה אמי שהרשה לאחד ליטול מעות שיש לו ביד חברו שיכול לחזור בו לבטל השליחות להרשות אחר במקומו והא דתניא בגטין פרק האומר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור ואיבעיא להו הילך לר' נתן כזכי דמי או לאו כזכי דמי תא שמע הולך גט זה לאשתי רצה לחזור יחזור הילך גט זה לאשתי רצה לחזור לא יחזור מאן שמעת ליה דאמר בהולך רצה לחזור יחזור רבי נתן וקאמר בהילך רצה לחזור לא יחזור שמע מינה הילך כזכי דמי שמע מינה ליכא למידק דהוא הדין נמי בנדון דידן כיון שנתנו הקברים ההקדשות שבידם לקהל ואמרו הי לכם ההקדשות שבידנו הוה ליה כאלו אמרו להם בפירוש שיזכו בהם לעניים ולשאר צרכי הקהל ושוב אינם יכולים לחזור דשאני התם דבזכיתו זכתה בו אשתו וכיון שזכתה אשתו שוב אינו יכול לחזור והוא הדין נמי מי שאמר לקהל זכו באלו המעות לעניים כיון שזכות הוא להם אמרינן זכין לאדם שלא בפניו ובזכייתם זכו בהם העניים כדגרסינן בקמא פרק שור שנגח ד' וה' ההוא גברא דתקע לחבריה שלחיה רב טובי בר רב: מתנה לקמיה דרב יוסף סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן ופשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ליה נתביה לעניים הדר אמר ליה נתביה נהלי אזיל ואברי ביה נפשאי אמר ליה רב יוסף כבר זכו ביה עניים ואף על גב דליכא עניים הכא אנן יד עניי אנן דרב יוסף גבאי הוה כדאיתא בשלהי החובל וכתבו התוספות בשם רבינו חננאל ז"ל דבלא יד עניים נמי הוה מחייב באמירה כדדרשינן בפרקא קמא דראש חשנה בפיך זו צדקה אלא שבלא יד עניים אנן היה יכול ללוות לפי שעה להרויח בו נפשו ואחר כך לפרוע אחר לעניים אבל השתא דזכה בו הגבאי שהוא במקום יד עניים שוב אי אפשר ללוות לעשות בו צרכיו ואחר כך לפרוע כדאמרינן בפרקא קמא דערכין האומר סלע זה לצדקה עד שלא בא ליד הגבאי מותר לשנותו משבא ליד הגבאי אסור לשנותו אבל בנדון דידן שאין כונת הקברים להוציאם מתחת רשות העניים או מתחת צרכי צבור שהרי הנודרים משעה שנדרו אותם לקברים להתפזר על ידם כבר זכו בהם העניים ועכשיו שחזרו בהם ורוצים להוציאם מיד הקהל אינו אלא כדי שיפזרום הם לעניים או לאיזו מצוה אחרת שיראה להם ושיהיה להם טובת הנאה הזאת ומכיון שכן הוא אף על פי שאמרו להם לקהל בפירוש הא לכם המעות שהם מעות של הקדש שתפזרו אותם לעניים ולכל מקום שיראה לכם ויהיה הטובת הנאה הזאת לכם אף על פי כן יכולים לחזור בהם להוציאם מיד הקהל שיפזרום הם ושיהיה הטובת הנאה הזאת להם כפי דעת הנודרים ולא לקהל דלא שייך הכא לומר דבזכייתם זכו בה העניים מכיון שהם עצמם אין כוונתם לתת אותם אלא לעניים ואין זה דומה אלא למי שהרשה לאחד שיכול לבטל הרשאתו מזה לתת אותה לאחר שיש בידו לחזור בו לתתו למי שירצה זהו הנראה לי לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא מזרחי נד

אליכם אישים אקרא וקולי אל לומדי תורה אל נא תשאו פני איש ופני גדולים אל תהדרו פה בשאן אירע מעשה בימי הבציר בחבית יין שנשמט הברזא מהחבית והחבית היה קצת רחב כמו שנוהגין פה בבציר ובא גוי והניח ידו על הנקב ובא המעשה לישאל בבית הכנסת לפני ואמרתי שנראה לי שכל היין אסור בשתיה כפי מנהג המקום הזה שאין אוסרין סתם יינם רק בשתיה ואמר, הטעם שאין שום גאון או פוסק שיתיר מה שלמעלה מהברזא והוא דוחק לומר שהעליון יהא אסור והתחתון מותר בשתיה וכל שכן למאן דאמר ניצוק חבור כאשר פסקו רוב הפוסקים וכל שכן שזה יותר מניצוק ואפילו מאן דפליג בנצוק יש לומר דמודה בהאי כאשר כתבו הגדולים. ועוד שהנקב היה רחב וקרוב הדבר שהכניס הגוי ידו לחלל החבית או לחלל הקנה שהיה תחוב בחבית ועוד שלא היה הפסד כמעט כלל למוכרו לגוים ונמנע לשתותו, אחר כך נאמר לי שקצת מהלומדים אשר חוץ לעיר הזה התירו כל