רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנא

עניים שקלי ודיינים מיפסלי ומשני בעניים דרמו עלייהו והדר פריך אי דקיץ להו נתבו תרי מינייהו מאי דקיץ להו והדר נידינו דהשתא לאו נוגעין בעדותן הוו ומשני דלא קיץ להו אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורם של עניים נותנים להם וכל זמן שיש מאותן המנה לא יתנו להם כלום ואם כן מכיון דאית להו מאותן המנה הנאה נוגעין בעדותן הוו ואי בעית אימא לעולם דקיץ להו ואפילו הכי ניחא להו לבני העיר דלהוי הנאה לעניים דכיון דרוח רוח כלומר כל זמן שיש מעות לעניים שלהם לא יתנו להם הקצב הקצוב להם כיון שאינם צריכים לו והרי יש להם לבני העיר ריוח בזה ומשמע מיהא דאפילו בקיץ להו אמרינן דאיכא ריוחא לבני העיר דהיכא דרוח רוח וכל שכן בלא קיץ להו ולא בהקדשות העניים בלבד אמרו זה אלא אפילו בשאר הקדשות שאין לעניים חלק בהם כגון ספר תורה לקרא בו בבית הכנסת ומנורה להאיר בו ושמן למאור וספרים ללמוד בהם הקהל וכיוצא בכולהו אמרינן דאין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראייה מאנשי אותה העיר משום דאית להו הנאה לאנשי אותה העיר מנייהו, כדתניא בפרק חזקת הבתים בני העיר שנגנב ספר תורה מהם אין דנין בדייני אותה העיד ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ומפרש תלמודא משום דספר תורה לשמיעה הוא דעביד וכיון שהן נהנין בשמיעתו נוגעין בעדותיהו הוו, ובתשובה להרב רבינו אשר מצאתי כתוב בלשון זה לכן גם במאור של בית הכנסת נהנין בו מאד כל בני העיר כשיש מאור יפה בבית הכנסת שלהם וגם בספרי הקהל שילמדו בהם עניי עירם כי גנאי גדול הוא להם שילכו בטלים מחסרון ספרים וכל שכן תכריכי מתים דהיינו מידי דרמי על בני העיר לקבור מתי מצוה ומה שכתבת מה יהיה על כל ההקדשות שבעולם כל מי שיחזיק בהם לא יוכלו שכניו להעיד דע שאם יש גבאים בעיר נאמנים על כל בני העיר שקבלום עליהם והאמינום גם בדבר שידוע לרוב בני העיר או לטובי העיר נראה לי שמוציאין מיד המחזיק בלא בית דין ובלא עדים אחרים ויש להביא ראיה מפרק אלו מגלחין דאמר רב יוסף האי צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה ופירש רש"י דפסיקא ליה הדין ידון ומוציא מבעל חובו בעל כרחו ויכול לנדותו על דינו עד כאן לשונו הרי לך בהדיא דלא להקדשות דעניים בלבד אמרו אלא גם לכל שאר הקדשות שאין לעניים חלק בהם אמרו זה ואם כן מכל הני משמע שכל מיני ההקדשות שבעולם הנמצאים בזמנינו זה בכלם יש לבני העיר הנאה מהם ובכללם אין דנין בדייני אותה העיר ולא מביאין ראיה מהם מפני שהם נוגעין בעדותן בהם וכיון שכן הוא אם כן הוה ליה לגבי ההיא הנאה דמטייא להו מכל הני הקדשות כממון השותפין שהוא נחלק על פי הגברים ולכן כשנחלקו אנשי הקהל לשני חלקים ומתפללים אלו לעצמן ואלו לעצמן שורת הדין נותנת שיחלקו כל אותן הקדשות הנמצאות לקהל על פי מספר הגברים מאחר שלכולם יש להם הנאה מהם זו היא הדעת הנראת בתחלת הענין ולפום ריהטא, אבל משבשתא היא שמאחר שכל דיני הקדשות אינן נידונין אלא על פי האומדנא כדאוכחנא לעיל ואומדנא דדעתא היא דכל הנודרים ומתנדבים על דעת כל בני העיר או על דעת רובן או על דעת שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר או על דעת טובי העיר שנתמנו מכל הקהל הן נודרין לא על דעת מעוט בני העיר או על דעת ז' טובי העיר שלא נתמנו מכל אנשי העיר ושלא במעמד אנשי העיר אם כן כל אותם ההנאות המגיעות להן לבני העיר מאותן ההקדשות אינן רק על פי הסכמת כל הקהל או רובו או על פי הסכמת טובי הקהל שנתמנו מכל הקהל להתנהג על פיהם או על פי שבעה טובי הקהל הם עשו מה שעשו במעמד אנשי העיר ואין שם מוחה בידם ומכיון שכן הוא אין ראוי שיהיו כל אותן הקדשות אלא תחת רשות רוב הקהל לא תחת מיעוטן ואם כן בנדון דידן נמי שנחלקו הקהל לב' כתות כל אחת מתפללת לעצמה והכת האחת מהן היא רוב הקהל וגם שלא היו הם הנפרדים אבל הם עומדים על הכנסת הראשון שבררו אותו כל הקהל טרם החלוק במקום שנודרו שם כל ההקדשות שנתבטלה בעונותינו הרבים מגזרת המלכות וגם כל עניי הקהל אשר עקר כל ההקדשות שלהם לא נעשו אלא בעבורם הם עמהם וגם הפרוד שנפרדו מהם מעוט הקהל שלא כדין עשו מה שעשו שהרי היה להם להמשך אחר רוב דיעות הקהל כפי מה שגזרה תורתינו הקדושה אחרי רבים להטות ואפילו אם היו המועטים יותר עשירים ויותר חכמים מהמרובים כדאוכחנ' לעיל, הנה מכל אלו הפנים שורת הדין נותנת שיתנו כל ההקדשות בידי הכת הגדולה שיעשו בהם כרצונם אם להפקידם ביד מי שירצו ואם לפזרם באי זו מצוה שירצו, וגדולה מזו אני אומר שאפילו הם אינם רשאין לקבוע כת לעצמם מכיון שמתחלה שלא כדין נעשת אבל ראוי שילכו להתפלל עם הכת האחרת ולהשלים עמהם ויהיו כלם לאחדים כאשר היו בראשונה כדי שתתקיים גזרת תורתינו הקדושה דאחרי רבים להטות במקומה ואחר כך אם ירצו יחיד או רבים לצאת מחמת שאין הבית מכילה אותם או מחמת סבות אחרות שאינן מחמת חלוק הדיעות שביניהם הנה הרשות בידם אבל שיצאו מאותו כנסת מחמת שהם רוצים לקיים דעותיהם ולבטל דעת הרבים הפך גזרת התורה הוה ליה כמו הדיינים שנתוועדו ושמעו דברי הבעלי ריבים וכשנחלקו בדיעותיהם באותו דין וראו המועטים שרבו דיעות החולקים עליהם קמו והלכו להם ולא רצו לקיים גזרת אחרי רבים להטות שהם עוברים במצות עשה דאחרי רבים להטות. ומעתה אין צורך להשיב על מה שנסתפק לכם אם תהיה החלוקה לחצאים או על פי מספר הגברים מאחר שכבר נתברר שאין כאן מקום לחלוקה אבל היכא דנחלקו הקהל לשתי כנסיות מפני שאין המקום מכיל את כלם או מחמת שום סבה אחרת לא מפני חלוק דיעותיהם והיה החלק האחד יותר מהחלק השני ונתרצו כלם לחלק כל ההקדשות שלהם רק שנסתפקו באופן החלוק אם יהיה לחצאים מאחר שכל חלק מהם הוא כנסת לעצמו או על פי מספר הגברים אז שורת הדין נותנה שיהיה החלוק לפי מספר הגברים מכיון דאית להו לכלהו הנאה וריוח בהנהו הקדשות דכל זמן שהן בעין יש להם ריוח לענייהם וכיון דרווח רווח וגם שיש להם עזר גדול לפזר מהם לצרכי צבור כדאמרן ואם כן כל אותן ההקדשות לגבי אותה הנאה דמטייא להו הוה ליה כממון השותפים מאחר שכלם נהנים מהם וכמו שנחלק ממון השותפים על פי מספר הגברים המשותפים לו כן ראוי שיחלקו כל ההקדשות על פי מספר הגברים הנהנים מהם מאחר שהם כמו