רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קנ

קמיירי כדלעיל אבל לפירוש הרמ"בם והרי"ף ז"ל אין צורך לכל זה דאפילו אם תמצא לומר דאיכא סתם מקדישים בזמן זה ושסתם מקדישים בזמן הזה צריכין גניזה או אבוד כדתניא בעבודה זרה מכל מקום כיון שאפשר לפדותן בדבר מועט מדאורייתא אפילו בפרוטה ומדרבנן בארבעה זוזי וכשיוליכם לים המלח ישארו ההקדשות ברשות הקהל להשתמש בהם כרצונם הוה ליה כשאר הקדשות דעניים שהרשות ביד הקהל לעשות בהם כרצונם ואם כן שייך בהו שפיר אומדנא דדעתא כמו דשייך בשאר הקדשות דעניים כדפרישית, ולרווחא דמילתא כתבתי כל זה אבל בנדון דידן אין אנו צריכים לכל זה דהא כיון דכל ההקדשות דנדון דידן הקדשות דעניים הם דאם לא כן היו טעונים גניזה אם כן האומדנא דלעיל במקומה היא עומדת דכל הנודרים וכל המקדישים על דעת כל הקהל או רובו הן מקדישים וכאלו התנו בפירוש שיהיו כל אותם ההקדשות תחת רשות רוב הקהל וכיון שמקדישים עצמם לא הקדישום אלא אדעתא דהכי מי הוא זה שיוכל לבטל דעת המקדישין להפקידם ביד מעוט הקהל או לפזרם הם כרצונם ורוב הקהל יהיו בטלים אצלם. ואם תאמר מאי נפקא מינה אם סתם הקדשות בזמן הזה הם לעניים או לבדק הבית והלא אפילו אם תמצא לומר שהם לעניים אכתי איכא למימר דמכיון דלא קיץ להו הוה ליה ממון שאין לו תובעין דהא עניים לא מצו תבעו להו משום דלכל חד וחד מצי למימר לאו לדידך קא יהיבנא להו אלא לאחריני כדתניא בשילהי פרק החובל לשמור ולא לאבד לשמור ולא לחלק לעניים ופירש רש"י ז"ל ועניים לא מצו תבעי דלכל חד וחד מצי אמר לאו לדידך קא יהיבנא אלא לאחריני אותם שהפקידום נמי לא מצו תבעי כדאמרינן בסוף פרק החובל ההוא ארנקא דצדקה דאתא לפום בדיתא אפקדיה רב יוסף גבי ההוא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייביה רב יוסף אמר ליה אביי והתניא לשמור ולא לחלק אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא טעמא דמיקץ קיץ הא אי לאו מיקץ קיץ להו פטרינן ליה ואם כן בנדון דידן דלאו מיקץ קיץ הוא אי הוה פשע בהו ונגנבו או נאבדו הוה פטרינן ליה לגמרי כל שכן דלא מצו תבעי להו לאפוקינהו מידייהו לא הוא דשאני התם דכי אפקיד רב יוסף גבי לחלקן לעניים הוא דאפקדינהו דאם לא כן מאי קא פריך ליה אביי לרב יוסף והתניא לשמור ולא לחלק לעניים וכיון דלחלק לעניים הוא דאפקדינהו גביה תו לאו דמפקיד הוו משום הכי אי לאו דקיץ להו לא הוו מחייב ליה רב יוסף דמאן קא תבע להו עניים לא מצו תבעי להו דלכל חד וחד מצי אמר לאו לדידך קא יהיבנא אלא לאחריני רב יוסף לא מצי תבע להו דכיון דלחלק לעניים יהבינהו ניהליה כבר יצאו מכח רשותו ואין כאן מפקיד אבל בנידון דידן שאותם שהפקידום להם לא הפקידום לחלק אלא לשמור שבזה לא יצאו עדין מכח המפקידים מצו למתבעינהו מינייהו ואם פשעו עו בם הנפקדים ונגנבו או נאבדו מחיבי לשלומי להו כדין כל ש"ח שפשע דהא רב יוסף אי לאו דיהבינהו ניהליה על מנת לחלקם לעניים לא הוה מחייב ליה לשלומי אף על גב דלא קיץ להו לעניים כדין כל נפקד כשפשע בפקדון ואף על גב שלא הופקדו בידם מיד הגבאים אלא שהקהל בררו ברורין מתוך הקהל שיהיו ההקדשות בידם בזה אחר זה ואחר כך הגדילו ביניהם הם בעצמם או הקהל בעבורם ויצא להם על פי הגורל מי יהיה הראשון מהנפקדים ומי יהיה השני ומי יהיה השלישי וכן על הסדר הזה עד שישלם מספרם ואלה שהם בידם היום לא הגיעו בידם לא מהקהל ולא מהגבאים אלא מאותם שהיו בידם שהיו קודמים מהם על פי הגורל אין בזה הפרש כלל דשלוחו של אדם הוא כמותו לכל דבר ואם כן אין הבדל שיהיו המפקידים הקהל בעצמם או שלוחם ומאחר שכן הוא אם כן הרי הוא כאלו הקהל כלו הם שהפקידום לאלה שהם בידם היום וכיון דקימא לן ברובו ככולו כדאיתא בהוריות כדלעיל אם כן הרי הם מחויבים מכח הדין להחזירם לרוב הקהל שהם במקום כל הקהל והם יתנו אותם לכל מי שירצו או יפזרום לאי זו מצוה שירצו, וכל זה אם לא נשאר שום אחד מהברורים אבל שיעשו כל הברורים כל אחד את משמרתו כפי מה שיצא להם על פי הגורל אכל קצת מהברורים שעדיין לא שמשו את משמרתם שיצאה להם על פי הגורל שהגרילו ביניהם הם מחויבים מכח הברירה ההיא אשר היתה מכל הקהל יחד בכללו טרם החלוק שיתנום לאותה הברורים שהגיעה משמרתם שהם אחריהם על פי הגורל ההוא אפילו אם יהיו הברורים האלה שהגיע משמרתם אחריהם מאנשי הקהל המועט כיון שכבר נתבררו על פי כל הקהל בכללו ולא יוכלו הקהל לחזור בם כל שכן אם יהיו מהקהל המרובה דבהא לית דין ולית דיין מאחר שברירתן היתה על פי כל הקהל וגם עכשיו מסכימים בהם רוב הקהל אם כן כבר יצא לנו מזה דאף על גב דבההוא עובדא דשילהי פרק החובל הוה מפטר הנפקד אי לאו דהנהו עניי דפום בדיתא הוה קיץ להו משום דלא הוו ליה תובעין לא מהמפקידים ולא מהעניים הכא בנדון דידן איכא תובעין בין מהמפקידים מכיון דלשמירה הוא דיהבינהו נהליהו ולא לחלקם לעניים בין מהעניים עצמם אי בעית אימא כדאמרן דנהי דלא מצו למתבע להו לנפשייהו משום דמצו אמרי להו לאו לדידכו יהבינן להו אלא לאחריני מכל מקום מצו למתבע להו כדי לאפוקינהו מידייהו דהני שהם מוציאים אותם מכלל העניים ואיב"א משום דעניי הקהל הזה אינם כשאר עניי הקהלות שהן מועטים ודי להם להתפרנס מן הצדקה הנעשת בכל שבת או בכל שתי שבתות כמנהג הקהלות וההקדשות הן עומדות בידם לשאר העניים ולזווגים ולשבוים וכיוצא בהם אבל אלה העניים של הקהל הזה הם כל כך רבים שאין הצדקה הנהוגה מספקת להם והם נעזרים מההקדשות שלהם בהכרח או מפירותיהן וכל שכן עכשיו שנפרד הקהל ונתמעטה הצדקה מאד והם צריכים בהכרח להעזר מהקדשות שבידם או מפירותיהם והוה ליה כעניי דפום בדיתא דקיץ להו דהוו תובעין וכיון שכן הוא מעתה יש להם לתבוע אותו מידן להפקידן ביד מי שיש להם רווח בעכוב שבידו וכיון שהדברים ידועים דלא ניחא להו לעניים כלל אלא שיהיו ביד אנשי קהלתם שהם מתפללים עמהם מכמה אנפי הרי הנפקדים מחויבים בהכרח להחזירם לרוב הקהל או לאותו הממונה שנתמנה מפי כל הקהל על פי הגורל שהגרילו ביניהם

ואף על פי שיש פנים אחרים שנראה שיש להוכיח מהם שהדין הוא שיחלקו כל אותם ההקדשות על פי מספר הגברים כדמשמע מההיא דפרק חזקת הבתים דתניא האומר תן מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ופריך בגמרא ותסברא