רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קמט

על מנת כך פודה אותה הרוצה לפדותה ואחר כך כתב המקדיש כל נכסיו ואחר כך גרש את אשתו וגבתה את כתובתה מן הפודה ההקדש אינה גובה עד שידירנה הנאה וכו' וכן אין נאמן לומר אחר שהקדיש מנה לפלוני עלי או כלי זה של פלוני הוא שמא יעשו קנונייא של הקדש וכו' במה דברים אמורים בבריא אבל חולה שהקדיש כל נכסיו ואמר אחר שהקדיש מנה לפלוני עלי נאמן שאין אדם עושה ערמה על ההקדש בשעת מיתתו וכן כתב בהלכות לוה ומלוה בפרק י"ח עבד ש שעשאו רבו אפותיקי ושחררו אף על פי שכתב לו לא יהיה לך פרעון אלא מזה יצא לחירות וכן אם הקדישו שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין עין מידי שעבוד ומסיים בה המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השעבוד וכשפודין הקרקע מיד ההקדש אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת שיתן לבעל חוב את חובו ולאשה את כתובתה כו' הרי שחבר מאמרו של רבא שאמר חמץ שחרור והקדש מפקיעין מידי שעבוד עם ההיא דערכין דהמקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה וכו' ועם ההיא דגט פשוט דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואח"כ אמר מנה לפלוני בידי נאמן ועם ההיא דשבועות נשבעין לקטן ולהקדש הנראים כסותרים וכתב תחלה מאמרו של רבא להורות הדין שההקדש מפקיע השעבוד אף על פי שהוא קדום ואחר כך חזר ואמר אבל כשיפדה ההקדש וכו' עד משביעין את האשה או הבעל חוב ושאר כל הנמשכין אחריו ללמדנו שכל אותם המאמרים הנראים כסותרים עם מילתיה דרבא אינן לאחר שנפדה ההקדש אלא לפירוש רבינו תם והסמ"ג ושאר כל הגדולים הנגררים אחריהם דלעיל מאי איכא למימר הא לדידהו לא מצינן לפרושי מילתיה דרבא לא כפי התירוץ הראשון שהרי לא חלקו אלה בין ההקדשות שקדושתם קדושת הגוף לשאר ההקדשות שאין קדושתן אלא קדושת דמים שהרי בשניהם יחד סוברים שאין להם פדיון בזמן הזה לא שנה אותם שקדושתם קדושת הגוף לא שנה אותם שקדושתם קדושת דמים כשהן מטלטלין ולא כפי התירוץ השני שהרי הם סוברים ששני המאמרים יחד לאשמועינן דינא קאתו לא שהאחד מהם דינא והאחר תקנתא כדפירש הרי"ף, וליכא למימר דמצו לפרושי דמילתיה דרבא מיירי במטלטלין לא שנא קדושתן קדושת הגוף ולא שנה קדושתן קדושת דמים דלית להו פדיון, והמאמרים הנראים כסותרים מיירי בקרקעות שקדושתן קדושת דמים דאית להו פדיון ולפרש ההיא דמצות צד שכתב בו הסמ"ג והקדש שאמר רבא דוקא קדושת הגוף כגון בהמה למזבח אבל קדושת דמים דפקעה על ידי פדיון אמרינן התם דאתי מלוה ופריק מן ההקדש בדבר מועט וכו' בקדושת דמים דקרקעות קאמר דאי מטלטלין הא לא פקעי על ידי פדיון אעפ"י שאין קדושתן אלא קדושת דמים שהרי הוא עצמו כתב במצות קל"ב מסקינן בפרק המקדיש את שדהו שמותר לפדות בזמן הזה את ההקדשות של קרקעות שאינן ראויות לבלוי וכו' משמע דוקא קרקעות שהן ראויות לבלוי אבל מטלטלין לא הא ליתא דמכיון שלא הבדילו בין קדושת הגוף לקדושת דמים וסוברים ששניהם מפקיעים מידי שעבוד מה לי פקעה על ידי פדיון מה לי לא פקעה הא כח קדושתן לעניין ההפקעה אחד הוא וכיון שהפקיעו שוב אין לו לה פרע ממנו דהא לדידהו לא שייך ההוא טעמא דשני לקוחות דהרמב"ם ז"ל שאם היו סוברים הם הטעם ההוא למה הוצרכו לפרש מילתיה דרבא בקדושת הגוף שאין לו פדיון דילמא אפילו בקדושת דמים שיש לו פדיון קאמר וכשפדו אותו חוזר ונפרע מן הפודה אותו מידי דהוה משני לקוחות וכן מצאתי באור זרוע הגדול בפרקא קמא דעבודה זרה שכתב שכבר היה מעשה בהרב רבי אליעזר ב"ר יצחק ז"ל מפרגא שמצא בארץ רוסיא ספר אחד שהיה כתוב עליו פלוני נתן ספר זה להקדש וצוה לשמרו שאסור ללמוד בו דהקדש אסור בהנאה ולא אפשר לו בפדיון דהמקדיש מטלטלין בזמן הזה אין להם תקנה רק הקרקעות יש להם תקנה בפדיון כדפירש רבינו תם ז"ל מיהו היכא שהיה דעתו לייחד ספריו לצורך שילמדו בהם או שרצה לייחד ממונו לצדקה ואמר אני נותן ספר זה להקדש או ממון זה להקדש וכשראה שנאסר הספר או הממון וטעונין גניזה היה מצטער או אפילו אם אין אנו רואים אותו מצטער פותחין לו בחרטה ואומרים לו אלו ידעת שבדבור זה שאמרת הרי הם הקדש הם נאסרין וטעונין גניזה היית אומר בלשון הזה וכשהוא אומר לאו מתירים לו מיד ואומרים לו שייחד אותם למה שהוא רוצה ואל יאמר בלשון זה דקימא לן דיש שאלה להקדש כההיא דפרק יש נוחלין דאמר מר מה להלן ראשי מטות אף כאן ראשי מטות למאי הלכתא אמר רב ששת לומר דיש שאלה להקדש ופירש רבינו שמואל ז"ל דיש שאלה להקדש כמו שיש שאלה בנדרים בנדרים כתיב לא יחל דברו והוא הדין לכל הקדשות שאם שחט קדשים בחוץ ונתחיב כרת הולך אצל חכם להתיר לו הקדשו וימצא לו פתח של חרטה ועוקר את ההקדש מעיקרא ועבדיה כהקדש טעות דאיגלי מילתא למפרע דלא הוה הקדש מעולם ונפטר מכרת והוא הדין לכל דבר הקדוש במוצא שפתיו כגון תרומה ומעשר דאי בעי מיתשיל עלייהו וחוזרים לטבלן כדאמרינן בנדרים שילהי פרק הנודר מן הירק הא למדת דיש שאלה להקדש ואפילו למפרע היכא שכבר נהנה ממנו כל שכן שישאל עליו קודם שנהנה ממנו ואם תאמר הא דאתינא עלה שהיה בדעתו לייחד זה הספר כדי שילמדו בו או אלו המעות לצדקה נמצא כשאמר הרי הם הקדש זהו הקדש טעות ואפילו שאלה לא יצטרך לא היא דהיכי דמי דהוי הקדש טעות כגון שהיה סבור שהוא חפץ זה והקדישו ונמצא אחר כגון שור שחור ונמצא לבן אבל הכא דעתו על ספר זה ועל אלו המעות ובלבו היה שילמדו בספר והמעות שיהיו לצדקה הלכך הוו להו דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים הלכך חל עלייהו ההקדש וצריך שאלה והרב ר' אליעזר זצ"ל שצוה לגנוז הספר ולא אמר לישאל עליו שמא מת המקדיש או הלך למדינת הים עד כאן לשונו משמע דלדעת רבינו תם ז"ל לית להו להני סתם דבזמן הזה שהם תקנתא אלא בקרקעות אבל במטלטלין לית להו תקנתא אלא על ידי שאלה אם הבעלים קיימים ואם לאו צריכים גניזה הלכך על כרחך לומר דכל הני הקדשות דהאידנא שנוהגים בכל תפוצות הגולה שיהיו ברשות הקהל לפזרם לעניים ולזווגים וכיוצא בהם ואף לצרכי צבור או שכולם הם מקדישים אותם בפירוש שיהיו לעניים או לכך ולכך כדלעיל או כדכתב המרדכי בשם רבינו ברוך וכן מצאתיו בהדיא בספר התרומה דהשתא לא דיקי אינשי בלישני ודעתן הוא שזה הדבור לצדקה