רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קמו

דעלמא כדתניא בספרי באחד שעריך יושבי עירך קודמים מיושבי עיר אחרת והוו להו כתובעין אף על גב דלא קיץ להו דומייא דעניי דפומבדיתא דקיץ להו כדאיתא בשלהי פרק החובל וכל שכן בנדון דידן שכבר נפלה קטטה ביניהם ואיכא איבה בין שתי הכתות בלי ספק ומסתמא לא ירצו אלו הנפרדים שיתנו מאותן הקדשות לאלו העניים הנמצאים עם הכתה שכנגדם מאחר שלא נמשכו אחריהם להתפלל עמהם כל שכן אם גלו דעתם בפרוש שאין רצונם לתת צדקה לא שום פרנסה לשום אחד מעניי הקהל הגדול שהם מהכת שכנגדם שבענין זה הם תובעים גמורים מאחר שהוציאום מכלל העניים שלא יהיו אפילו כשאר עניים דעלמא שאפילו אם תרצה לומר שאלו העניים אף על פי שהם עניי הקהל והם קודמים לכל שאר עניים דעלמא מכל מקום אינם כתובעים ומצו למימר להו לאו לדידכו קא יהיבנא אלא לאחריני מכל מקום הני מילי לענין שלא יהיו הם יותר מעולים משאר עניים אבל לענין שיהיו הם יוצאים מכלל העניים שלא יחלקו להם פשיטא ופשיטא שהם תובעים גמורים שיוציאו ההקדשות מידם שלא יהיו תחת רשותם אלא ברשות אחרים שיחשבו אצלם בכלל כל העניים שבזה לא יוכלו להשיב להם לאו לדידכו קא יהיבנא אלא לאחריני שהם אינם תובעים שיחלקום להם אלא שיהיו בידי אחרים שאינם מוציאים אותם מכלל העניים דבהא ליכא מאן דפליג שיש להם דין ואין זה צריך לפנים שאפילו אם נאמר שאינם אלה לבדם עניי עירם מאחר שעניי כל הקהלות יחד הם דרים בעיר אחד עמם וכלם בשם עניי עירם הם נקראים דפירוש ולא עניי עיר אחרת אינה אלא לצורך אותם העניים ששולחים צדקה בעיר אחרת כדכתב רבינו יצחק בר' ברוך מכל מקום לענין זה שהם תובעים שיוציאום מתחת רשותם שיהיו ברשות אחרים שאינם מוציאים אותם מכלל עניי ישראל ודאי יש להם תובעים כל שכן כשאין זה אמת שהרי אין לומר שעניי כל הקהלות נקראים עניי העיר אלא כל בני העיר כלם משותפים בכל עניניהם אבל היכא שהם נחלקים לחבורות חבורות וקהלות קהלות הוה ליה כל עניי קהלה וקהלה כעניי עיר אחרת שבזה אפי' רבי יצחק בר' ברוך מודה בו ז עד כאן לא פליג אלא בעניים ש שבאו מעיר אחרת לעיר זו שאינם נחשבים לעניי עיר אחרת מאחר שכבר באו לכאן אבל בחלוק חבורות לא יחלוק בו שכודאי כל חבורה וחבורה היא חשובה כעיר לעצמה כדאיתא בשלהי מועד קטן אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה רב המנונא איקלע לההוא מתא שמע קל שיפורא דשכבא חזא להנהו אינשי דקא עבדי עבידתא אמר להו להוו הנך אינשי בשמתא לאו שכיבא איכא במתא אמרו ליה חבורתא איכא אמר להו אי הכי שרי להו פירוש שמחלו אנשי העיר הזאת לכל חברה וחברה שתהיה ל לעצמה שאין אנשי חברה זו מתעסקין למיתי חברה זו שכל חברה מתעסקת עסקת במיתיה ויש לה בית הקברות בפני עצמה, ואם תאמר תינח בכל אותן הקדשות שפרשו נודריהן שיהיו לעניים או לזווגים וכיוצא בהן או פירותיהן דאית להו לקהל כח בהם לשנותן לכל מה שירצו משום דעת הקהל נודרין מה שנודרין אלא בסתם הקדשות שלא פירשו הנודרים שיהיו לעניים או לזווגים וכיוצא בהן מאי איכא למימר הא לא שייך הכא אומדנא דדעתא שהרי אין אלו ההקדשות מאותם הקדשות התלויים ברשות הקהל לעשות בהם כרצונם כההיא דפרק קמא דבתרא דקתני רשאין בני העיר וכו' דהתם בקופה ותמחוי קמיירי אבל סתם הקדשות לבדק הבית הם ולא לעניים כדתנן בשקלים פרק רביעי דתרומה המקדיש נכסיו והיתה בהם בהמה ראויה למזבח זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות לצרכי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים בבדק הבית ורבי יהושע אומר זכרים עצמם יקרבו עולות ונקבות ימסרו לצרכי שלמים ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית אמר רבי עקיבא רואה אני את דברי רבי אליעזר שהשוה את מדותיו ולא אמר כר' יהושע שחלק את מדותיו ואמר בקצתם שיהיו עולות ובקצתם שיהיו לבדק הבית והלכה כרבי עקיבא ואף על גב דסתם חרמים לכהנים הם ולא לבדק הבית כדתנן רבי יאודה בן בתירא אומר סתם חרמין לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו אם כן למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא ליי. שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים והלכה כחכמים ומכיון שכן הוא אם כן כל אותם סתם הקדשות שהם בידם דלא שייך בהו לומר סתם מקדישים על דעת הקהל הם מקדישין דהא לית להו לקהל רשות לשנותם כיון דלבדק הבית הם מוקצים ועומדים מאן קא תבע להו הא לית להו תובעין ובפרק הזרוע אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם אי בעית אימא משום דכתיב זה ואי בעית אימא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין ופירש רש"י דמצי למימר לכל כהן וכהן לאו לדידך קא יהיבנא לכהן אחר הוא דקא יהיבנא כל שכן הכא דליכא תובעין כלל הא לא קשייא דהא דאמרינן סתם הקדשות לבדק הבית הני מילי בזמן שבית המקדש קיים שאנו צריכים להם כדי לחזק את בדקו אבל בזמן הזה שאין לנו מקדש בחטאינו לחזק את בדקו מסתמא לא הקדישום אלא לעניים וכן מצאתי בתשובה להרשב"א ז"ל שכתב דסתם מקדשים בזמן הזה לעניים הוא שאין מכירים הקדש בדק הבית כדאיתא בנדרים גבי חרמין וכן מצאתי בספר התרומות בשער מ"ג בענין שלישי שכתב הלכך אנן דלית לן מידי בזמן הזה דלהוי מסתמא הקדש אלא לצורך עניים בלבד הוה ליה כמאן דזבנינהו להדיוט אלא המוקדם קודם זוכה בהם מיהו אם הקדים בזמן זה ופירש שאין רצונו לזכותו לאחרים אלא שיהיה הקדש גמור זה דינו מפורש כדתנן אין מקדשין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש או העריך אם היתה בהמה נועל דלת בפניה עד שתמות פירות עד שירקבו מעות או כלי מתכות יוליכם לים המלח וכתב עוד בשער מ"ו בחלק שלישי מיהו הקדש דידן דאיתיה ממון עניים דהא אין מקדישין בזמן הזה ואם הקדיש סתם פסק הרב ן' מגש בפרק בית כור דמסתמא לעניים או לבתי כנסיות הוא והלכך הוה ליה כשאר ממון הדיוט וכתב המרדכי בפרקא קמא דעבודה זרה משם רבינו ברוך דהשתא לא דייקי אינשי בלישני ודעת המקדישין לצדקה הוי כדאמרינן פרק סדר תעניות הרי הן עליך הקדש ואין לך בהן כאחד מעניי ישראל אבל הרמב"ם והסמ"ג זיל הביאו הברייתא דאין מקדישין ולא מעריכין בצורתה ולא פירשו בה כלום ונראה שחם סוברים שאף על פי שלא פירשו הנודרים לומר שאין רצונם לזכות