רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קמד

הנדר הוא לעניים וסלקו הכח מהקהל שלא יוכלו הם לשנותם לדבר אחר חוץ מצרכי עניים אפילו לדבר מצוה אבל בנדרי בית הכנסת שלא סלקו הכח מהקהל רשאים לשנותם לכל מה שירצו ואף בנדרי העניים לא פליג על האומדנא ש שעל כרחך לומר שהוא סובר דאומדנא דדעתא הוא שהנודרים לעניים אינם נודרים אותם אלא על דעת הקהל ולכן אמרו בהם שבני העיר יכולים לשנותם לכל מה שירצו אלא שמפני שסלקו הנודרים כח בני העיר משאר העניינים שאינם לצרכי עניים במה שפרשו ואמרו שיהיו נדריהם לעניים לפיכך אינם רשאים לשנותם אלא לצורכי עניים אבל ל לעולם אומדנא דדעתא היא ש שעל דעת הקהל נדרו מה שנדרו שלולי זה לא היו רשאין לשנותן אפילו לצרכי עניים כגון מלבושיהם ולתכריכיהן וכיוצא בהם מאחר שסתם קופה אינה למזונות עניים הא קמן דכל דיני נדרים והקדשות אינן נדונין אלא על פי האומדנא לדברי הכל ומשום הכי אמרו בפרק חמשי דערכין אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה סבור לעצמו אין לאחר לא ופרש"י לצרכיו ולאחר זמן ישלם אבל לאחר דהיינו להלוותה לחבירו לא דלעצמו איכא למימר אומדנא דדעתא הוא דלדעת כן הקצה לצדקה שאם יצטרך יטלנה וישלם אחרת אבל להלוותה לחברו לא אסיק אדעתיה אלמא בכל מילי דנדרים והקדשות לא אזלינן אלא בתר אומדנא דדעתא ולא בתר אומדנא דדעתא דנודרין בלבד אלא אף בתר אומדנא דדעתא דעניים נמי דהא רבי ינאי יזיף ופרע ופרש"י גבאי הוה והיה לווה ממעות הצדקה לצרכו והדר פרע ומפרש תלמודא דאף על גב דתנייא בברייתא האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד הגבאי מותר לשנותה משבאת ליד הגבאי אסור לשנותה, מכל מקום שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דאשתהי מעשה ומייתי להו ופרש"י דכמה דמשתהי רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע דניחא להו לעניים דמעשה דרבי ינאי לצבורא ואמר דלית ליה מעות לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא ריוחא לעניים הא קמן דאע"ג דתניא בהדיא בבריתא משבאת לידי הגבאי אסור לשנותה אף על פי כן ר' ינאי שהיה גבאי היה לווה ממעות הצדקה ועושה מהם צרכיו והדר פרע מפני שהיה סומך על האומדנא והיה סובר דכיון דכי לית ליה זוזי דצדקה לדידיה וגם אין לו לפרוע הוה מעשה ליה לצבורא והיו נותנין מעות לצדקה ואיכא רווחה לעניים על ידי זה ודאי אומדנא דדעתא עתא היא דניחא להו לעניים בהא

ומפני שהאומדנא היא השרש והעיקר הגדול לכל עניני הנדרים וההקדש בנו עליו כל הפוסקים וכל הגאונים ופסקו על פיה בכל השאלות שנשאלו עליהם שכן מצאתי בתשובה להרשב"א ז"ל שנשאל על העטרות של ההקדשות שמשימים על ראשי הקוראים והשיב דשורת הדין נותן שיהיה אסור מכיון שנשתמש בהם הקדש אלא שיש להתיר מטעם האומדנא דאומדנא דדעתא היא שכל המתנדבים לבית הכנסת אדעתא דהכי הוא ואף על גב דאזמיני צר ביה תפילי אסור למיצר ביה זוזי הכא אינו זימון ממש והרי הוא כזמנו לכך ולכך ובצר ביה ולא אזמניה שמותר להשתמש בו חול אפילו לאחד שנשתמש בו קדש וכן השיב בתשובה אחרת על מה שנשאל על אחד שמכרו לו שבעה טובי העיר גן אחד סמוך לבית הכנסת על מנת שיתן קיתון שמן למאור בכל שנה ויש מי שאומר שצריך ליתנו לבית הכנסת ויש מי שאומר בבית המדרש והשיב דסתמא מאור לבית הכנסת הוא אבל שאר המאורות בשם לוואיהם נקראים וסיים אח"כ ואף על פי שאותו הגן היה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרוהו לצורך בית הכנסת מכל מקום שבעה טובי העיר רשאין לשנות לכל מה שירצו דאומדנא דדעתא הוא דכל המתנדבים ונודרים על דעתם הם נודרים ומתנדבים שיעשו בהם כרצונם, מכל הני משמע דכל דיני נדדים ונדבות ל"ש דצדקה ל"ש הקדשות לבית הכנסת כגון מנורות ועששיות ועטרות וכיוצא בהן כלן על פי האומדנא הן נדונים ועל פי האומדנא הם סומכים וא"כ מכיון דאומדנא דדעתא דכל הנודרים אינו אלא על דעת כל הקהל או רובו כדאוכחנא לעיל וכל היכא דאיכא אומדנא הרי הוא כאלו התנו בפירוש שכל הנדרים שאנו נודרים לעניים או להקדשות לא יהיו אלא על דעת כל הקהל או רובו שיעשו בהם כרצונם ולשנותם לכל מה שירצו כדאוכחנא לעיל מעתה מי הוא שיוכל לחלוק לומר שיהיו ההקדשות תחת רשות מיעוט הקהל הפך כוונת הנודרים ושיבטלו דיעות רוב הקהל כנגד מיעוט הקהל הפך גזרת תורתנו הקדושה שגזרה אחרי רבים להטות, וליכא למימר דהא דגזרה התורה אחרי רבים אינו אלא בשוין דומיא דגזרת וקדשתו דלגבי כהן אבל היכא דאיכא בינייהו טובי הקהל כולהו בטלי לגבייהו כי היכי דבטלה קדושתו של כהן לגבי ת"ח כדאמרינן ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן שנכנס לפני ולפנים והכי נמי אשכחן במגלה פ' בני העיר גבי הקדשות הקהל דכל הקהל כלו בטלי לגבי טובי העיר דאמר רבא לא שאנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר אבל מכרו ז' טובי ה העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שכרא נמי שפיר דמי ורבינא הו"ל תילא דבי כנשתא בארעיה אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל זבנה מז' טובי העיר וזרעיה ופירש ראבי"ה הוא הדין נמי בכל עניני הקהל מעשיהם קיימים וא"כ בנידון דידן נמי אם טובי הקהל הוו בכלל החלק המועט כולהו בטלי לגבייהו ולא אמרינן הכא נזיל בתר רוב דעות דאומדנא דדעתא היא דכל הנודרין והמתנדבין לעניים ולהקדשות לבתי כנסיות וכיוצא בהן על דעת טובי הקהל הם נודרין כמו שכתב הרשב"א בהדיא גבי ההיא תשובה דלעיל דאמר שמכרו לו ז' טובי העיר גן אחד סמוך לבית הכנסת וכו' וכתב בסוף דבריו ואף על פי שאותו גן היה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרוהו לצורך בית הכנסת להקל עליהם מ"מ הרי ז' טובי העיר רשאין לשנות לכל מה שירצו דכל המקדיש על דעתם הוא מקדיש הא ליתא, דאפילו את"ל שיהיו כל חכמי הקהל וכל עשירי הקהלה בכלל אותו החלק המועט ושיהיו נקראים בפי הכל טובי הקהל עדיין אין הדבר תלוי אלא ביד רוב הקהל לא בידם, דהא בירושלמי פרק שני דמגלה אמרו בהדיא דז' מבני בית הכנסת כבני הכנסת ז' מבני העיר כבני העיר במה אנן קיימין אי בשקבלום עליהם אפילו יחיד נמי ואי בשלא קבלו עליהם אפילו כמה אלא בסתם שלא מיחו אך לא אמרו שהם מתרצים רק שעשו ז. טובי העיר בפרהסיא לפני כל הקהל ולא בצינעא ולא מיחו בידם והכי משמע נמי מלשנא דרבא