רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קמ

על מדותיו ויעקב לא הלך לדרכו ישכון אור אשר בחר בו כי ברוב ספריו אינו זוכר דין פסוק רק לעולם זוכר סברות החולקים וכאשר כותב דין סתמיי הוא מפני שאין עליו חולק ובדבר הזה רבו החולקים כנגד מה שכתב הלא המה גדולי האיכות אשר מפיהם אנו חיים כמו רבינו תם והרמב"ן והרשב"א ז"ל וגם הרמב"ם במלות קצרות כדרכו בלי זכירות שום חולק כתב כנגד הקולא הראשונה וזה לשונו נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה, כיצד נשבע ותלה שבועתו בדעת רבים שלא יהנה בפלוני לעולם והוצרכו בני אותה העיר ללמוד תורה או למי שימול את בניהם ולא נמצא אלא זה בלבד הרי זה נשאל לחכם או לשלשה הדיוטות ומתירין לו שבועתו ועושה להם מצות אלו ונוטל שכרו מאותם האנשים שנשבע שלא יהנה מהם עד כאן לשונו. הרי כתב אין מתירים לו לעולם ובזה כולל שאין לו התרה לעולם לא על ידי שום חכם ואפילו על דעת הרבים וזה מבואר ומוכרח אבל בקולא השניה יראה מסכים לדברי בעל הטורים כמבואר בלשונו, ורבינו תם פירש אותה סוגייא דפרק השולח בדין זה להחמיר תכלית החומרא כמו שגלוי וידוע לפני תורתכם והרמב"ן נמשך אחר סברתו, וגם כן ראיתי בשנים או שלשה תשובות להרשב"א ז"ל ובמשפטי החרם להרמב"ן ז"ל אשר הורה הלכה למעשה זכר הקולא הראשונה לבעל הטורים כדי לבטלה ולסתרה וזה לשונו, הריני מפרש לך דעת המתיר, הוא סובר שאנו אומרים בגמרא על דעת רבים אין לו הפרה דוקא שאמר סתם הריני נודר על דעת רבים והטעם לפי שאין אותם רבים ידועים כדי שיהיו מתחרטים בשעה שהוא רוצה להתיר את נדרו ותהא דעתם מסכמת בהתרו על פי שהסכימו מתחלה לאסור לפי שאין רבים עשויים להתחרט ולחזור בהם ממה שהסכימו עליו אבל אם נדר על דעת רבים ידועים והסכימו בהתר יש לו הפרה ולא עוד אלא אפילו הם עצמם מתירים לו בלא חכם ובלא פתח התר הואיל והשוה כולם להתיר הנדר והאריך קצת ואמר לבסוף ודאי שהדברים רחוקים מן הדעת ועמוקים מן השכל ומוקצים מחמת איסור מן המחשבה שהרי רבינו שלמה ז"ל מאור עיני הגולה פירש נדר כשהודר על דעת רבים כגון שהיה ברבים והדירו על דעתם וכן מצינו בתשובת רבינו האיי גאון ז"ל ועל זה פסקו בגמרא הלכה שאין לו הפרה אלמא אף אותם הרבים עצמם אינם יכולים להתיר וכן משמע מדאמרינן עלה הני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא כלומר הדירו על דעת רבים שלא ילמוד תנוקות ואהדריה רבינא משום דלא אשכח דדייק כותיה ודאי על דעתם אהדריה וטעמא משום לדבר מצוה הא לדבר הרשות אפילו על דעתו כלומר שנמלכו כל אנשי העיר להתיר אינו מותר וכן פירש רבינו תם ז"ל בתשובה והוסיף ואמר דוקא כי ההוא מקרי דרדקי שעל דעתם הותר לפי שיצא הפסדם בשכרם באותו הדבר בעצמו אבל משום מצוה אחרת אין לו הפרה כיון שעל דעת רבים נשבע דמשמע לן שכך היה דעתם להתחרט משעה ראשונה משום מצוה זו, ואם תאמר יהיו נשאלים איהו למיסר עליה שוינהו שליח ולא למשרי ליה הילכך אין חרטתם כלום להתיר לו עד כאן, והר"ן ז"ל הביא אלה דברי רבינו תם ז"ל והאריך להביא ראיית רבינו תם לקיים דבריו שאמר שלצורך מצוה אחרת אין לו הפרה והקשה כנגד ראייתו זאת והראה דעתו שכל מצוה יכולים להתיר אמנם בעקר הדין שעל דעת רבים הותר אפילו לדבר מצוה כמו שכתוב בדברי הרמב"ן בשם רבינו תם אינו חולק כנגדו ויתחייב מזה כי לדבר הרשות אפילו לדעת הרבים שאסרו אין לו התרה וכן מצאתי בבירור בתשובת הרשב"א ז"ל וזה לשונו אחר שהביא השמועה הנזכרת ואהדריה רבינא, ודאי על דעתם אהדריה וטעמא משום דבר מצוה הא לדבר הרשות ואפילו על דעתם כלומר שנמלכו כל אנשי העיר להתיר אינו מותר וכן פירש רבי יעקב ז"ל בתשובה והוסיף ואמר וכו' ככתוב בדברי הרמב"ן ז"ל, עוד כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אחרת על ששאלוהו מי שנשבע על דעת רבים ויצא אחר הפסח מלירד"ה כתב לבסוף וזה לשונו, ואל יתן לבו להתיר הנדר שנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה והוא הדין לשבועה עד כאן, הרי שדעת כל מורי צדק הללו הפך דברי בעל הטורים בקולא הראשונה ואין מחזיק בידו רק המתיר אשר רמז הרמב"ן והכה על קדקדו

הכלל העולה בדין זה כי אין לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל במה שאמר שלדבר הרשות אין לו התרה לעולם וכוונה האמיתית בזה שאפילו על דעת הרבים אין לו התרה, ואם לדבר מצוה יש התרה אפילו שלא לדעת הרבים יש ספק כנגד דברי הרמב"ן כמו שיראה מדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל עוד למדנו מדברי הרמב"ם ז"ל כי לכל דבר מצוה יש התרה ולא כדברי רבינו תם ז"ל וגם מצאתי תשובה להרשב"א ז"ל מסכים לזה בשעת הדחק וזה לשון התשובה בקוצר, נשאל מי שנדר מתוך הכעס על דעת רבים שלא יהנה שום הנאה מאביו ועכשיו מתחרט אם יש לו פתח, והשיב מסתברא שבזה נשאל ומתירים לו ואפילו לדברי רבינו תם ז"ל דזו דבר מצוה הידועה לכל היא שהכעס גורם להחציף עצמו לכעוס ולגדור מאביו ובמקום כזה ראוי להתיר וכל שכן שיש לסמוך בשעת הדחק על הגדולים המתירים עד כאן

הארכתי ביסוד השלישי להיותו עקר כמו שכתבתי למעלה שכיון שהיו כל חכמי הקהלות במעמד ההוא ונשבע הכהן על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת כל החכמים הרי זה נדר על דעת רבים, ואין מקום לפקפק עתה כנגד התרתו מפני שנשבע על דעת המקום כמו שכתבתי והעתקתי דברי הרא"ש בזה ופוסקים אחרים ואין צורך לשנות הדברים אולם עקר הספק הוא מפני שנשבע על דעת רבים, ומה שראוי לפסוק בזה כפי קוצר דעתי כי עליכם החכמים לברר וללבן אם זאת התורה היא לדבר מצוה או לדבר הרשות כי אם דבר הרשות היא אין לה התרה כלל אפילו שיהיו מצויין עתה לפנינו כל החכמים אשר נשבע על דעתם והם יסכימו בהתרה כי כבר כתבתי כי רבו האוסרים בזה, אמנם אם היא לדבר מצוה הדרך הישר והראוי להתיר היה אם יהיו נמצאים ביחד כל החכמים אשר על דעתם נשבע אבל זה נמנע כי האחד איננו כי לקח אותו אלהים ואחשוב גם כן שהחכם הרב רבי שמואל לאנידו היה אז