רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קלט

על ידי חרטה לא הותר כלו עד כאן לשונו, נתאמת מה שכתב בלי שום ספק ודי בזה לקיים היסוד הראשון וגם העתקתי פה זה הלשון קצר כתוב בטורים על כוונה שנית כי מכאן תשובה אל היסוד השני

היסוד השני שאין כח ביד החכם ר' יעקב לבדו להרשות לכהן כלל ואיך יעלה על הדעת אפי' על דרך מחשבה גוברת במי שנשבע לקיים מאמר החכם פלוני והחכם פלוני שהאחד מהם יהא רשאי לבדו להתיר או להרשות ולבטל את המחשבה זכרתי פה בקצרה זה הדין לבעל הטורים כי האומר קונס שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל, כי הואו קושרת לכלם כאחד כל שכן שמי שמקבל עליו לראובן ושמעון שידונו ויצוו עליו כי אין מקום לאחד מהם להקל עליו כלל ופלוגתא דרבי יאשיה ורבי [יו]נתן אינה דומה כלל לנדון שלנו ואין צורך להאריך בזה והלא כלל גדול אצלנו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר שמי שמקבל עליו שני דינים כי אין דן יחידי מהם עליו מכל שכן בנדון זה כפי מה שראיתי במעשה שהיה כאשר קמו כנגד אחד מהנאמנים האחרים ויוציאו דבה כנגדו כי גם הוא לא טוב עשה ונמשך מזה קטטה בקצת ואז הקלו קצת על הכהן והסכימו לחזור ולקיים ישאר פסק דינו על צואר הרב ר' יצחק והרב ר' יעקב ואז הבטיחו בדברים הרב רבי יצחק להרב רבי יעקב שלא ישנה דברו ושהוא יסכים עמו בעת הצורך לעשות מה שיאות לטוב הכהן וכל זה יורה כי לא היה רשאי כלל הרב רבי יעקב להרשות ולהקל כלל בענין הכהן ולזה הוצרך להבטחת הרב רבי יצחק שהוא יסכים עמו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא מלאמר בנדון הזה משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרש יחדיו כי לא זה הדרך ישכון אור אפילו להחמיר כל שכן להקל, ואם יש מקום לספק הוא אם נאמר כיון שהר' רבי יצחק הלך לו לישיבה עליונה נלך אצל חכם אחר שיעמוד במקומו וישב בחברת הרב רבי יעקב ושניהם יצוו על הכהן מה יעשה ויש מקום כפי העיון הראשון לדמות זה למה ששנה רשב"ג אחד מן התלמידים שנדה ומת חלקו אינו הופר ומפרש תלמודא דלאו אינו מופר כלל קאמר אלא אינו מופר עד דאתו תלתא אחריני ושרו וצריך שיהיו חשובים וחכמים כמו השלשה שנדוהו וכן מוכח טפי מההוא עובדא דההוא צורבא מדרבנן דאיתמר עליה אמרו ליה רבנן גברא רבא כר' יהודא ליכא הכא דלישרי לך זיל לגבי רב יהודא נשיאה דלישרי לך אמנם כפי דעתי אין נדון שלנו דומה לזה כלל לפי שהרב רבי יצחק לא נדה את הכהן כלל כדי שנאמר יכנס חכם חשוב במקומו ויתיר חלקו רק הכהן קבל עליו שני חכמים לדינים שיורוהו הדרך הישרה ילך בה, וקודם פסק דינם נפטר מבינינו האחד ולענין זה מי מביא תמורתו, הלא ראיתי תשובה להרא"ש ז"ל וזה לשון הקצר הכתוב בחזה התנופה

קהל שמנו שלשה או ארבעה אנשי' לתקן תקנה ושלא נגמר דבר זולתי בהסכמת כלם או אפילו הרוב ומת אחד מהם בטל כל הברירה עד כאן, וכן בנדון שלנו פרנסי הקהלות מנו ובררו לדיינים על הכהן הזה לשני החכמים הנזכרים ומת אחד מהם בטלה הברירה וגם הכהן קבלם לדיינים עליו ונשבע שלא ישחט ולא יבדוק שלא ברשותם וזה הרשות לא נתנה אליו בחיי הרב רבי יצחק אם כן יראה דבר נמנע אל הכהן לשחוט ולבדוק כל זמן ששבועתו קיימת ולא תהיה נעקרת מעיקרה הלא זאת היא החקירה עצמית אמתית בזה הנושא אם יש מקום להתירה והלא זה דברי לבארם

היסוד השלישי לזכור שורש דין נדר על דעת רבים אין לו התרה וגם על דעת המקום ברוך הוא וזה אזכור ראשונה כי ביאורו יותר קל וללכת מן הקל על הכבד. גרסינן בפרק שבועות בתרא ולטעמיך לימא להו על דעתי על דעת המקום למה לי אלא כי היכי דלא תהוי התרה לשבועתיהו כלל כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וזה לשונו יש רוצים לדקדק מכאן דנדר על דעת רבים היינו על דעת שנים כי הכא הקדוש ברוך הוא ומשה וליתא דרבים בכל מקום הם שלשה כדאמרינן ימים שנים רבים שלשה ומהתם גמרינן לנדר שהודר לרבים בפרק השולח אלמא לא הוי דעת רבים בלא תלתא אלא על דעת המקום שאני שצוה המקום להשביעם על דעתו כדי שלא תהיה להם הפרה הילכך חרמות שאנו מחרימים אף על פי שאנו אומרים על דעת המקום יש להם התרה דשאני התם שצוה המקום כן ואין אנו אומרים על דעת המקום אלא כדי שינהגו בה חומרא יותר עד כאן לשון הרא"ש ז"ל ובנמוקי פירש זה יותר וזה לשונו והכא דעת המקום יתברך כדעת רבים הוי לענין דלא תהוי להו הפרה שהדבר ברור שדעת השם יתברך שלא תהא להם הפרה לעולם לדבר מצוה ועל דעתי דקאמר תו לפי שהיה שליח ביניהם ובין הקדוש ברוך הוא להודיעם דעתו שאמר להם דעת הקדוש ברוך הוא ושיהיו נשבעים דעתו כן והיינו שנהגו צבור בכל מקום להתיר חרמות ונדרים אף על פי שאסרום על דעת המקום ברוך הוא משום דבדבר מצוה דוקא דלא הוי הפרה אבל בדבר הרשות כשם שנסכם לשבועה כך נסכם בהפרה עד כאן לשונו ובמשפט החרם להרמב"ן ז"ל כתב תשובת הראב"ד ז"ל בענין זה וזה לשונו דכל שבועה ואלה שנזכר בה על דעת המקום אין לה התר עולמית אלא לדבר מצוה שהרי דעת המקום מתרצה בכך דכתיב עת לעשות ליי הפרו תורתך עד כאן לשונו ודי בזה לענין דין הנשבע על דעת המקום ברוך הוא

והיותר קשה בנדון שלנו הוא שנשבע לדעת כל החכמים שהיו שלשה או יותר והשורש אצלינו על דעת רבים אין לו התרה ובדין זה יש חלוק הרבה בין המפרשים ז"ל ואזכור בכאן קצת ולבסוף עלינו לברר הצודק מהבלתי צודק כפי טבע הנושא

כתב בעל הטורים וזה לשונו ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו עד כאן. הנה הרב הפוסק הזה הרחיב לנו את הדרך במאמר קצר ולמדנו מדבריו קולא גדולה מחודשת הויא חדא דאית ביה תרתי והיא שאם על דעת רבים אין לו התרה בדבר הרשות היינו דוקא שלא מדעתם אבל על דעתם יש לו התרה כי הם אסרו והם יתירו וילוה לזה קולא שנית שמה שאמרו כי לדבר מצוה יש לו התרה יהיה אפילו שלא לדעתם ומן ההכרח אצלנו לומר כן שאם לא כן אין הפרש בדבר מצוה לדבר הרשות פליאה דעת ממני מאין לו לרב הפוסק הזה שתים הנה ובפרט הראשונה ואיך בזה הפריז על