רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קלז

כשמשון לא אמר כלום אלא שבהלכה ראשונה בא לפרש לנו מה דינו של נזיר שמשון אם מותר ליטמא למתים אי לא ואמר שהאומר הריני נזיר כשמשון שדינו כך וכך ולמטה פירש באיזה אופן יאמר לשיהיה נזיר שמשון ופרש שצריך לומר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכו' ובזה אין מחלוקת בין הרמב"ם לשאר המפרשים זהו מה שנראה לנו בהתר נדר זה ולמעלתכם משפט הגאולה להיות הדבר נגמר על ידי כבוד תורתכם ושלום. נב

נדרי אשלם נגד יראי יי וחושבי שמו ואיש על דגלו המשרה על שכמו להצדיק רבים ככבים הלא המה החכמים שלמים וכן רבים מרביצי תורה בקהלות הקדש אשר באדרנופולא יצ"ו ואנכי פציתי פי לה' ואמרתי אשנה פרק זה לפני כבוד תורתכם לחוות דעי בתשובת שאלה

נשאל נשאלתי מאת החכם הר' יעקב פיירו ומאת החכם הר' אברהם סבע יצ"ו על דברי שבועת האיש הכהן שלא ישחוט ולא יבדוק וכו' ואחר עד עתה לשלוח תשובתי לבעבור כי מי ששאל התשובה ממני היה דברו נחוץ לסבה ש שעכב בידו או ביד אחר השאלה ימים רבים ולא ראיתיה רק שנים או שלשה ימים קודם שאמר לי שאשיב ולא היה לי פנאי לכתוב טעם לדברים ואף כי ידעתי מפי השמועה כי בימים ההמה הגיעה אליכם תשובת החכם הרב רבי שלמה טייטצק י"א והחכם הרב רב ברגליון י"א וכבר הורו זקנים וישישים על פי התורה כדת מה לעשות גם אני לא אחשוך פי ואשר נדרתי אשלמה ואם כבר נגמר הדין על ידי כבוד תורתכם אינני מדבר וכותב לענין מעשה, כי אם למעלת הנושא תתענג בדשן נפשי לסדר מכתבי ולא מפי המעט אשר מצאה ידי מאשר בינותי בספרים ומשא ומתן של הלכה והיא בידי להבין שמועה לפני מורי דעה ראיתי קונדרס החכם ר' יעקב נראה מתוכו כי אחרי שהשקיף והקיף בדקדוקי שרשי דינים האלה במקומות בתלמוד ובספרי הפוסקים ז"ל חשך עצמו מן הדין ומנע עצמו מלהורות הוראה לעשות מעשה, אך אמנם הראה דעתו נוטה להיתר מכמה טעמים, וכמעט ראיתי בהם כוונות מתחלפות כי פעם רוצה בקיומו של היתר לגמרי ושאפילו התרה אינו צריך מפני שנדמה לו נדון שלנו לדין נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופעם אומר שצריך התרה אולם הרשות נתונה לו לבדו להתיר שבועת הכהן אשר נשבע לקים דברי הרב ר' יצחק והרב ר' יעקב ומשמעות זה או שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו בפלוגתא דרבי יאשיה ורבי [יו]נתן וכו' ובסוף דבריו בקש ממנו ברוב ענוותנותו אנחנו נתיר שבועתו שלא בפניו והביא ראיה לזה ומה ראיתי על ככה אכתוב בראשונה בקצרה אחר כך אודיע טעם לכל חלק מדברי, בקשתי והבאתי שורש דין נדר שהותר מקצתו הותר כולו וראיתיו כי איננו כלל לנדון שלנו וא"כ שבועת הכהן לא הותרה לענין שחיטה ובדיקה אעפ"י שהרשוהו על ההליכה לבית המטבחיים ואם החכם הרב ר' יצחק אמריליו ז"ל היה עודנו בחיי בשרים הקצרים אשר אנחנו חיים אין ספק כי הרשות נתונה אליו ואל הרב רב יעקב י"א לצוות על הכהן את הדרך ילך בה ושניהם כאחד יוכלו להרשותו על השחיטה ובדיקה ויגזרו אומר ויקם להם ורשותם איננו מכונה בשם התרה רק קיום שבועה שלא ישחוט אלא ברשות שני החכמים אך עתה אחרי עלות לישיבה עליונה החכם הרב ר' יצחק ז"ל מי יביא לנו תמורתו לענין זה רצוני לומר מי הוא זה ואי זה הוא הנכנס במקומו להתחבר עם החכם רב יעקב להרשות לכהן על השחיטה ובדיקה אין זה דומה לחכם שנדה ומת וכו' וימשך מזה כי אין מקום להרשות לכהן שישחוט ויבדוק רק כשנתיר שבועתו ונעקר אותה לגמרי ועלינו לברר וללבן מי ומי המתירים הלא כי הלא זה ספק שקול וחזק לחקור ולידע אם יש מקום להתיר שבועה כזאת שנעשה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת רבים פורשים ככתוב בטופס השלוח אלינו וזה לשונו, ועל סמך זה נתקבצו כל חכמי העיר בבית הכנסת קאטלניש כו' דברו על ענין הכהן וכו' עוד שם והעבירוהו כל החכמים כולם בהסכמת כל פרנסי ומנהיגי הקהלות הן מענין השחיטה הן מענין הבדיקה וכול' וגזרו שהכהן יקבל עליו חומרא שלא יצא ממאמר הרב רבי יעקב פיירו וממאמר הרב רבי יצחק אמרילייא בכל הענינים וגזרות ותקונים אשר יגזרו עליו שני החכמים הנזכרים וכו' וגם יקבל עליו חומרא באלות התורה שלא יעבוד עוד לא בשחיטה וכו' עד שיראו החכמים הנזכרים שעשה תשובה מעלייתא וכו' ומיד בא הכהן ונטל ספר תורה בחיקו ונשבע לדעת המקום ברוך הוא ולדעת כל החכמים הנזכרים ולדעת כל אחד ואחד מהם שלא יעבור על גזרתם חלילה לא בכל ולא בחלק לא בשחיטה וכו' עד כאן, הנה נראה מבורר מלשון זאת ההסכמה כי זאת השבועה לא היתה על דעת שני החכמים לבד רק על דעת כל חכמ הקהלות ולפחות היו שלשה או יותר ואיך נעמוד אנחנו ונתיר זאת השבועה אף על פי שהנשבע יבא לפנינו כיון שזאת השבועה היתה על דעת רבים רוצה לומר שלשה ואם יש מקום למצוא צד היתר הוא כי אתם נצבים היום כלכם התירו לו כי אתם הרבים חכמי הקהלות אשר על דעתכם נשבע וגם בזה יש ספק כמו שגלוי וידוע לפני תורתכם כי בדבר הזה נתחבטו מפרשי זאת השמועה

ואחרי שהגדתי דעתי הקצרה בדרך זו קצרה וארוכה עלי לזכור שרשי הדינים אשר הביאוני עד הלום ואבאר הענין ואציב הבנין על ארבע יסודות מדברי החכמים כדרבונות. היסוד הראשון לזכור דין נדר שהותר מקצתו במקומו ושרשו ומשם יתבאר כי אין נדון שלנו. היסוד השני לברר וללבן כי אין כח ביד החכם רבי יעקב להרשות לכהן הוא לבדו ושאין לו סעד וסמך מפלוגתא דרבינו יאשיה ורבי [יו]נתן וגם אין לו כח להתחבר עם חכם אחר שיכנס במקום הרב רבי יצחק ז"ל. היסוד השלישי לזכור שורש דין הנשבע על דעת רבים אין לו התרה ולבאר אם אותם הרבים אשר על דעתם נשבע הם יכולים להתיר שבועה כזאת ואגב זה נזכיר דין נשבע על דעת המקום ברוך הוא. היסוד הרביעי לקיים כי אין ראוי לשום חכם להתיר שבועה כזאת שלא בפני הנשבע אף על פי שנניח שלא היתה השבועה על דעת רבים

היסוד הראשון בדין נדר שהותר מקצתו הותר כלו'