רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קלו

ביניהם לקצת מהמפרשים שפירשו שמי שאומר הריני כזה שצריך שיתפוש בשערו ושיעבור לפניו נזיר וזה לשון אחד מהם, הריני כזה אקשינן נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר כלום כלומר שאין דבורו חשוב להיות נזיר משום זה, ופרקינן הכא במאי עסקינן כשהיה נזיר עובר לפניו פירוש ואפילו הכי בהריני גרידא לא אמר כלום ותימא כיון דבנזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה למה צריך שיהיה תפוס בשערו עכ"ל נראה מלשונו שמי שאמר הריני כזה צריך ב' תנאים הא' שיעבור נזיר לפניו והב' שיהא תופס בשערו וא"כ מה יעשה מהמשנה שאמרה הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה ואפי' יאמר כל הדברים שאירע לשמשון כיון שאינו תפוס בשערו אינו כלום ועוד כשזה המפרש הקשה ואמר ותימא כיון דנזיר עובר לפניו למה צריך שיהא תופס בשערו והיה לו להקשות מהמשנה שאמרה בהפך ולא מסתברא אלא ודאי כשאמרה המשנה הריני כשמשון לא באה להורות אלא באי זה אופן יאמר שיהא מובן על שמשון בעל דלילה אבל לעולם אם יהיה צריך לומר הריני נזיר או הריני כשמשון ויהיה תופס בשערו בזה לא דברה המשנה כמו שכבר הורתי לך בפירוש שהריני כשמשון הוא הריני נזיר כשמשון

עוד יש לי ראיה ממה שאמרו במסכת נזיר פרק ב' כמשה בז' באדר ונשאר בתיקו ופירשו המפרשים וז"ל אמר כמשה בז' באדר מהו פירוש בעיא באנפי נפשה היא אם יש בלשון הזה לשון קבלת נזירות או לא כי בז' באדר מת מרע"ה ומחמת צערו רבו הנזירים בישראל או שמא אין בדבריו כלום שג"כ בז' באדד נולד והוי יום משתה ושמחה וזה מדבר בגמ' כשאמר הריני נזיר כמשה וכן פי' המפרש שמדבר כשאמר הריני נזיר כמשה אלא שקצתם משוו צדדי הבעיא באופן אחר אבל רוב המפרשים פירשו בזה האופן שפירשתי וזו השאלה נשארה בתיקו ואינו נזיר דקי"ל ספק נזירות להקל א"כ בפירוש נראה שמי שאמר הריני נזיר כפלוני אם יש באותו פלוני להקל ולהחמיר נפסוק להקל וכן פסק הרמב"ם באותם הבעיות הסמוכות לזו שנשארו בתיקו להקל

וא"ת אותה הבעיה דהריני נזיר כמשה למה לא פשטוה ממתניתין דקאמר הריני כשמשון דאמרינן דלא אמר כלום כיון דאיכא שמשון אחרינא הכא נמי מי שאומר הריני נזיר כמשה כיון דאיכא למימר שלא נתכוון אלא על יום שיש בו משתה ושמחה לא אמר כלום וי"ל דשאני הכא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון כיון שיש שמשון אחר וקי"ל דספק נזירות להקל הדין נותן שלא אמר כלום אבל מי שאמר הריני נזיר כמשה בז' באדר ויש צד כמשה עצמו של נזירות וצד של שמחה יותר ראוי שנאמר שכיון לצד נזירות מלצד שמחה כיון שהוא תפסה כמשה בלשון נזירות אנן סהדי דלנזירות נתכוין. ומכאן תשובה לאומר שיש הפרש בין האומר הריני נזיר כשמשון ובין האומר הריני כשמשון שהאומר הריני נזיר כשמשון הוי נזיר והאומר הריני כשמשון לא הוי נזיר עד שיאמר כבעל דלילה ואם איתא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון לא חיישינן שמא נתכוין לשמשון אחרינא הכא נמי כשאמר הריני נזיר כמשה למה לא נאמר שנתכוין על יום המיתה שהוא יום נזירות ולא על ימי השמחה ולכן נשארה בתיקו בעיא זאת עוד קשה לבעלי אותה הסברא כיון שאמרה המשנה כינויי נזירות כנזירות ואמרינן בגמרא דה"ה ידות נזירות כנזירות וא' מהידות הוא הריני כפלוני אם בשמשון יש הפרש בין היד לנזירות ה"ל לפרש המשנה ולומר מי שאמר הריני כשמשון בן מנוח צריך שיאמר עד בעל דלילה אבל אם אמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר כדי שלא נטעה שמה שאמרה המשנה למעלה שמי שאמר הריני כזה ונזיר עובר לפניו ה"ל כאלו אמר הריני נזיר כזה ואע"ג דאפילו אמר הריני כזה ונזיר עובר לפניו איפשר לומר דהריני כזה בעושר ובגבורה קאמר. ע"ק לבעלי אותה הסברא ממה שהקשו בגמרא למה לי למתני כל הלין והשיבו צריכא ואם כל הלין לישני לא צריכי אלא משום דלא נקטי בהדיא כך היה לו להשיב צריכי דכיון דלא אמר הריני נזיר הוי אמינא לשמשון אחרינא קאמר ועוד לא לישתמיט מכל המפרשים לומר דלא צריכי כל הני לישני אלא כשאמר הריני כשמשון אבל אם אמר הריני נזיר כשמשון לחודיה סגי אלא סתם אמרו מי שנדר כשמשון גרידא ואפילו בן מנוח עמו לא אמר כלום ונראה מלשונם בין אמר הריני כשמשון ובין אמר הריני נזיר כשמשון לא אמר כלום, ומכאן ראייה גם כן שאפילו אמר לשמשון בעל דלילה נתכוונתי שאינו נזיר שכבר אמרנו שבנדרים ונזירות צריכי אמירה ולב אעפ"י שאין צריך אמירה גמורה וכיון שאמרו שלא אמר כלום אם כן כיון שאין שם שום אמירה שיוכיח יותר לשמשון בעל דלילה מלשמשון אחר אפילו אמר לשמשון בעל דלילה נתכוונתי אינו כלום כיון שצריך פיו ולבו, והתימא הגדול על הרמב"ם ז"ל שכתב וזה לשונו שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה וכיצד היה דינו היה אסור ביין ואסור לתגלחת ומותר ליטמא במתים ודבר זה הלכה מפי קבלה לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת וכו', וסוף דבריו ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר נראה מדבריו שמן הסתם הוי נזיר עד שיאמר לשמשון אחר נתכונתי וזה נראה הפך סוגיית הגמרא ש שבגמרא אמרו בפירוש שאם אמר כשמשון לחודיה לא הוי נזיר ומן המפרשים נראה שאפילו אמר בלבי היה לשמשון בעל דלילה נתכונתי לא אמר כלום כמו שפירשתי אם כן איך אפשר שיאמר הרמב"ם שמן הסתם יהיה נזיר הפך המשנה וסוגיית הגמרא ומפני זאת הקושיא אמרו בעלי אותה הסברא שאמרו שיש הפרש בין האומר הריני כשמשון לאומר הריני נזיר כשמשון שהגמרא שאמרה שצריך ג' שמות מדברת כשאמר הריני כשמשון וכבר הוכחנו בראיות גמורות שאין ביניהם הפרש, ועוד שיש כמה נוסחאות מדויקות שאומרות כלשון הרמב"ם שבסוף הפרק כשהביא לשון המשנה הריני נזיר כשמשון בן מנוח וכו' וכן נמצא כתוב ברבינו משה קונצי שהביא לשון הרמב"ם בעצמו כמנהגו ואומר הריני נזיר בשני ההלכות, ועוד שאם סברת הרמב"ם שיש הפרש בין הריני נזיר כשמשון להריני כשמשון כך היה לו לומר מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת וכו' אבל מי שלא אמר אלא הריני כשמשון צריך לומר בן מנוח או בעל דלילה לפיכך נראה לי שסברת הרמב"ם היא כסברת כל המפרשים שמי שאמר הריני