רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קלא

בעבור כך וכך אף על פי שהן לקולא וגם שהפירוש עליו הוא בדרך רחוקה לא חשיב שיב כדברים שבלב אם כן בנדון דידן נמי אף על פי שלשון הריני נזיר שמשון סתם מורה יותר על שמשון בעל דלילה המפורסם בנזירות שהוא לחומרא אם אמר אחר ששאלו אותו על אי זה שמשון היה בלבו ואמר שהיה בלבו בעבור שמשון אחר שלא היה נזיר אף על פי שהוא לקולא וגם שפרושו בדרך רחוקה שאם כן היה לו לפרש איזה שמשון הוא מכוין שאינו שמשון בעל דלילה המפורסם וגם שסתם נדרים לחייב עצמן בדבר שלא היו מחויבים בו הרי הוא נאמן ולא הוו דברים שבלב כל שכן כשאמר שבלבו היה בעבור | בעל דלילה שזהו כפי הוראת לשון נדרו ולחומרא כסתם נודרים בכל מקום שהם מחייבים עצמם בדבר שלא היו מחויבים בו שבזה לית דין ולית דיין דהוי נזיר

וא"ת מאי שנא הא מההיא דפרק רביעי דנדרים דתנן נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין וכו' שהן של בית המלך אף על פי שאינן של בית המלך ומוקמינן התם כגון דאמר יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אינן של בית המלך ומקשינן והא איתסרו ליה ופרקינן דאמר בלבו היום ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים הכא אגב ב אונסיה אי איפשר דלא עקר ליה לנדריה אלא דוקא משום אונסא הא לאו הכי הוו מתסרו עליו הפירות לעולם ואמאי והא לא גמר בלבו שיהו אסורים עליו אלא היום כי היכי דהכא לא גמר בלבו אלא פת חטין, כבר תרץ הסמ"ג הקושיא הזאת והביאו גם בעל ההגהות בשמו ואמר דכי אמרינן דאי לאו משום אונסא הוו מתסרי עליה הפירות לעולם הני מילי בעם הארץ דלא מהימן לומר לא גמרתי בלבי אלא היום אבל בתלמיד חכם דמהימן אפילו בלא אונסא לא מיתסר אלא במידי דגמר בליביה, והכא נמי בעם הארץ אסור בכל פת ובתלמיד חכם אינו אסור אלא בפת של חטים, ודמי להא דתנן סתם נדרים להחמיר ופרושן להקל כיצד נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים ועל כולם אין צריכים שאלה לחכם ואמרו שם במה דברים אמורים בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לשאול פותחים לו פתח ממקום אחד אלמא תלמיד חכם דמהימן אדבוריה מהמנינן ליה כשאומר לכך נתכוונתי הלכך תלמיד חכם אינו אסור אלא בפת חטין והתם אפילו בלא אונסא אינו אסור אלא אותו יום ועם הארץ הכא אסור בכל פת והתם היכא דליכא אונסא אסור לעולם עד כאן דבריו, ואם כן גבי מי שאמר סתם הריני נזיר כשמשון נמי אם אמר שלא היה בלבו אלא לשמשון אחר והיה תלמיד חכם הרי הוא נאמן ולא הוי נזיר ואם היה עם הארץ אינו נאמן, והרי הוא נזיר כנזירות שמשון בעל דלילה מפני שסתם שמשון מורה עליו וגם סתם נודר אינו אלא לחייב עצמו בדבר שלא היה מחוייב בו ולא הוצרכו לפרש זה גבי נזירות מפני שסמכו אההיא דנדרים דלעיל כמו שסמכו עליו גבי גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם שהוא אסור בפת חטים ולא פרשו לומר שהוא בתלמיד חכם כמו שכתב הסמ"ג, אבל מי שאומר סתם הריני נזיר כשמשון ואחר כך פרש שבלבי היה בעבור בעל דלילה לא שנא תלמיד חכם לא שנא עם הארץ הרי הוא נזיר מכיון שפירושו מסכים עם לשון נדרו וגם שהוא לחומרא וגם שסתם נודר בכל מקום אינו אלא לחייב עצמו בדבר שלא היה מחוייב בו ולא לפטור את עצמו שהרי אפילו בסתם שלא פרש מה היה בלבו כגון ששאלוהו על איזה שמשון היתה כונתו ואמר שכחתי או לא כונתי אלא מה שהיה מנהג כל הנודרים בזה הלשון הוי נזיר כדתנן בנדרים סתם נדרים להחמיר מכל שכן כשפרש ואמר שבלבי היה בעבור בעל דלילה ואף על פי ששנינו במסכת טהרות סתם נזירות להקל שאני הכא דסתם הריני כשמשון על בעל דלילה קמיירי כל זמן שלא אמר שלא היה בלבו אלא על שמשון אחר כדאוכחנא לעיל ומתניתין דמצריך לומר כבעל דלילה אבל כשמשון גרידא לא הוי נזיר באומר לא נתכונתי אלא לאיש אחר קמיירי שאז אם אמר כשמשון בעל דלילה הוא דלא מהימן והוי נזיר אבל אם אמר כשמשון גרידא מהמנינן ליה ולא הוי נזיר, ואם תאמר מה ראיה יש מנדרים ושבועות לנזירות והלא גבי נדרים שנינו סתם נדרים להחמיר ואילו גבי נזירות שנינו ספק נזירות להקל יש לומר מדהוצרכו רז"ל להפריש בין ספק נדרים לספק נזירות מכלל דבודאן זה וזה שוים ומאחר שאם היה תלמיד חכם ופירש ואמר שכך וכך היה בלבו הוא נאמן בדבורו הוה ליה כאלו פרש אותו בפיו בעת נדרו והוי כודאי ממש ומצינן שפיר להביא ראיה מנדרים ושבועות לנזירות ואדרבה מדפריך תלמודא בפרק שני דנדרים מדסתם נדרים להחמיר ספק נזירות להחמיר והתנן ספק נזירות להקל משמע דסבירה ליה לתלמודא דנזירות ונדרים חדא מלתא הוא לכל מילייהו בין לודאן בין לספקן דאם לא כן מאי קושיא ספק נדרים לחוד וספק נזירות לחוד וכן נמי מדקא משני הא רבי אליעזר והא רבנן וחזר ואמר הא רבי יהודה והא רבנן משמע דסבירה ליה דאין הפרש בין נדרים לנזירות אפילו לספקן והרמב"ם ז"ל שכתב בפרק שני מהלכות נדרים סתם נדרים להחמיר ובפרק שני מהלכות נזיר כתב ספק נזירות להקל אינו אלא מפני שהוא מפרש דברי רב אסי שאמר ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא אבריתא דקתני רבי יהודה מתיר ואמתניתין דטהרות דקתני בה ספק נזירות להקל וכן פרש גם הרב רבינו ברוך לעולם רבי יהודה דמעייל נפשיה לספיקא אפילו בדבר שספקו חמור מודאו ואותה דספק גזירות להקל ודברי רבי יהודה משום רבי טרפון דסבירה ליה לא נתנה נזירות אלא להפלאה דהשתא מתניתין דנדרים ומתניתין דטהרות תרויהו אליבא דרבי טרפון הן שנויות ובסתם נזירות הוא מקל משום דכתיב בה כי יפליא מלמד שלא נתנה נזירות אלא להפלאה שהתורה גזרה שלא תחול נזירות אלא כשהוציא אותה בפירוש ובסתם נדרים הוא מחמיר משום דנדרים הוקשו לשבועות דכתיב כי ידר נדר ליי או השבע שבועה וגומר ובשבועות כתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה ותניא בפרק שלישי דמסכת שבועות בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורין גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם מנין תלמוד לומר לכל אשר יבטא