רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קל

לשון המשנה דהריני כשמשון ב"מ כבעל דלילה וכו' הרי זה נזיר אלא על כרחך לומר דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דבריתא בסתמא קמיירי אבל אם פירש ואמר שלא נתכונתי אלא לאיש אחר לא הוי נזיר אבל מתניתין בכל ענין קמיירי אפילו באומר לא נתכונתי אלא לאיש אחר וכן הביא גם הסמ"ג ז"ל את דברי הרמב"ם ז"ל בצורתם ממש והראב"ד לא כתב בהשגותיו כלום מפני שהדברים הללו דברים נכוחים הם למבין אין בהם נפתל ועקש, והראיה על זה מדתנן בפרק שני דנדרים סתם נדרים להחמיר ופרושן להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך אם בשל שלמים נדר אסור ואם בשל עבודה זרה מותר ואם סתם אסור וכו' ומסים בה נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים וכו' ועל כלם אין נשאלין להן ואמר רב יהודה מאי אין נשאלין להן אינן צריכים לשאלה לחכם במה דברים אמורים בתלמיד חכם אבל בעם הארץ אם בא לשאול מחמירין עליו ולא פתחינן ליה בחרטה ופירש הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות נדרים סתם נדרים להחמיר ופרושן יש בו להקל ולהחמיר כיצד האומר הרי הפרות האלו עלי כבשר מליח וכיין נסך אומרים לו ומה היה בלבך אם פירש ואמר כבשר מליח של קרבן וכיין נסך שנתנסך על גבי המזבח היה בלבי הרי זה אסור ואם אמר לא היה בלבי אלא תקרובת עבודה זרה ויין שנתנסך לה הרי זה מותר ואם נדר סתם הרי זה אסור וכו' עד במה דברים אמורים במקום שמשמע כל אחד מאלו שם שני ענינים אבל מקום שדרכן שאין קוראים חרם סתם אלא לחרמי בדק הבית בלבד ואמר שם הרי זה עלי חרם הרי זה אסור וכן אם היה דרכן שאין קוראין חרם סתם אלא לחרמי כהנים הרי זה מותר וכן כל כיוצא בזה שאין הולכין בנדרים אלא אחר לשון אנשי אותו מקום באותו זמן ואחר כך כתב הנודר בחרם ואמר לא היה בלבי אלא חרמו של ים שהיא המכמורת נדר בקרבן ואמר לא היה בלבי אלא בקרבנות מלכים וכו' וכן כל כיוצא באלו הדברים שמשמען לכל העם אסור והוא אומר לא נתכונתי אלא לכך ולכך אם היה הנודר תלמיד חכם הרי זה מותר ואין צריך שאלה לחכם ואם היה עם הארץ מראין בעיניו שזה נדר ושהוא אסור ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו ואף על פי ששאר המפרשים חולקין עליו בפירוש המשנה הזאת מ"מ כלם מודים שמי שנדר סתם אף על פי שהיה לשונו מורה לחומרא אם חזר ואמר בלבי היה בעבור כך שהוא לקולא הוא נאמן ואינו צריך לשאלה לחכם וקל וחומר כשלשון נדרו סובל קולא וחומרא בשוה שהוא נאמן לומר לא נתכונתי אלא לקולא ובנו של קל וחומר כשלשון נדרו מורה לקולא והוא אומר שלא נתכוונתי אלא לחומרא ובן בנו של קל וחומר כשלשון נדרו מורה לחומרא ופירושו גם כן מורה לחומרא ואם כן בנדון דידן נמי שסתם לשון הריני כשמשון מורה על בעל דלילה שהוא לחומרא מדלא הוצרך לבאר אי זה שמשון לרוב פרסומו בנזירות ואילו היתה כונתו לשמשון אחר היה צריך לבאר אי זה שמשון הוא דסתם נודר אין כונתו אלא לחייב על עצמו דבר שלא היה מחוייב בו אפי' הכי אם פרש ואמר לא נתכונתי אלא על שמשון אחר הוא נאמן אף על פי שהוא לקולא ואין בזה משום דברים שבלב אינן דברים שהרי זה השם נאמר בשוה על כל מי ששמו שמשון וקרינן ביה פיו ולבו שוים וכן כתב הרמב"ם ז"ל גבי מי שנדר בחרם אי איפשר לומר שנדר בשניהם דהיינו חרמי שמים וחרמו של ים כי היכי דנימא דכשאמר לא היה בלבי אלא בשל ים שיהא סותר משמעות דבורו דאיהו ודאי בחד מינייהו בלחוד איכוין הלכך כשאמר נתכונתי אינו אלא מפרש ואם כן בנדון דידן נמי דאי אפשר לומר שנדר בשניהם דהיינו כשמשון בן מנוח בעל דלילה ובשמשון אחר כי היכי דנימא דכשאמר לא היה בלבי אלא בשמשון אחר שיהא סותר משמעות דבורו דאיהו ודאי לחד מניהו בלחוד איכוין הילכך כשאמר לשמשון אחר נתכונתי אינו אלא מפרש והוי דומיא דבשר מלוח ויין נסך דקתני בכולהו ופירושו להקל אף על פי שמשמעותו לחומרא שהרי הנודר בחרם והנודר בקרבן אין משמעו לכל העם אלא לאסור כדכתב הרמב"ם ז"ל ואפילו הכי אם אמר לא נתכונתי אלא לחרמו של ים ולקרבן מלכים שהם לקולא הוא נאמן כל שכן כשנדר ואמר הריני כשמשון וכש וכששאלו אותו על איזה שמשון נתכוין אמר בעבור בעל דלילה שפירושו מורה על לשון נזרו ושהוא לחומרא ושהוא בסתם כל הנודרים שהם מחייבים עצמם שבזה אי אפשר לשום חולק שיחלוק לומר שאינו נאמן והכי משמע נמי מההיא דפרק ג' דשבועות דאמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנא' לבטא בשפתים גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים אינו אסור לא בחטים ולא בש בשעורים אינו אסור בחטים שהרי לא הוציא בשפתיו ואינו אסור בש בשעורים שהרי לא נתכון לומר שעורים ואנן בעינן שיהא פיו ולבו שוים אבל אם גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם אסור בפת חטים ופירשו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הטעם מפני שפת חטים פת שמה פירוש והוי פיו ולבו שוים ופי' הר"נ אבל בפת אחר לא לפי שבפת חטים פיו ולבו שוים אבל בשאר מיני פת אף על פי שמשמעות דבורו הוא שיהא אסור בכללם מכל מקום לא נתכון בלבו אלא לפת חטים פירוש וכיון דפת חטין הוא בכלל הפת שהוציא מפיו ופת חטין נמי פת שמה הוי פיו ולבו שוין מ"ש כן פת של שאר מינין שאף על פי שהן בכלל הפת שהוציא מפיו מכל מקום לא גמר בלבו לאסרן עליו והוי בפיו ולא בלבו ואנן פיו ולבו בעינן וא"כ בנידון דידן נמי אם גמר בלבו להוציא שמשון בעל דלילה והוציא שמשון סתם הרי זה נזיר מכיון דשמשון בעל דלילה שמשון שמו ופיו ולבו שוין וכן כתב הר"ר יום טוב אשבילי בההיא דנדרים דלעיל דוקא בהני דקתני במתניתין שהפירוש הוא בכלל לשונם אף על פי שהוא בדרך רחוקה דכיון שמשמעות הלשון כן ונשמע כן ממה שהוציא מפיו לא חשיבי דברים שבלב אבל כשהוא מפרש בנדרו ענין שאינו בכלל לשונו אף על פי שאנו מאמינים בו שכך היתה כונתו אין פירושו כלום דכל שאינו בכלל לשונו אף על פי שהיה בלבו אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים עד כאן דבריו הא קמן דכל שהפרוש הוא בכלל לשון הנדר אע"ג דלישנא דנדריה ומשמעותיה יותר משמע לחומרא כיון שפירש ואמר שבלבו היה