רבי אליהו מזרחי(רא"ם) יג

פירשו התוספות היינו דוקא בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא נתכוון לצאת (בין אוכל) [בהן אבל] היכא דנתכוון לברך על היין ונמצא שכר גרע טפי ולא מהני והוא הדין נמי בנדון דידן כיון שהמברך לא היה מברך ברכת חתנים אדעתא דנשואין דלבתר קידושין אלא אדעתא דהאידנא שחשב שהיתה נכנסת לחופה במקום שהיתה רוצה להתקדש ודעתו היתה בטעות תחילה וסוף אין הברכה ההיא חשובה לכלום ואף על פי שאין הנדון דומה לראיה דהתם השבת הוא בברכה עצמה דלא שייך ביום טוב חתימת שבת כלל ואלו הכא ברכת חתנים שייך בנשואין דלאחר קידושין מיהו אין הבדל בין שיהיה הטעות בברכה עצמה או בדבר שבו הברכה דהא קיימא לן נטל בידו כדי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צריך לחזור ולברך אע"פ שהיו מאותו המין לפניו יותר כשבירך על הראשון ומה שכתב ר' יעקב ז"ל ברמזיו שיש שמברכין ברכת חתנים קודם האירוסין צריך לומר דמיירו בברכת חתנים שתקנו אותה מפני שמתייחד עמה באירוסין דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה לרש"י ז"ל אי נמי שמא יבא עליה שלא לשם חופה ונמצאת כלה בלא ברכה לבעלי התוספות דההיא לא בעייא כניסה לחופה דייחוד לאחר אירוסין לרש"י וביאה שלא לשם חופה לתוספות כולהו מילי דקדושין נינהו הלכך מברכין אותה קודם האירוסין אבל ברכת חתנים דבית חתנים שתקנו אותה בעד כניסתה לחופה דלא סגי בלא קידושין קודמין לה הא ודאי אי אפשר לאומרה אלא לאחר אירוסין ופוק חזי מה עמא דבר בכל מקומות ארץ רומנייא וארץ אשכנז ש מתייחדים עם הכלה אחר האירוסין מיד שמברכין ברכת חתנים בבית האירוסין ובבית חתנים ולא סגי להו בברכת חתנים דבית האירוסין משום דברכת חתנים דבית האירוסין לחוד וברכת חתנים דבית נישואין לחוד ואפילו אם תמצא לומר דברכת חתנים דבית האירוסין ודבית חתנים משום כלה בלא ברכה היא עוד יש לחלק ולומר דבמקומות שנוהגים להתייחד עם הכלה אחר האירוסין מיד תקנו להו ברכת חתנים בבית האירוסין ולא בעי כניסה לחופה הלכך מברכין אותה קודם האירוסין ובמקומות שאין מתייחדים עם הכלה עד שעת החופה לא תקנו להו ברכת חתנים אלא בבית חתנים בלבד הלכך לא מצי לברוכי ברכת חתנים אלא לאחר הקדושין בלבד בשעת כניסתה לחופה. ושמעתי קצת מהלומדים שאומרים שיחזור ויברך אחר הקדושין משום דברכת חתנים דקודם האירוסין אינה חשובה לכלום מכיון שאין שם אישות כלל ועוד דחיישינן דלמא הדרא בה ולאו מלתא היא דהא ברכת אירוסין דקודם אירוסין אין שם אישות כלל ולא חיישינן נמי לדלמא הדרא בה דמלתא דלא שכיחא היא ואע"פ שיש קצת מהפוסקים דחיישי לדלמא הדרא בה ומקדשי והדר מברכי מיהו מ"מ לכתחילה אבל בדיעבד אם ברך קודם הקדושין אינו צריך לברך זהו הנראה לי לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא מזרחי. שאלה ה

נגיד ומצוה לאומים נשיא אלהים החכם השלם מרנא ורבנא מוהר"ר אליא מזרחי נרו ברכנו בברכה המשולשת בתורה אשר חכמים הגידו שלוחי הקהלות הקדושות מקהלות סלוניקי שכ"ת מקשה לרב הגדול מדידיה אדידיה בענין ברכת כהנים כי לא פירשו לנו מקום הספק ברכני גם אני אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם והאמת אני במעוט הרגל בעיון ראיתי בו דברים יפול בהם הספק וכבר שאלתי מהם ליודעי חן אשר קטנם עבה ממתני. בפירוש המשנה במס' נדה פרק ראשון אמר העקר הוא אצלנו כלה לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו שתהיה אשה שלא קבעה לה וסת ובמשנה תורה שלו פרק ד' מהלכות נדה אמר ז"ל ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק וכל שאר הפוסקים והרב מקוצי מכללם תפשו את העקר כדאמר הוא ז"ל העקר אצלנו כלה לבעלה וכו' ויותר היה ראוי שיהיו דברי הרב תמוהים בעיני הרא"ש דק דקשיא מדידיה אדידיה ממה שיש לתמוה מרבינו חננאל שאע"פ שכפר בעקר מכל מקום מדידיה אדידיה לא פליגא והוצרך הרא"ש לומר שדברי רבינו חננאל דברי קבלה הן אלא שבזה אין מן הקושי שאפשר שלא ראה דברי הרב ביד החזקה עוד יש לי לפקפק ש שבענין הוריקה כבר כתב הרב בפי' המשנה כסברת כל הפוסקים שהוא בתנאי שנפלה לאור ובספר היד כתב בהיפך ומעיקרא מאי סבר דתלמודא הכי קאמר אמר רבה כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעין בידוע שנפלה לאור וקשיא להרא"ש ש ז"ל שתפש לו מה שכתב הרמב"ם ז"ל במשנה ודברי רבה סותרים סברתו ועל האמת כבר היה חקוק בלבי ללכת שמה לראות פני חכמתך אלא שהנכבד רבי אהרן סבב שלא הלכתי עם העגלה שהיה הולך הנכבד רבי יעקב טולידנו כי אמר בעגלא ובזמן קריב אי אפשר שתלך ויותר תרבה ההוצאה עליך ותהיה מעותד לגזילות ולחבתו ללמד בני יהודה האותיות שאלוני אחרי כן פתח ואני מלמד אותם אלף בית גימל והנה חולם לפרנס את ביתי ולרגל הילדים נשארתי ואם ירשני כבוד תורתך לומר בשני הענינים דעתי ובפרט בענין הכבד כי כבד הוא ממני יהיו דברי כתלמיד לפני רבו ואם לא יהיה במה שאומר ממה שראוי לתת לבעליו ראוי להשגיח אל הנדוד והטלטול זה כמה לא שלותי ומה ייטיב העיון ויאירו דבר המעיין והוא יושב בשובה ונחת ויש ראיה לדבר וזכר לדבר וסימן לדבר אלוף נחת אלוף זרח ואין עוד לבד להתחנן לאדון השלום יברך את אדוני בשלום ויאריך ימיו ימים על ימי מלך יוסיף שנותיו כמו דור ודור ויזכהו לראות בנחמת ציון כרצון חכמת נפש אדוני הטהורה המלאה דעת ויראת ה' וכרצון נפש הלום יגון שבע רוגז קטון הלומדים יהיה לאלף לעבוד עבודתך מזומן למאמר אחד מעבדי אדוני הקטנים. משה בן ישראל

תשובה לדזיו ליה כבר בתיה אהובי ידידי ידיד נפשי היקר המעולה החכם כ"ר משה ישראל ישר אל ישמרהו צורו וקונו שלמא רבא יחד עם כל