רבי אליהו מזרחי(רא"ם) יב

וע"כ לומר ברכת יברכך מפני שאינו נופל לשון מתחילין על מלת יברכך לבדה ודו"ק וכן כתב הגאון עוד למעלה מזה כיצד הוא נשיאות כפים בגבולין וכו' עד שישלים ש"צ ההודאה ומחזירים פניהם כלפי העם ומתחילין יברכך ומשמע שתכף כשישלים ש"צ ההודאה מיד מחזירין הכהנים פניהם כלפי העם ומתחילין יברכך ואין הענין כן שהרי הוא עצמו כתב למטה מזה וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך אשר קדשנו כו' ואח"כ מחזיר פניו לצבור ובמקום אחר כתב עוד שאם היו הכהנים שנים או יותר אין מתחילין לברך עד שיקרא להם ש"צ כהנים כו' הרי א"כ שהיה ראוי לפי המאמרים האלה שיכתוב למעלה כיצד היא נשיאות כפים בגבולין כו' עד שישלים ש"צ ההודאה ואז קורא אותן ש"צ כהנים ומברכין אשר קדשנו ואח"כ מחזירין פניהם כלפי העם כו' אלא ע"כ לומר שהגאון ז"ל סומך על דבריו האחרונים ועכשיו אינו רוצה להודיע לנו רק בשאינם יכולים להחזיר פניהם עד שישלים ש"צ ההודאה אבל תנאי החזרה וההתחלה בברכה שהם לקרותן תחלה כהנים ואח"כ שיברכו ברכת אשר קדשנו ואח"כ שיקראו להם יברכך ואז יתחילו יברכך כל זה סמך על המעיין בדבריו הכתובים אח"כ ודע זה זהו הנראה לי לע"ד אני הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה ד'

וששאלתם על אודות החתן וכלה שבאו לארס ולהכנס לחופה מיד והחזן חשב שלא באו רק להכנס לחופה וברך ברכת חתנים ואח"כ נודע הדבר ונחלקו הנמצאים שם קצתם אמרו שראוי לברך ברכת אירוסין אחר ברכת חתנים ואח"כ יקדש ותכנס לחופה ואין צורך לחזור ולברך ברכת חתנים אחר הקדושין כי אחר שכל הברכות כולן עובר לעשייתן אין הבדל בין שיברך ברכת אירוסין ויקדש ואח"ך יברך ברכת חתנים ותכנס לחופה ובין שיברך ברכת אירוסין וברכת חתנים ביחד ואחר כך יקדש ותכנס לחופה ואף על גב דקודם הקדושין לא חזייא לחופה לית לן בה מידי דהוי אנדה דלא חזייא לחופה ומברכין בה ברכת חתנים לכתחילה ואפי' להרמב"ם ז"ל דפסק אין מברכין ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אין חוזר ומברך והביא ראיה לדבריו מרבינו יעקב בן הרא"ש שכתב בפ"ק דכתובות ברמזיו ובמקום שמיחדין החתן והכלה מיד אחר אירוסין מברכין ברכת נישואין מיד ושמברכין אותה קודם אירוסין ויש אומרים שאין לברך אלא לאחר האירוסין וקצתם אמרו דלא דמיא לנדה דנדה אע"ג דלא חזייא לחופה הרי היא אשתו גמורה מה שאין כן בנדון דידן שאין בה אישות כלל מכיון שלא נתקדשה הלכך לא שייך בה ברכת חתנים וצריך לחזור ולברך אחר הקדושין מאי הוי עלה

התשובה נראה לי לעניות דעתי שהדין הוא לחזור ולברך אחר הקדושין מכמה טעמים חדא דהא קימא לן כל הברכות כלן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך פעם שניה ואם הפסיק בדברים שהם מענין הדברים ש שמברכין עליהם אין צריך לברך שניה כדאמר בברכות פ' כיצד מברכין אמר רב טול בריך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ורבי יוחנן אמר אפילו הביאו מלח הביאו לפת אין צריך לברך שאף זו צורך ברכה היא גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי אין צריך לברך הא קמן דכולי עלמא מודו דהיכא דאיכא הפסקה שלא מעין הברכה שצריך לחזור ולברך פעם שניה ולאו דוקא בשיחת חולין אלא אפי' בשיחת שמייא כגון שהפסיק בין ברכה לדבר שבירך עליו בברכה אחרת שאינה מעין הדבר שבירך עליו צריך לחזור ו ולברך כדמשמע מההיא דפרק ערבי פסחים דאמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש ופרש"י דקדוש מפסיק בין נטילה לאכילה והוי בה הסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קדושא דתכף נטילת ידים סעודה והה"נ דאין להפסיק בברכה אחרת בין ברכה לדבר שבירך רך עליו דבטילה לגבי סעודה בברכה לגבי דבר שבירך עליו ואם כן בנדון דידן שהפסיק בין ברכת חתנים לכניסת החופה בברכת אירוסין פשיטא דהויא הפסקה וצריך לחזור ולברך דהא אפילו קידוש דאיכא מאן דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואפילו למאן דאמר יש קדוש שלא במקום סעודה איכא למימר סוף סוף שייך במילי דסעודה ודמיא להבא מלח ולגביל לתורי דליכא הסח הדעת הויא הפסקה כ"ש ברכת אירוסין דלכולי עלמא יש אירוסין שלא במקום כניסה לחופה ודאי הויא הפסקה והטור כתב בשם הרשב"ם דמילתיה דרב ברונא אתיא למאן דאמר יש קידוש שלא במקום סעודה ואין פנאי להאריך דאין שום נפקותא בענינינו זה וכן אם ברך ברכת להניח תפילין וטרם שיניחה בזרוע בירך להתעטף בציצית ונתעטף בו צריך לחזור ולברך להניח תפילין פעם שניה דהא בהסח הדעת תלייא מלתא ועוד דקיימא לן שאין מברכין על אוכל ולא על משקה עד שיבוא לפניו ואם בירך ואחר כך הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך דחד טעמא הוא א"כ בנידון דידן דבשעה שבירך ברכת חתנים עדיין לא היתה ברשותו להכניסה לחופה שאין הכנסת חופה קודם הקדושין אף על פי שבאה ברשותו אחר הקדושין ולא קשי מנדה דלא חזיא לחופה אם ברך ברכת חתנים אין צריך לחזור ולברך משום דנדה חזייא לחופה אלא שטומאתה מעכבתה לא שהיא מחוסרת מעשה דאישות כנידון דידן וכן כתב הרמב"ם ז"ל אבל אם היתה נדה אף על פי שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנשואין ואלו גבי ארס אשה וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו כתב עדין ארוסה היא ועוד דבפרק קמא דברכות איבעיא להו היכא דנקיט כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא ופתח אד אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא אי בתר פתיחה אזלינן אי בתר חתימה ולא איפשיטא וכתבו התוספות בשם ר"י דצריך לברך פעם אחרת ואומר דרך משל שאם היה יודע בבירור שטעה בדבורו שאמר בורא פרי העץ תחת פרי הגפן דבתוך כדי דבור יכול לחזור בו וכן בחתימה של יום טוב אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים דאמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ומשמע הא לא היה יודע שהוא יום טוב ובירך אדעתא דשבת אף על גב דחזר בתוך כדי דבור וקיימא לן תוך כדי דבור כדבור דמי אפילו הכי צריך לחזור ולברך פעם שניה מפני שדעתו היתה כבר בטעות בתחילה ואינה חשובה לכלום ואף על גב דמצות אינם צריכים כוונה כבר