רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קכח

דנקיט לה בידיה דכיון דחשיבא עליה בההיא שעתה ונקיט לה בידיה ודאי מודים הדברים שלדברי קדושה נתכוון אם כן לפי האי שינויא יהיה הפסק שאם נשבע הבחור ההוא על התורה כשהיתה מונחת בארון ולא נקיט לה בידיה ואמר בזה התורה או במה שכתוב בה לא אמר כלום ומשום שלא יקלו בשבועות צריך להתירו אם הוא עם הארץ על ידי שאלה לחכם ואם צורבא מרבנן הוא לא בעי לא שאלה ולא התרה ואם אמר בה ובמה שכתוב בה דהיינו תרתי הוא שבועה ואי נקיט לה בידיה ואמר במה שכתוב בה לחודה הוי שבועה אבל אי אמר לה לחודה לא הוי שבועה אע"ג דנקיט לה נמי זהו לפי לשנא קמא ולקולא וקשיא על זה מרישא אסיפא דרישא קתני הנשבע בתורה לא אמר כלום משמע הא במה שכתוב בה דבריו קימים וסיפא קתני בה ובמה שכתוב בה דבריו קימים משמע הא במה שכתוב בה לא אמר כלום במאי אוקמת אילימא אמחתא לארעא קשיא רישא דמשמע במה שכתוב בה לחודא דבריו קימים ואי בנקיט לה בידיה קשיא סיפא דקאמר בה ובמה שכתוב בה דבריו קימים ומשמע הא במה שכתוב בה לחודא לא אמר כלום אלא על כרחך רישא וסיפא בדנקיט לה בידיה וסיפא דסיפא במחתא לארעא והשתא אתייא שפיר, ואי בעית אימא דמחתא על ארעא ואמר במה שכתוב בה לחודה מהני פירוש הא דקתני במתניתא במה שכתוב בה דבריו קיימים במחתא על ארעא ואפילו הכי הוי שבועה דלישנא דבמה שכתוב בה משמע על ההזכרות שבה ולא על הגוילים וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה הכי פירושא בה הרי הוא במה שכתב בה פירוש אי נקיט לה בידיה אפילו אם אומר דמשמע בדמחתא אארעא על הגוילים הכא כיון דנקיט לה בידה ודאי על ההזכרות שבה נשבע וכאילו אמר במה שכתוב בה דודאי על ההזכרות שבה נשבע והשתא לפי האי שינוייא יהיה הפסק שאם נשבע הבחור בתורה אפילו בהיותה בארון ואמר במה שכתוב בה יעבור בשבועה אבל אם נשבע ואמר בזה התורה אין כאן שבועה כדאמרן ואי נקיט לה בידיה אפילו אם אמר בה לחודא הוי שבועא והיינו לישנא בתרא ולחומרא והשתא רישא וסיפא בא לארעא וסיפא דסיפא בדנקיט לה בידיה אבל אם אמר בזה הספר לפי דעתי שאין שם שבועה אפילו אי נקיט לה בידיה ואפילו ללישנא בתרא דהא פירוש ספר אגויל לבד מורה ולא אאזכרות שבה, כדתניא בקדושין פרקא קמא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר ספר כספר מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת אמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא אם כן הרי שמלת ספר תורה על הגויל ואפילו רבנן לא פליגי עליה דת"ק אלא משום דכתיב ספר ולא כתב בספר דליהוי משמע וכתב לה בגויל אבל ספר לא יתכן לומר עליו וכתב אבל בספר כ"ע מודו דאגויל קאמר

ולזה תמהתי מאד על הפרש בחכמות איך לא דק בלישניה מלכתוב וכתב שני ענינים המורים שאין שם שבועה כלל וא"כ אין צורך לשאלה כלל אם יפול שם התרה אם לא אחר שאין שם שבועה וזהו שכתב בתחלה בחור אחד מעיר קוטרון היה שוחק בקוביא והפסיד ממונו כך וכך וקם בחימה גדולה ובכעס גדול ונשבע מתוך הכעס על ספר תורתנו הקדושה וכו' ומשמע מזה שלא תפש התורה בידו אלא בהיותה מונחת במקומה עמד ונשבע, ועוד אמר שהבחור אמר אני נשבע על זה הספר וא"כ לא נשבע בה ולא במה שכתוב בה אלא בספר והוא הגויל כדפרישית וא"כ הרי כאן שתים רעות חדא דלא נשבע במה שכתוב בה וא"כ ללישנא קמא איננה שבועה אפילו אם אמר במה שכתוב בה אלא א"כ אמר שניהם וללישנא בתרא צריך שיאמר במה שכתוב בה השני שאמר בזה הספר וזה י ורה על הגויל ול"ש נקיט לה בידיה ול"ש מחתא אארעא אין כאן שבועה כלל, אלא שאני דנתי דברי השואל לכף זכות כפי מה שאני מצווה מרבותינו ז"ל ואמרתי אולי לא רצה להאריך ולומר שתפש הספר בידו ומה שכתב שהבחור נשבע ואמר שאני נשבע על זה הספר יהיה פי' על התורה ונשתמש זה השואל בלשון תלמוד כותבי ספרים תפלין ומזוזות אבל הבחור לעולם לא הזכיר בלשונו ספר אלא תורה ולזה הוכרחתי לענות כיד אלהי הטובה עלי

זהו אשר יכולתי למצוא לפום ריהטא כי השם היודע כי אין לי פנאי מהבחורים הלומדים עמי קצתם בתלמוד וקצתם בשאר הלמודים והימים ימי חורף השם הוא היודע כי בעיוני על זה המאמר חצי עיוני היה על הבחורים וחציו על זה הדרוש כאשר אינו נעלם מכבודך ענין התלמידים וכבר ידעת כי אלה הענינים וכיוצא בהם צריכים ישוב רב והתבוננות בדברים לדקדק בהם ולפלפל עליהם ולחלק הענינים לחלקים דקים עד כי מרוב דקותם יבחן האמת מכל מקום הכל כפי הזמן ולזה אין ראוי למעיין בדברי וימצא דבר בלתי נכון לדונני לכף חובה אבל ראוי שידינני לכף זכות כי עם היות שטרדותי רבות לא נמנעתי מלהצטער עוד ולהגיד דעתי על זה לא כקופץ להורות אלא כמצווה בפרט מאחי היקר אשר אני מחוייב להפיק רצונו בכל יכולתי ואין להאריך יותר רק השם ירבה שלומו כחפצי וכחפץ כל דורשי שלומך ואויביך ילבשו בשת ויכלמו כל מבקשי רעתיך ואוהביך יזהירו כזוהר הרקיע ובכללם אוהבך הנאמן אליא מזרחי זלה"ה סימן נ

ראה ראיתי את האגרת השלוחה מבית דינו של הנגיד כמהר"ר יצחק שלאל, יגדל כבודו וירום הודו ותפארתו ויתמיד ממשלתו וישגא שלומו יחד עם בית דינו הצדק המה ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם והבקשה שבקשו על דבר הנודר שאמר אני מקבל עלי נזירות שמשון אם אעשה כך וכך אם חל עליו נזירות בזה הלשון או לא יחול עד שיאמר שמשון בן מנוח בעל דלילה כמו שנראה מסוגית הגמרא ושמחתי בה מאד על גודל חסידותם ורוב ענותנותם ואמרתי זהו סימן מובהק והוראה אמיתית שהם מתלמידיו של הלל הזקן בלי ספק כי כבר ידעתי מפי השמועה שהם אריות שבחבורה כלם יושבי