רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קכו

ז"ל כתב בתשובה במשומד שחזר בו שאינו צריך טבילה אף על פי שעבר על כמה עבירות עשה ולא תעשה וכריתות ומיתות בית דין משום דטבילת הגר אינו אלא לעלוייא מלידתו והורתו שלא היתה בקדושה אבל משומד בר ישראל לידתו והורתו בקדושה היא ולא בעי טבילה ולכך אין צריך לתשובתו כלל ולא לחלוק הנושאים כמו שכתב הוא

עוד כתב ויש לנו על מה לסמוך לאמת החלוק הזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות ממרים

תשובה אין ספק בזה שיש חלוק ביניהם אך לענין הורתו ולידתו בקדושח הם ובניהם הבאים אחריהם שוים מן המשומד בר ישראל לא שנה אנוס לא שנה ברצונו אם חזר בו אינו צריך טבילה משום דקדושת לידתו והורתו דמעיקרא לא פקע מיניה ועדיין בקדושתו הוא עומד אף על פי שעבר על כל עבירות שבתורה כדכתיב העולה על רוחכם היו לא תהיה אתם אומרים נהיה כגוים וכו' לכן קידושיו קידושים וזוקק ליבום לדעת רב שריראי גאון ז"ל ולדעת רבינו שלמה בר יצחק והרב רבינו משה בר מיימון זכרו לברכה ושאר כל הנמשכים אחר זה

עוד אבל מי שמת בשמדותו ולא התודה על חטאו לא בסתר ולא בגלוי מה לנו לעגן את אשתו בעדו

התשובה מהכא משמע דטעם פטור אשת המשומד מזיקת אחיו ישראל אינו אלא משום דאין לחוש לתשועת נפש המת הזה שמת ברשעותו ולמטה כתב מפני שבטלה אחותו ואין כאן מקום יקום על שם אחיו המת

עוד כתב ואחרי מותו כבר ננעלו לו שערי תשובה והרי נתבטלה האחוה ואין כאן יקום על שם אחיו המת

התשובה דמי האי צורבא מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא כי אם השמדא מבטלת האחוה אם כן אין הבדל אם היבם משומד או הבעל ואם כן למה היה עיקר כוונת הגאון רב יהודאי להקל דוקא כשהבעל משומד ולא כשהיבם משומד והלא בשעה שמת הבעל והיבם היה משומד אינה זקוקה לו מפני ש שבאותה שעה אינו אחיו וכיון שבאותה שעה אינה זקוקה לו היאך תהיה חוזרת להזקק לו כשישוב היבם בתשובה אחר כמה ימים והאמר רב אדא בר אהבה משמיה דרב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה דאין סברא לומר שהמשומד תלוי ועומד בענין האחוה שאם ישוב יהיה כאחיו ואפילו בעת שהוא משומד ואם לא ישוב לא יהיה כאחיו משום דגורם בטול האחוה היא השמדא בעלמא לא העדר תשובתו. בתו

עוד כתב והוכרח להתיר לו מצד הראוי שיש ביניהם

התשובה אין זה אמת שאם סבת הפטור באשת המשומד היא מצד שאין לחוש לתשועת נפשו אם כן באשת הצדיק שראוי לחוש לתשועת נפשו ראוי שלא תפטר דדילמא נפיק מיניה זרע כשר או שמא ישוב הוא בעצמו ואם סבת הפטור באשת משומד הוא משום דבטלה האחוה אין חילוק כלל בין זו לבעלה לפני משומד ולמה חלקו והתנה האחד מהם שני תנאים ובאחד לא התנה רק תנאי אחד בלבד ותו לא נאום אליא מזרחי סימן מט

תשובה למה"ר כבוד רבי אליא מזרחי על אחד שנשבע שלא ישחוק בקובייא אם יש לו היתר או לא

שלמא רבא לגברא רבא בוצינא דנהורא' רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם כבוד רבי גרשון ישמרהו צורו האח היקר והמעולה אשר בכתם טהור לא תסולה אתת שאלתך קודמנא אשיבך את אשר בלבבי הגם כל רז לא אניס מינך

כבר פסק רבינו תם בהדיא דנדר לשחוק בקוביא לית ליה התרה' ומיתי ראיה מההיא דירושלמי דההוא דאתא לפני חכם להתיר לו נדרו אמר ליה היכי נדרת אמר ליה נדרי דלא ארווחנא אמר ליה מי עבדין כדין אמר ליה בקובייא קא אמינא אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרוט הנדר ולא רצה להתירו כן מצאתי פרקא קמא דשבועות והכי משמע בהגהות המימוני זכרו לברכה אהובי ידידי כבוד רבי מנחם יצ"ו לענין נדרך שנדרת לעלות לארץ ישראל אפילו על דעת רבים יש לו התרה אחרי שאשתך הרה דאין לך דבר עומד לפני פקוח הנפש וכו' ואל תשיבני שאין זה פקוח הנפש שתוכל ללכת בלא אשתך זה הבל דאסור לעגנה ומצוה מרובה יש לה התרה עד כאן לשונו הרי משמע מהכא דכיון דהוי נדר על מצוה יש לה התרה אלא משום דהוי סכנתא או עגונא והוי מצוה גוררת עבירה כדמשמע בתשב"ץ דלפעמים הוי מצוה הגוררת עבירה וטוב לפרוש המינו וכו' וניחא לן להתיר לו שלא יקיים המצוה מלעשות המצוה על ידו אבל הכא בנידון דידן דהוי היתר לדבר עבירה פשיטא דלית ליה היתר כלל דהא שחוק בקובייא גזל איקרי אף על גב דמחלו חד לחבריה מכיון דלקח הממון באונס וכן פסק הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה בספר נזיקין הלכות גזילה פרק ששי אלו שמשחקים בעצים ובצרורות או בעצמות וכיוצא בהן ועושים תנאי ביניהם שכל מי שינצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אף על פי שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתול הרי זה הוא גזל ולא לשחוק עם היהודים לבד הוי אסורא אלא אף עם הגוים דלית לן משום גזל אפילו הכי אסור משום שעוסק בדברים בטלים ודברים שאינם מיישובו של עולם וכן כתב הר"מ בסמוך והמשחק ק עם הגוי אין בו משום גזל אבל יש בו אסור משום דברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדבר חכמה ובישובו של עולם עד כאן לשונו הרי משמע מכל הני דלית ליה התרה כלל ומשום חששא דשמא יעבור אין להתיר דהא אפילו היה עובר בהדיא אפילו הכי אין מתירין לו וכל שכן משום חששא כדאיתא באשרי בנדרים פ' ואלו מותרין תניא מי