רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קכד

יעקב מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין ואף על גב דנתבטלה ההיא גזירה שוה וזוקקין אפילו פסולין שאני גבי ממזר דאיכא למימר מדמפטר פטר מזקק נמי זקיק אבל במשומד דליכא למימר הכי משום דאין כאן אחוה כלל לא דבשלמא נבי בן משומד אתא קרא דובן אין לו עיין עליו מכל מקום ורבייה אלא הכא מאן קא מרבי ליה. עוד כתב, אית לן לפרושי רישא דומיא דסיפא גבי היכי דמי שיש לו מכל מקום פוטר ואפילו משומד הכי נמי האח הזוקק זוקק אפילו משומד. תשובה הא לא ארייא דפירוש לעולם חוא לאתויי דברים שיש בהם פקפוק בענין שהוא עסוק בו ואפילו הכי הם מתרבין בו ולפי שהדברים שיש להם פקפוק בענין הוא והם מתרבים בו אינו כי אם ממזר לבד ולא נכלל שם במלת מכל מקום אלא ממזר לבד ולפי שהדברים שיש להם פקפוק בענין האסור והם מתרבים בו הם ממזר ומשומד נכללו שניהם במלת מכל מקום אבל לעולם פירוש מכל מקום אחד הוא בין אם יכלל בו אחד או שנים או יותר דומיא דסוכה שבאחד מהם נכללו בו רקב"ש ובאחד נכללו בו גנב"ך ופירוש מכל מקום בכלם אחד הוא ומה שאמרו בתלמוד קתני רישא דומיא דסיפא אינו אלא בפירוש המאמר עצמו בדברים הנכללים בו ועוד בהדיא אמרו בגמרא בתרוייהו לאתויי ממזר ואם כן רישא דומיא דסיפא הוא דאף על גב דבן פוטר אפילו משומד מכל מקום לא מיירי תנא אלא בממזר לחודיה והא דלא קא מיירי אלא בממזר ולא במשומד אף על פי שגם הוא פוטר כמוהו איכא למימר משום דברישא לא שייך לאתויי אלא ממזר דאלו משומד כבר מיעטיה קרא מכי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם כדלעיל נקט בסיפא נמי ממזר לחודיה כדי להשוות סיפא לרישא וכן הא דקתני ברישא חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית נקט ברישא נמי חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית כדי להשוות רישא לסיפא דכל עצמו של תנא דמתניתין אינו כי אם להשוות רישא לסיפא וסיפא לרישא לכל מילי ועוד מנה ליה לומר דכל מי שיש לו בן מכל מקום פוטר דסיפא דאפילו משומד קא מיירי דילמא רב יהודאי גאון סבירא ליה דוקא בן ממזר הוא דפוטר משום דישנו בכלל ישראל אבל בן משומד שיצא מכלל ישראל והרי הוא כגוי ואינו פוטר דהרי הוא כמו שאינו. עוד כתב, דאי לא תימא הכי קשיא רישא אסיפא שהרי ברישא חייב חליצה לממזר ובסיפא פטר בן שפחה ונכרית. תשובה לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר רישא ממזר אין משומד לא בסיפא נקט בן שפחה ונכרית והוא הדין נמי משומד אלא משום דבסיפא דסיפא ליכא למעוטי אלא בן שפחה ונכרית בלבד נקט בסיפא דרישא נמי בן שפחה ונכרית בלבדה. עוד כתב, אף על פי שבן הנכרית עובד עבודה זרה. התשובה מנה ליה הא דילמא בבן נכרית שאינו עובד עבודה זרה קמיירי ומשום הכי אמר בגמרא בן נכרית מנה ליה דפוטר מן היבום ומפיק ליה מקרא דכי יסיר את בנך ולא כתיב כי תסיר את בנך אבל בן גירית העובד עבודה זרה לא צריך קרא דבלאו קרא כיון דעובד עבודה זרה הוא והרי הוא כגוי לכמה עניינים חשיב נמי כגוי לענין זיקה, אי נמי אפילו אם תמצא לומר דבן נכרית דהכא בעובד עבודה זרה קמיירי מפיק ליה מקרא דכי יסיר ולא כתיב כי תסיר את בנך משום דבלא קרא הוה אמינא דחשיב כישראל לענין זיקה מכיון דמקטנותו גדלוהו על כך והוה ליה כתינוק שנשבה לבין הגוים אבל משומד שהוא בעצמו פקר לעבודה זרה ומחלל שבתות בפרהסיא ופרק עול התורה והמצות מעליו בשאט בנפש הרי הוא כגוי ולא שייך כלל במני' הזיקה לא ביבום ולא בחליצה

עוד כתב שדין משומד כדין ממזר מקום דמתניתין כולל את שניהם כמו שנראה מכל דבריו הראשונים

התשובה אם כן על כרחו לומר דואחיו לכל דבר דקתני בסיפא בשניהם קמיירי וזה אי איפשר שהרי בגמרא אמרו ואחיו לכל דבר למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו ומשומד אינו מטמא לו וא"כ על כרחו לומר דמתניתי' בממזר לבדו קמיירי ורש"י ז"ל וכל הנגררים אחריו ורב שרירא גאון נמי כולהו מודו בהא אלא שאומרים שהתנא מיירי במשומד מפני שהוא כישראל גמור לכל דברי אסור והיתר ופשיטא שהוא זוקק

עוד כתב היתה כונתו הראשונה במאמר הזה לתרץ הקושיא הנראת בתחלת העיון

התשובה לא ידעתי מאין נראה לו כל החלום הזה אם מפני יתור הלשון איכא למימר שכוונתו בזה לומר לך שאף על פי שהוא משומד ולא ציית דינא לחלוץ והוה לן לאקולי בה לפוטרו מזיקתו משום עגונא דאיתתא אפי הכי לא מקלינן בה אלא היא זקוקה לו ותתעגן כל ימיה עד דחליץ לה שאין כאן ייתור לשון כלל דאיכא למימר משום דמלשון זקוקה ליבום משמע שאם ירצה ליבם מיבם הוכרח לומר ומתעגנא עד דחליץ לה לומר דוקא לחליצה ולא ליבום אבל מדנקט לשון עגון בלישניה ולא אמר זקוקה ליבום עד דחליץ לה ר"ל כפי מה שפרשתי שאף על פי שלא ישמע לקול בית דין מפני שהוא משומד והיה לנו להקל בה לפוטרא משום עגונא דאיתתא אפילו הכי לא מקלינן בה אלא תתעגן כל ימיה עד דחליץ לה

עוד כתב הנה הרב זכרו לברכה בא לתקן מה שזכרתי בקל וחומר אשר בניתי

התשובה לא ידעתי מאי האי דקאמר מה שזכרתי בקל וחומר אם במה שאמר שהממזר הוא בלא יבא הא מקרא מלא הוא והדבר צריך תקון דאם לא היאך זוקק ליבום מאחר שהוא בלא יבא

עוד כתב כל שכן משומד כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ומיד ולעולם הוא יוכל לבא על יבמתו שזוקק לחליצה בלא ספק

התשובה אדרבה איפכא מסתברא דדוקא ממזר דביאתו ראשונה בהיתר זוקק ליבום אבל משומד דאין ביאתו ראשונה בהיתר לא דשמא לא יהרהר לא בראשונה ולא בשניה

עוד כתב אבל אלו דברים בטלים כי אפשר בכל משומד שיהא בעל תשובה ואפילו ביאה ראשונה תהא בהיתר

התשובה הא ליתא דאיפשר נמי שלא יהרהר תשובה כל ימיו ויהיו כל ביאותיו באסור ולא יהיה בו קיום מצות יבום לעולם מה שאין כן