רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קכא

באיכות הממזר ואיכות המשומד יש להפלא מה טעם יהיו שניהם שוים כי הנה הממזר הוא בעל תורה ומצות כאומרם ז"ל ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ וכו' שאף על פי שאסור לישא ישראלית ציית דינא לכל דברי התורה וכאשר עלתה יבמתו השערה וכו' ויאמרו לו בית דין הנך חייב לקיים מצות יבום מטעמא דאתמר אתי עשה ודחי לא תעשה אבל גזרו רבותינו ז"ל ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה על כן עליך לגמור המצוה ושמע בקולנו וקיים מצות חליצה בודאי שישמע לקולינו לקיים מצות חליצה ביבמתו ולא יסרב אך אמנם משומד הוא סורר ומורה איננו שומע בקולינו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו קיום מצות לא יבום ולא חליצה אם כן איפה יש מקום לאומר שיאמר כי לא נכלל עם בן ממזר הנזכר במשנה כיון שכפי רשעתו לא שייך לא במצות חליצה ולא במצות יבום לבטל זאת הסברא הוצרך רב שרירא לזכור דין זה וסיים דבריו באמרו ומתעגנא עד דחליץ לה כלומר הנה המשומד הוא הוא בעל בחירה ואפשר אצלו שיבחר בטוב ויהיה בעל תשובה ויקיים מצות יבום או חליצה ואמנם אם זדון לבו השיאו ויקשה את עורפו ועודנו מחזיק ברשעתו הרי נסתחפה שדה יבמתו ומתעגנא עד דחליץ לה ולעולם יהיה דין משומד לחליצה כמו ממזר ושניהם נרמזו בלשון מכל מקום כפי דעת הגאון רב שרירא ועלי לתת טעם לדברי רב יהודאי גאון אף כי אין האמת אתו הריני מחוייב לבאר מה עלה על לבו בפירוש המשנה ומי הביאו לצאת מן הדרך הישרה אשר הלכו רב שרירא ז"ל וגאונים רבים אחרים והדבור בזה ראוי להיות על דרך הנהוג בתלמוד באמרם ודקרי לה מאי קארי לה וגם כן באמרם ולמאי דקא סלקא דעתין מעיקרא מאי וכו' וראיתי לקשר עם מה שכתבתי בפירוש רב שרירא גאון לשון הרי"ף ז"ל להראות שהוא מסכים לדברי רב שרירא ופסקנים דבים אחריהם יבא בסוף נתינת טעם למה שכתב דבי יהודאי אף כי אין האמת אתו וזה לשונו ושמע מינה דחייבי לאוין מדאוריתא בני יבום נינהו דקיימא לן בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה אלא מאי טעמא אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה עד כאן לשונו. הנה הרב ז"ל בא לתקן מה שזכרתי בקל וחומר אשר בניתי כי הוקשה לו היאך אפשר שיהא בן יבום וחליצה שהוא בכל מקום בלא יבא בקהל יי ולזה תקן ואמר דקיימא לן בכל מקום שאתה מוצא עשה וכו' למדנו מזה שאם ממזר זוקק עם היות שכל ביאותיו עד יום מותו הן הנה באיסור כל שכן משומד כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ומיד ולעולם הוא יוכל לבוא על יבמתו שזוקק לחליצה בלי ספק וכדי לברר וללבן האמת יניח פני ההראות מדברי הרי"ף ז"ל לקיים הסברא המנגדת כי יש לאומר שיאמר. והלא ממקום שבאת יחוייב שמשומד אינו בן חליצה דטעמא מאי ממזר זוקק לחליצה לפי שביאה ראשונה היא לו מצות עשה ואתי עשה ודחי לא תעשה הא משומד שביאתו אפילו הראשונה היא אסורה לפי שהוא כגוי בעת שמדתו ויש מקום לומר עליו קנאין פוגעין בו אינו זוקק לחליצה אבל אלו דברים בטלים כי אפשר בכל משומד שיהא בעל תשובה ואפילו ביאה ראשונה תהא בהיתר ולקיום מצוה כי ברגע יוכל להרהר תשובה בלבו ואם כן בכל עת הוא מוכן לקיים מצות יבום אם יחפוץ לשוב מדרכו הרעה אבל ממזר ביאה ראשונה דוקא היתה ראויה לו ולא ביאה שניה אף על פי שיהא צדיק תמים נתבאר מזה היות כונת הרי"ף ז"ל מה שאמרתי למעלה שכיון שממזר זוקק כל שכן משומד ואם יטעון עלי טוען ויאמר אם זאת היתה כונת רבינו הגדול ז"ל למה לא זכר דין זה בפירוש להשיב לזה כונתי במה שאמרתי בפתח דברי מה רב טובו הצפון לנו בסייג לחכמה שתיקה כי פעמים רבות נתחדש לנו מדברי הרי"ף מציאות גמור מההעדר המוחלט רצוני לומר שכל מה שנראה לו בתלמוד ערוך אשר לפניו דלא איתמר אליבא דהלכתא לא חשש לזכר כלל ודרך ישר לא יכשלו בו כל הבאים אחריו לומר רב אלפסי לא כתב זה בפסקיו ובזה הודיענו בטול הדבר אשר לא זכרו וכן בנידון זה די לו במה שכתב משנתינו מי שיש אח מכל מקום ומאי דאיתמר עלה בגמרא מכל מקום לאתויי מאי וכו' ועוד הוסיף פירוש באמרו ושמע מינה דחייבי לאוין מדאורייתא ודי בזה להודיע שגם משומד נכלל ברישא דמתניתין כמו ממזר דאי לא תימא הכי איבעי ליה לפרושי ולזכור דין משומד כדברי רב יהודאי וגם מפסקי הרא"ש ז"ל נלמוד זה כי הנה בנה כל ענינו על יסוד חזק מדברי הרי"ף ז"ל והדברים מחודשים מרבנים אחרים או משכלו הרחב מאשר נתחדש בזמנו חברם על היסוד הנזכר וגם הוא לא הזכיר בפסקיו דברי הרב יהודאי גם מדברי הרמב"ם ז"ל והר"ם מקוצי ז"ל נתבאר מה שאמרתי כי העתיק דין המשנה בבן ואח ודרך פירוש הוסיף שני דברים האחד שהוסיף בשניהם אפילו עובד ע"ז והרי זו ראיה אמיתית שכיון בזה לרמוז גם אל המשומד עובד ע"ז עוד ב' הוסיף בפירוש אח ואמר ואם היה לו מן השפחה או מן הנכרית אינו אחיו ואינו זוקק את אשתו ואף על פי שהיתה לידתו בקדושה הואיל והיתה הורתו שלא בקדושה אינו אחיו עד כאן הרי מסכים לשונו זה לדברי רב שרירא ז"ל שנתן טעם למה שאמר משומד זוקק כיון שהורתו ולידתו בקדושה ונתחבר לזה מה שכתב למעלה הרב בהלכות אישות במשומד שקדש וכו' והכל הולך אל מקום אחד ובעל מגיד משנה האריך בקיום זה והעתיק דברי הרשב"א ז"ל ומה שאמר עליו שהניח הדבר בצריך עיון רוצה לומר שצריך לעיין לתת טעם לדברי רב יהודאי ומי הביאו לאמר דין כזה הוראה הפך האמת ועל כל פנים לענין מעשה אין להורות רק כדברי רב שרירא גאון ז"ל וכן הרישב"א ז"ל כתב על זה וראוי להחמיר והרב רבינו ירוחם ז"ל בעל אדם וחוה העתיק דין זה בקוצר וז"ל נפלה לפני יבם משומד כגון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דיחלוץ עד כאן אלה הם דברי רב שרירא ולא חשש לכתוב אפילו זכר בעלמא מדברי רב יהודאי להיותם בטלים אצלו ולמדתי