רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קכ

משומד גמור בזמן הזה ודי בכל מה שנכתב בקיומו של אסור והאריכות על זה מותר

" ועדיין לא יצאתי ידי חובתי עד שאשלם נדרי אשר יעדתי בפתח דברי שראוי לעיין מי הביאו לרב יהודאי גאון ז"ל להקל על דין הנהוג בתלמוד לתת מציאות לקא סלקא דעתין מעיקרא עם היות שכפי המסקנא היא סבדא נפסדת ואחשוב כי עקר כוונת הגאון רב יההדאי ז"ל היתה להקל דוקא כשהבעל היה משומד ומת בשמדתו נתחייב לו מזה להקל גם כן ביבם משומד ועלי לבאר ההבדל שבין שני הדינים הללו לקיים דברי אלה ואען ואומר מבואר נגלה שמצות יבום וחליצה היא כדי לזכות נפש המת ולהקים שמו בישראל, ולמי נאה שנחוש לתשועת נפשו למי שנפטר מן העולם הזה מאמין ומקיים תורת משה וישראל אבל מי שמת בשמדות: ולא התודה על חטאו לא בסתר ולא בגלוי מה לנו לעגן אשתו בעדו והלא השרש אמתי אצלינו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת והאיש הזה שמת בשמודתו הנה אחיו הכשר הנשאר בחיים אין לו להתאבל עליו כיון שנפטר. תשובה אחרי מותו כבר ננעלו לו שערי תשובה הרי נתבטל האחוה ואין כאן יקום על שם אחיד המת כי כיון שמת בשמודותו דל מהכא שם אחיו המת מה שאין כן כשהיבם משומד כי אין בנו לפטור אשת אחיו המת שהיה מקיים בת ישראל כשנאמר הרי אין לה יבם כיון שהוא משומד נתבטלה האחוה והרי הוא כמאן דליתיה אין ראוי לומר כן מי עדיין יש שהות ביום כל זמן אפשר שישוב בתשובה ותשאר האחוה במקומה וייכל לקיים מצות יקום על שם אחיו המת ויזכה נפש אחיו הכשר וכאשר נדקדק לשון הגאון יתחייב בהבנת כוונת רב יהודאי גאון ז"ל כי כשהיבם משומד דלא פטר את האשה מחליצה אלא השכמשך שמדותו מקודם קדושי אחיו עד אחר פטירתו אמנם כשהבעל משומד אין אנו צריכים רק תנאי אחד רצוני לומר שימות בשמדותו אף על פי שבעת קדושיו לאשתו זאת היה כשר וזה מחוייב בדקדוק לשון הפוסקים שזכרתי מעתיקי דעת הגאונים ולא אאריך בזה כי הוא מבואר מעצמו ומי יודע אם דברי רב יהודאי סדרם על הדרך הזה כי ראשונה הודיענו מי שמת בשמדותו אין מקום לחוש לנפשו ולהקים שמו שהרי נתבטלה האחוה בינו ובין אחיו, וסמך אל דין זה הדין האחד הדומה לו קצת והוא היות היבם משומד והוכרח להתיר בו מצד הדמוי שיש ביניהם ועם כל זה החמיר בו קצת וכוונתו לבטל סברא מוטעת ושלא נחשוב על פי דרכו כי כמו שמי שהוא משומד בעת מותו נתבטלה אחותו אף על פי שהיה כשר בעת הקדושין דהוא הדין נמי כשהיבם משומד די לנו שאז הוא משומד ולא נצטרך שיתחיל זמן שמדותו טרם קדושי אחיו, אלא האמת שצריך שקודם הקדושין היה משומד וגם ימשך שמדותו עוד אחר מות הבעל אחיו, ומהכרח הדין הראשון שאמרתי והוא בטול האחוה כאשר המת הוא משומד נתחייב לו לגאון רב יהודאי ז"ל להקל גם כן כשהיבם משומד אבל הוצרך להוסיף בו תנאי אחר והוא שיתחיל זמן שמדותו קודם קדושי אחיו, ואין קושייא עלי בסדר הזה אשר בדיתי בלבי במה כשדברי הפוסקים מעתיקי דברי הגאונים ז"ל הוא בהפך כי זה נתחייב אל סדור דבריהם אשר עקר כוונתם להודיענו סברת רב שרירא גאון ז"ל ביבמה שנפלה לפני יבם משומד וכו' וכל פוסק מסדר דברי בר פלוגתיה שהוא רב יהודאי גאון ז"ל ראוי לו להקדים המאוחר בדברי רב יהודאי ז"ל על כן הוצרך לומר וכתב רב יהודאי ז"ל אי כד נסבה בעל הוא יבם משומד ואחר זה הודיע הדין האחר באופן כי במקרה נשאר המוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם ולא נעלם ממני כי נתתי מקום לתלמידים שישחקו עלי ויאמרו כי איך נתקררה דעתי בנביאות של שטות, אבל אגיד את הרשום בכתב אמת כי בתחלת עיוני חשבתי כן ויראתי לזכרו בראשית דברי ובין כך ובין כך הקרה השם לפני ספר ישן מתשובות הגאונים ז"ל ומצאתי כי תשובה אחת מקיימת דברי אלה וזה נוסחה

וששאלתם שמענו שכל יבמה שנפלה לפני משומד, אינה משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא בקדושתיה קאי אבל כגון שיהא בעל משומד וישבה אשתו תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא זרע צריכה חליצה מן האחים או יבום יורינו רבינו, ודאי הוא כמו ששמעתם ושהוצרך לכם לידע כגון שיהא בעל משומד וישבה אשתו תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא זרע הוו יודעים דיבום ודאי פטודם בן שפחה משום דכתיב קרא בהדייא האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ובן נוכרית אינו קרוי בנך מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי וכו' הא לאו הכי היו זוקקים אעפ"י שבן הנכרית עובד עבודה זרה ימשך מזה שהמשומד דלא כתיב ביה כי יסיר את בנך וכו' זוקק אפילו שיהיה עובד עבודה זרה ולקיים בה יתחייב אצלינו לידע איכות המשומד בערך אל הממזר וזאת החלוקה הכרחית שנאמר מה נפשך או משומד הוא יותר חמור מממזר רוצה לומר שהוא יותר מוכן להיותו זוקק או שניהם שוים או שהמשומד יותר קל. אם נאמר שהוא יותר חמור או שוה לו הרי נתקיימה כונתינו. ואם נאמר שהוא יותר קל אפילו אם נודה זאת ההנחה אשר כפי האמת היא כוזבת כמו שבארנו דאית ביה תרתי לטיבותא נאמר לבעל ריבנו אם האמת אתך קשיא רישא אסיפא דהא לפום הך אוקמתא מרישא שמעינן דמשומד אינו זוקק. והא דאיקנא מסיפא דדוקא בן שפחה ובן נכרית אינו זוקק הא משומד זוקק וקק והמביא אל השקר שקר יתחייב מזה שנאמר שדין משומד כדין ממזר להיות זוקק לחליצה. וכל זה היה גלוי וידוע לפני הרב רבינו שרירא ומשום הכי כתב סתם דכיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה לייבום ומתעגנא עד דחליץ לה. וכונתו להוציא בזה מלב התלמיד הטועה החושב שכיון שלא נזכר משומד במשנה בפירוש שאינו זוקק וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיעהו כי כמו שנכלל ממזר בלשון המשנה באמרו מכל מקום הכי נמי נכלל משומד

עוד למדתי מדברי הגאון ז"ל ממה שהאריך בלשונו ואמר ומתעגנ' עד דחליץ לה שלכאורה יראה הלשון מיותר אחרי שכתב זקוקה ליבום, היתה כונתו הראשונה במאמר הזה לתרץ הקושיא הנראית בתחלת העיון נגד מה שהנחנו והיא כי אחרי ההשקפה