רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קיט

הרי הוא כגוי ואינו מבטל רשות ומקום שני יש לענין קדושין וגטין וחליצה ומיאונין וממזרו' וכדומה להן מכל המצות בחינתו בכל אלה לראות אם היתה הורתו ולידתו בקדושה קדושיו קידושין וגטו גט וחליצתו חליצה ובניו מחייבי כריתות ממזרים כמו ששנינו לענין גרים היתה הורתם ולידתם בקדושה הרי הם כישראל לכל דבריהם כללו של דבר במצות הלך אחר שמירת שבת בעריות הלך אחר הריון ולידה אף כאן כיון שנתייחד ונולד בקדושה ובא על אשת איש הולד ממזר גמור ואין בדבר זה ספק וכך הוא הדין ואין לשנות עד כאן. גם לא קצרה ידינו מלעתיק תשובות בעלי הוראה חכמים גדולים קרובים אל הדור הזה ושאלה זו עצמה נשאלה לחכם מסוים שבימי השמד בארצות קטלוניי' ברח לברבריאה ונתקים בהם לא ימושו מפיך ומפי זרעך והחכם בעל זאת התשובה חתם שמו שמשון בן הרב רבי שלמה נ"ע בן הרב ר"ש ז"ל והיא ארובה לפי שהאריך בראיות בקיומו של אסור ופה אקצר. מעשה שהיה כך היה שיש תשעים שנה ויותר שבארץ הנוצרים מרוב הגזרות נשתמדו רבים והולידו בנים ובנות בגיותם הם ובניהם ובני בניהם אחר כך קמו דור שלישי ונתעוררו לשוב אל ה' וברחו לארץ ישמעאל לשמור דת ישראל ובעודם בגיותם נשאו רבים מהם נשים משומדות כמותם ועכשיו בא לכאן אחד מדור שלישי או רביעי ונתגייר ואחרי גרותו נשא אשה ומת בלא בנים ועתה שואל אני אם האשה הזאת זקוקה ליבם שנשאר לו אח משומד בארץ הנוצרים לאותו הבעל ונולד בגיות הוא ואביו או נאמר שאינה זקוקה. מה שראוי לומר בזה תחלה דהלכה רווחת בישראל משומד אף על פי שחטא ישראל הוא כדאיתא בבכורות ובסנהדרין וקדושיו קדושין ובנו כמוהו אם נולד לו ממשומדת כדאיתא בפרק האומר בקדושין וביבמות פרקא קמא ובפרק שני ובפרק החולץ וכו' והאריך בזה וכתב אחר כך לשון זה ואחר שנתברר זה שקדושי בני אלו האנוסים אפילו עד כמה דורות כשבאין מהאנוסות קדושיו קדושין לפי שבקדושין קיימי ונקראים אחים אם כן הוא הדין והוא הטעם לענין יבום וחליצה שתהא אשת אח המשומד זקוקה לו וכן כתוב בהלכות גדולות בהלכות יבום וחליצה בלשון הזה שומרת יבם שנפלה קמי משומד לא משתריא לעלמא עד דחליץ לה דהא קיימא לן דאי קדיש תפסי ליה קדושין עד כאן לשונו ואדוני זקני הרא"ש ב"ר צמח ז"ל הוציא שהיא זקוקה ליבום וכו' דהמשומדים אית להו חייס דאחוה בהדי הדדי וכיון דאית להו אחוה אשתו זקוקה היא ומה שכתב הרשב"א ז"ל בשם רב יהודאי גאון ז"ל שהוא מחלק בזה שאם כשנשאה אחיו היה משומד לא בעיא חליצה ועוד כתב משמו שאם הבעל משומד וישבה תחתיו באונס כו' הרב ז"ל חילק על שני דינים הללו ותמה הרבה וכתב כנגד הדין הראשון דהא לא מפקינן ממתניתין אלא ולד שפחה ונכרית ועוד משומד אף על פי שחטא ישראל הוא וכנגד הדין השני הקשה וכו' עד כאן לשונו וכבר הראה פנים הרשב"א ז"ל בראיות ברורות לסתור דברי הגאון מר רב יהודאי גאון ז"ל נמצא שדברי הגאון ז"ל בטלים הם במעוטן ולעולם לא מצינו ולא שמענו מי שעשה הלכה למעשה על פיו אדרבא הגדולים אשר מעולם קמאי דקמאי לא היו מתירין אשה כזו אלא בחליצה אם לא אפשר ביבום ואם לא תשב עד שילבין ראשה והאריך בזה. עוד כתב בסוף דבריו וזה לשונו וגם אין לפטור אשת אח משומד מן החליצה ומן הייבום מטעם דהוה הורתו שלא בקדושה שלא נאמר זה אלא לענין גר בלבד דהכי תנן ביבמות בפרק נושאין גיורת שנתגיירה וכו' והאריך קצת עד שאמר אלה הדברים ומצינו למדין מכל צדדין אלו שבני אלו האנוסים ישראל הם נקראים אפילו עד כמה דרי לענין קדושין וגטין ויבום וחליצה ולא שמענו לאחד מן הגדולים אשר קדמונו להקל בזה וכל המקל בדבר שבערוה צריך להתיישב בדבר ולא יסמוך על סברתו שהרי ראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם לא מלאם לבם להקל כל שכן אלו שאין להם יחס לראשונים כקוף בפני אדם כי דבר הערוה לא נתן לתשלומין עד כאן לשונו בענין זה

ולכאורה יש לתמוה נגד הרב הזה איך ולמה הפריז על המדה שהדי רב שרירא גאון ראש המחמירים נתן טעם לדבריו ואמ' כיון דהורתו ולידתו בקדושה כו' הא לאו הכי כגוי בעלמא והרב בעל זאת התשובה כתב דאפילו עד כמה דרי דינם כישראלי' גמורים לענין יבום וחליצה אעפ"י שהם בני ערלים ומאין ומהיכן למד לומר כן והתשובה בזה מבוארת כי טבע חלוק הנושאים כך חייב והאמת יורה דרכו. כי דברי הגאון ז"ל הם במשומד ברצונו בלי שום אונס רק כי טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה ובמשומד כזה ראוי לומר שכל מי שהורתו ולידתו בקדושה לעולם הוא כישראל אך אמנם זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי אבל מי שנשתמד לאנסו כאשר קרה בימים ההם שבו חכם בזה השיב זאת התשובה וכן בדור הרע הזה כי ראינו בעינינו וגם באזנינו שמענו כי כל המשומדים או רובם רובא דרובא היו לאונסם ראוי לפסוק הדין ככתוב בתשובה הזאת שהם וזרעם וזרע זרעם לעולם דינם כישראלים והלא מט"ו שנים עד היום בקרוב התחילו ימי השמד והאונס כי רבים מבני עמנו הביאם הכרח אונס גוף או ממון להראות עצמם משומדים גמורים כופרים בעקר ובתורת משה בפרהסיא, ובימים מועטים השתדלו בחזקת היד לצאת מתוך ההפכה ורבים אשר אתנו באים מארץ מרחק מקצה השמים לעבוד את השם וגם רבים מעמי הארץ אשר נתערבו עד היום בארץ אוביהם מי יודע מה בלבם וראוי לדונם לכף זכות כאנוסים גמורים ומחר הם באים אצלינו ועכשיו אנו מחרפים אותם לדונם כמו משומדים גמורים רחמנא ליצלן מהאי דעתא ויש לנו על מה נסמוך לאמת החלוק הזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפר' שלישי מהלכות ממרים כשהעתיק דין המינים והאפיקורוסים והמשומדים מורידין ולא מעלין פירש אחר כך אאהכןך ואמר במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחרי דעתו הקלה ואחרי שרירות לבו, אבל בני הטועים ובניהם וכו' יעויין שם והרב בעל העטור ז"ל כתב שגוים בזמן הזה לאו בני עבודה זרה נינהו ואם כן אין