רבי אליהו מזרחי(רא"ם) קיח

כתב רב שרירא גאון יבמה שנפלה לפני משומד כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דחליץ לה אותו המשומד וכתב ר'. יהודאי גאון ז"ל אי כד נסבא בעל היה יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ואם היה הבעל משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה ליבם דהאי לאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה ז"ל הרב בעל העטור. עוד במרדכי, כתוב בתשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני משומד דפטור מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראיה לדבריהם וכתב רש"י ז"ל בתשובה דלא סמכינן עליהו כלל וכו' ונראה להר"ם ז"ל להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך בפרק הגוזל וכו' עד לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י ז"ל וכו' וקולר תלוי בצואר כל תלמיד מעיין לדקדק בסברות הרים הגבוהים האלה ולהגיע עד סוף כוונתם ולידע עד שורש ויסוד מחלקותם במאי קא מיפלגי וכדי ליכנס בדרך ישר להגיע התכלית הזה ראוי לעיין בראשית הכל אם נחשוב דברי הגאונים האלה כמו דינים אחרים רבים אשר חדשו מדעתם הרחבה אף על פי שלא נזכרו בתלמוד להיותם פרטים מתחדשים בכל יום לא תקיף בהם הידיעה ובשכלם הזך פסקו הדין כאשר ראו בעיניהם מציאות אותו דבר ויש בו דמיון מה לדינים כוללים סוברים בתלמוד ובסברה ישרה, ורבים כאלה כתבו הר"ם במז"ל ופוסקים אחרים הורו הגאונים וכו' או אם נאמר שגם לדעתם הדין הזה נרמז במשנה ובתלמוד ולא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ושורש מחלקותם בהבנת לשון המשנה והגמרא ואני בתומי תמכתי בסברא אחרונה הזאת שהיתה כוונת הגאונים לידע אם נכלל דין זה מהמשומד בלשון המשנה לאסור או להיתר כי איך יעלה על לבנו שנאמר כי חכמי המשנה והתלמוד אשר פעמים רבות זכרו דין משומד כמו בתחלת מסכת חולין לענין שחיטה ובמקומות אחרים לא שתו אל לבם זכרון מציאותו ובנדון הזה יתחייב מזה שנאמר היות סברת רב שרירא ז"ל שדין המשומד בכלל בלשון המשנה אף על גב דלאו בפירוש איתמר ורב יהודאי חולק עליו בהבנת המשנה והתלמוד ואחרי זאת הפתיחה הנני הולך בדרך אשר יעדתי לזכור ראשונה הבנת המשנה והגמרא ואחריהם אלך לזכור כונת הרי"ף והרא"ש ז"ל בפסקיהם כי דרך אחד להם וגם כונת הפוסקים האחרונים כי מפיהם אנו חיים

שנינו בפרק כיצד מי שיש לו אח מכ"מ זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ואמרינן עלה בגמרא מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר פשיטא אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרין ולא פסולים אף כאן וכו' קא משמע לן ואימא הכא נמי כיון דלענין יבום מפטר נפט' מזקק נמי זקיק ובתוספות הקשו אמאי דאקשו בגמרא פשיטא אחיו הוא וז"ל תימא אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן עינן דמחיבי כריתות הוי אחיו ולא ממעיט ליה דנימא למי שיש לו אשות לאביך כדפריך לקמן לרבי יוסי ב"ר יהודה ואימא למי שיש לו אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות ויש לומר דהזה מצי לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דאצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא אצטריך בן אין לו עין עליו דממזר פוטר מן היבום דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק מפטר נמי לא פטר ע"כ לשון התוספות. וכאן מקום עיון אם נאמר שכמו שדין ממזר נכלל בלשון המשנה שאמ' מכל מקום הוא הדין נמי בכלל משומד אפי' התחיל שמדותו קודם קדושי אחיו ונמשך עד מות אחיו והשכל יחיב שנאמר שכמו שנכלל ממזר כן נכלל כל משומד שיהיה משום דאית ביה תרתי לטיבותא לשנאמר דאית ביה זיקת יבם וחליצה מה שאין כן בממזר האחד שאינו בלא יבא בקהל ה' כמו ממזר' והשני מה שהזכירו בתוספות שאינו בן חייבי כריתות כמו ממזר והריני דן קל וחומר ומה ממזר הקל רצוני לומר שאינו נושא מוכן לזיקת חליצה משום דאית ביה תרתי לריעותא דאמרנא ואפילו הכי יבמתו אסורה בלא חליצה משומד החמור רצוני לומר שהוא מוכן לזיקת חליצה כיון דאית ביה תרתי לטיבותא לא כל שכן שיבמתו אסורה עד שיחלוץ הדין קל וחומר דלית עליו פרכא, ובר מן דין ראוי לכל מעיין לדקדוק לשון המשנה כמנהג תלמודיי ומשם יתקיים מה שאמרתי וזה בשני פנים האחד קתני זני רישא מי שיש לו אח מכל מקום זוקק וכו' וקתני סיפא מי שיש לו בן מכל מקום פוטר וכו' וכיון דתרוייהו תננהי בגוונא חדא אית לן לפרושי רישא דומיא דסיפא וכי היכי דמי שיש לו בן מכל מקום פוטר ואפילו משומד הכי נמי האח זוקק ואפילו משומד דאי לא תימא הכי איבעי ליה לתנא לפרושי דלא מיתינן בגוונא חדא. השני מדיוקא דמתניתין קמיתא דאית בה רישא וסיפא אית לן לדיוקי ולמדין משומד כדין ממזר הנכלל ברישא דאי לא תימא הכי קשיא רישא לסיפא שהרי ברישא חייב חליצה לממזר יושבת עגונה יש לה תקוה כך ראינו שזאת הארוסה שנפלה לפני יבם משומד מתעגנת ויושבת לעולם ואין לה תקוה ולא אפשר לה להנשא עד שיחלוץ לה משום דכיון דהורתו ולידתו בקדושה היתה היא זקוקה לייבום ולא משתריא ההיא עגונה עד שיחלוץ לה עד כאן. עוד שנית מצאתי בספר ישן על שם רב סעדיא גאון ז"ל ועם היות שאין נדון שלנו ממש עם כל זה יש ויש בה ידים מוכיחות כי בכל דבר שבערוה משומד הוא כישראל גמור כיון שהורתו ולידתו בקדושה והדבר תלוי בזה וזה לשונו: וששאלתם אשת איש שהלך בעלה למדינת הים ובא ישראל משומד וכנסה כמנהג גוים והולידה בן ואח"כ בא בעלה ונתן לה גט ואותו משומד מחלל שבת בפרהסייא עכשיו אותו בן כשר כי אביו נחשב כגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר או דילמא כיון שאם חזר בו ישראל גמור הוא והולד ממזר כך ראינו שהולד ממזר לא מטעם שאם חזר משומד הרי הוא כישראל לכל דבריו אלא שהיתה הורתו ולידתו בקדושה ואין הולכין בדין זה אחר שמירת שבת ולא אחר חלולה לפי שבשני מקומות צריך לדעת משפטי משומד ושתי בחינות יש להם מקום ראשון לעניין לברך ולזמן ולבטל רשות וכדומה להם מן המצות בחינתו בכל אלה לראות השומר שבת הוא אם מחללה כדתניא ישראל משומד המשמר שבת בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר שמבטל רשות ושאין משמר שבת בשוק